רגע לפני גירושין

שלום, אני נשואה כעשר שנים, אנסה לתמצת הבעיה למרות מורכבותה, בעלי סובל מהפרעות קשב וריכוז (ADD) ומטופל ע"י ריטלין, הוא גילה זאת רק בשנתיים האחרונות, ובאמת חל שיפור מאז, עברנו משבר של בגידה מצידי לפני שנתיים כשכבר לא יכולתי יותר, ורגע לפני פירוק החבילה, החלטנו לתת צאנ'ס אחרון ולעבוד על הזוגיות, באמת היה שיפור ניכר, אבל אני שוב מרגישה שאין לי כוחות להתמודד יותר, ואני גם כבר לא מאוהבת, אני חושבת הרבה על פרידה, הוא אגב, ממש לא, אני לא יודעת איך לעשות את זה כל כך, אני פוחדת לפגוע בו ובילדים. הבעיה היא שגברים אחרים מושכים אותי מינית, ואני כל הזמן חושבת על זוגיות אחרת יותר טובה, עם התאהבות וכו', אני גם נראית ממש טוב, כך שכל הזמן מלפרטטים איתי, ואני לא מוכנה להגיע שוב למצב שאני בוגדת בו ופוגעת בו. כל היום אני חושבת אם גירושין זה הדבר הנכון, או להישאר למרות שאני לא מאוהבת רק בשביל הילדים ובשבילו. ובעצם מה איתי? אשמח לשמוע את עצתכם

מדוע לזלזל שוב בנקודת מבטו של האזרח הפשוט הלמד בעיקר מנסיונו הוא? הרי בכל היוועצות באיש מקצוע נכנסת תמיד דעה אישית הקשורה מן הסתם לנסיונו בתחום (במקרה הזה הזוגי) גם אם ברמה מודעת וגם אם לא ויש לכך אינספור מחקרים הידועים לך מן הסתם. כשאדם מבקש עזרה מגושלים אחרים הוא לוקח בחשבון שההתנסות של הכותבים תפעיל מן הסתם את השיפוט שלהם את המקרה. תפנה לשני אנשי מקצוע בתחום הרגשי ותמצא שתי גרסאות שונות לאבחון המצב ולרקימת דרכי התמודדות. לכן ה"מסכת האישית" עליה אתה מדבר היא נחלותו של כל פסיכולוג אליו אתה ממהר מדי לשלוח- מה גם שלא ברור אם הדייג יהיה מוצלח יותר מתגובות אחרות של גולשים או מכרים או עוברי אורח שונים. סקפטיות נחוצה אך לא כדאי לזלזל בהמון שאינך מכיר (ואולי כמה מהם אנשי מקצוע בתחום בעצמם...?). ענווה היא שם המשחק.