מבולבל

שלום, אני בן 38 נשוי מזה כ 15 שנה אב לשלושה ילדים. מאז ומתמיד קיננה בי השאלה האם הצעד של הנישואין היה נכון? האם אני באמת אוהב את אישתי? אך דברים שנעשו לאורך הדרך, בניית הבית המשותפת, הולדת הילדים מנעו ממני לפרק את הכל והיו מצבים שרציתי ולא היה לי האומץ לבוא ולומר או לעשות זאת. מעולם, אבל מעולם לא בגדתי באשתי, גם כשהיו לי הזדמניות וגם כשלא הרגשתי כלפיה כלום נשארתי נאמן. זה גם המקום לציין שההידברות ויחסי האישות ביננו מאד טובים. בשנה האחרונה הייתי בקשר מיילים עם בחורה הקטנה ממני ב - 12 שנה. לפני יומיים החלטנו להיפגש. זו הייתה גם הפעם הראשונה שבה שיקרתי לאישתי. במיפגש הזה בעיקר דיברנו, דיברנו המון על אהבה, רגשות, דברים שבלב. החזקנו ידיים, מחובקים, לא רצינו שהזמן יעבור. החלטנו בסופו של דבר כי הקשר הזה אינו בריא היות ואני נשוי והיא חברתה הטובה של גיסתי. נותרתי עם הרבה שאלות פתוחות ואינני מייחס אותן לקשר הזה, אולי הקשר הזה היה הטריגר להציף אותן ותו לא. מעולם לא חוויתי עוצמת רגש כמו שהיה לי איתה, עולה בי השאלה: איך אני יכול להמשיך עכשיו הלאה? כשאני מרגיש ויודע שאני לא מאושר? עד כמה מותר אם בכלל או צריך להקריב את האושר האישי הפנימי שלי לטובת הילדים, המשפחה הבית? אני חייב לציין כי אישתי מרגישה שמשהו לא בסדר ואני לא מסתיר, ספרתי שלא טוב לי רק לא על איזה רקע. אני אשמח מאד אם תוכל לייעץ לי או להפנות אותי לטיפול או ייעוץ מתאים. אני מאיזור המרכז.

השאלה מה זה אושר? האם ריגוש רומנטי ותשוקה מינית היא האושר או שמא חיים יציבים, הבנה, ויחסי אישות מספקים? זו השאלה שעליך להציב לעצמך. לדעתי גם הריגוש הנוכחי שלך אם ולכשתיממש יהפוך עם השנים לשגרה. אולי גם את אשתך אהבת והתרגשת ממנה בהתחלה אך השנים הארוכות של ביחד וההתרגלות האחד אל השני נותנת לך הרגשה כאילו היא נעל בית ישן ונוח ולא יותר מזה. תחשוב שכך אתה עלול להרגיש ברבות הימים אל הנוכחית. אפשר לנסות לבנות חיים יותר מרגשים גם עם זו שלצדך כבר הרבה שנים וכאילו מובנת מאליה. אחרי הכל שקט נפשי הוא גורם נכבד ביכולת שלנו להרגיש מאושרים.

דר' שלום, שלחתי לך מייל דרך המייל העיסקי שלי ומן הסתם השמות שונים. תודה,