חבר פרפקציוניסט

שלום, שמי (בפורום...) דנה ואני בת 23. יש לי חבר מזה שנתיים (בן 25) ואנחנו חיים אצל הורי (כדי לחסוך כסף). באופן כללי הקשר שלנו נפלא וחם מאוד, חברי מאוד תומך ואוהב ואני כנ"ל. אז מה הבעיה... חברי בחור מחונן ומאוד מאוד מוכשר. הוא פרפקציוניסט ומאוד יסודי בכל דבר שהוא עושה. דרישותיו מעצמו מאוד גבוהות ואין לו בעיה לקבל ביקורת לגבי דרך בה הוא עושה דברים. אני לא - אני בחורה קצת מעל הממוצע מבחינת אינטיליגנציה, נחמדה ומוכשרת אבל לא יסודית, מחוננת או פרפקציוניסטית. הבעיה שלי היא שאני חייבת שכולם יחשבו שאני טובה בכל דבר שאני עושה, שלא יבקרו אותי. אני מאוד תחרותית ורואה בכל ויכוח מלחמה (זה הורס לי את היכולת להינות מהרבה דברים. כל ויכוח עם החבר הופך למלחמת כוחות בגללי). אנו משחקים יחד בשעות הפנאי בקבוצה של משחקי כדור. היו לנו מספר שיעורים והתחלנו לריב בכל משחק- הוא היה מעיר לי כל הזמן מה אני צריכה לעשות ואיך ומה עשיתי שגוי ואני הייתי מתעצבנת על ההערות שלו (עד דמעות). זה הזמן לציין שאני והוא מאוד ביקורתיים אבל הוא גם יודע לקבל ביקורת בעוד שלי זה מאוד קשה. קשה לי מאוד להיות "לא צודקת". בפעם האחרונה ששיחקנו חברי החליט להעיר לי כמה שפחות. בכל זאת, מה שהוא העיר לי התפרש בעיני כקטנוני ומעצבן. בסוף המשחק הוא אמר לי שהוא חושב שכדאי שנשחק עם אנשים אחרים ולא זה עם זה. זה דבר מאוד יוצא דופן עבורו להגיד. אנחנו זוג מאוד חם, כמעט אף פעם לא רבים, ונהנים מאוד כשאנו יחד. הוא אמר לי שהוא מרגיש במשחק שהוא כל הזמן צריך להתאפק לא להעיר לי וזה משגע אותו. אז המצב כזה: לי קשה לקבל הערות (גם כשהן לטובתי ומוצדקות) ולחברי קשה לראות דבר מה מתבצע באופן פחות ממושלם והוא חש צורך להעיר ולתקן. פתאום התחלתי לקשר דברים בראש- אנחנו לא מבשלים יחד בדיוק מאותה הסיבה! הוא מעיר לי איך לחתוך, כמה לחתוך, למה המחבת לא בגודל הנכון וכולי. ממש על כל נשימה אני זוכה להערה. אנחנו חוששים מהיום בו נעבור לגור יחד בשל הצורך שיהיה לנקות יחד את הדירה. הוא אמר לי שהוא ילמד אותי איך לנקות נכון. אמרתי שניקיתי מספיק בחיי ואני יודעת לנקות. הוא התעקש שאני לא יודעת איך לנקות בצורה הכי טובה (למרות שמעולם לא ראה אותי עושה זאת. הידד לעוזרת...) אני חוששת שחברי מוצף כל העת מבפנים בביקורת והערות על כל דבר שאני עושה. בעיקר דברים טכנים (איך לעשות דברים, איך למסור, איך לקצוץ, איך לסחוט את הסמרטוט). הסיבה שאני פונה לפורום זה בגלל שאני מפחדת ממה שיהיה בעתיד. שנינו מאוד רציניים בקשר לקשר בינינו. לפני מספר שבועות ראינו הרצאה של יועצת נישואין שאמרה שאנשים נעשים יותר ויותר קיצוניים בתכונותיהם עם השנים. היא גם אמרה שאנשים מסונוורים ב4 השנים הראשונות לקשר ובגלל זה לא רואים דברים ולא שמים לב לפצצות זמן שיתגלו בהמשך הנישואין כבלתי אפשריות להתמודדות. זה מאוד הפחיד אותי. דיברתי עם חברי על העניין.הוא הבין אותי ומה שאני מנסה לומר אבל שנינו לא יודעים מה לעשות, איך להשתנות, איך אני אהפוך פחות לוחמנית והוא פחות יסודי ו"מושלם"? מהם הכלים להשיג זאת? אשמח אם במקום להפנות אותי ליועץ זוגיות ינתנו לי כלים שאוכל להשתמש בהם- דברים לחשוב עליהם, דרכים להתמודד וכולי. תודה רבה צר לי שהארכתי כל כך אך רציתי שכל הדברים החשובים יובאו כאן... דנה.