זוגיות וילדים
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום רב. אני ובעלי המקסים נשואים כמעט שנה . אני בת 25 והוא בן 28.5. אני חייבת ש עשרת החודשים הראשונים לנישואין היו ממש לא קלים בעקבות משברים שעברנו (המיתוס על שנה ראשונה קשה - זה כל כך נכון) , אבל כמה שיחות רציניות והרבה דמעות עשו את העבודה והמצב באמת מתחיל להתייצב ברוך השם. אומנם אנחנו קצת מדברים על כך פה ושם יש את הביטוי "כשיהיו לנו ילדים....." , אבל אני ממש לא חושבת שאנחנו מוכנים לזה (גם העובדה שאני ילדותית ואוהבת מאוד לכייף לא מוסיפה לכך) , רק עכשיו אנחנו באמת נהנים מחיי הנישואין וחוזרים לזוגיות שיפה שהייתה לנו לפניי שריחף מעליינו ה"צל" של החתונה , לפי מה שקראתי בפורום הרבה פעמים , הבאת ילד לעולם מערער את הזוגיות כך שהמחשבה הזו ממש מפחידה אותי ,. אז יש לי כמה שאלות : 1. איך לא לפחד מהבאת ילדים? (אני ממש אוהבת ילדים ותינוקות ומסתדרת איתם ממש טוב) 2. למה ילדים גורמים לזעזוע / משבר כל כך חזק בחיי הנישואין? 3. האם הפחד הזה הוא נורמאלי ?
היי, כניסת 'נעלם' נוסף למשוואת הזוגיות, מערערת את הקיים ומהווה פעמים רבות גורם למשבר. בעצם הבאת ילד לעולם, מקבלים המון, אבל עם זאת נאלצים גם לוותר על 'החירות' כפרט או כזוג. הדבר בא לידי ביטוי בדחיית סיפוקים וצרכים שהיינו רגילים אליהם, לפני בואו של הילד לעולם ( שינה, בילויים, תשומת לב של בן לבת הזוג וההפך ובעיקר חוסר בזמן לעצמך). אני נישאתי בגילך, כיום אני בת 30 ולא מזמן ילדתי. מניסיוני, קחו את הזמן, תהנו ויצבו את הזוגיות שלכם וכשיבוא הזמן המתאים,החששות מכל האמור יהפוך למשני, והרצון יהיה אמיתי על אף כל האמור... בהצלחה
לא כדאי להכנס לפסיכולוגיית מעמקים. גם לא כדאי לרחף בצילה המאיים של דמות האם / החותנת - ששואפים להנציח את נעוריהם באמצעות התואר "סבתא", ומתבוננים בשעון. הזמן יעשה את שלו, והשכל הישר והתחושות הטבעיות יניבו את התיקתוק הנכון של השעון. ככל שתמצו את יתרונות הזוגיות, כך תייצרו מקום רגשי לשותף המשפחתי הבא. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם