אובד עצות - פרידה? נישואין?

שלום רב, אני רווק בן 37. יש לי חברה בגילי כחצי שנה. כשאני איתה, ההרגשה טובה והיא טובה אליי, מתחשבת וכו. אבל - אני לא ממש אוהב אותה! ומצד שני, לאור נסיון העבר, אני חושש שאם אפרד ממנה, אמצא את עצמי גם עוד כמה שנים באותו מצב- רווק, רק עם תסכול הרבה יותר גדול. אני (וגם היא) מאד רוצה להקים משפחה בגיל סביר עד כמה שאפשר. כמובן שאני גם חושש מהפגיעה הקשה בה אם ניפרד, אך מצד שני - אולי זוגיות בנתונים האלה תהיה פגיעה קשה יותר, לשנינו... אני נמצא בטיפול פסיכולוגי ועדיין - מרגיש אובד עיצות.

אמירתו של ד"ר אברהם "ככה לא בונים חומה" מקבלת משנה תוקף לתאור אותו ציינת. לטענתך , אתה חושש מפרידה ואתה ממש לא אוהב אותה ( דגש על המילה ממש). לאור התיאור שאותו תיארת,אחמיר יותר ואומר כי באם תינשאו על הבסיס הרעוע שאותו אתה מתאר, הרי כי הפרידה תהא בלתי נמנעת בשלב זה או אחר ובשלב מסוים תמצא עצמך לא רק מתמודד עם פרידה,אלא פרידה כואבת הרבה יותר שכרוכה חו"ח בגירושין, ואם יהיו גם ילדים בתמונה,כי הרי מצבך ייהפך לקשה אף יותר כי אז תהיה מחויב בתשלום מזונות עד גיל 18 וזה מצב אקוטי מאוד אשר ביכולתך למנוע אותו באם תפעל כעת ולא תמתין לאותה פרידה מכאיבה הרבה יותר הכרוכה גם בהתערערות משמעותית במצבך הכלכלי. טוב ואפילו חובה באם תמשיך בתהליך הפסיכולוגי כפי הצעתו של ד"ר אברהם. כפי תאורך, פרידה תהא, העניין הוא שאלת הזמן? מתי? תגובתי זו באה על מנת לסבר את אוזנייך את מצבך העכשוי ומצבך העתידי באם תחליט בכל זאת לבנות משפחה כי אז אתה עשוי/עלול למצוא את עצמך במצב גרוע אף יותר והכל כפי שציינתי. בברכה, מוני

ההבדל הבא נראה סמנטי, אבל לדעתי קריטי: בפניה שלי כתבתי שאני לא ממש אוהב אותה. זה שונה לחלוטין מלכתוב ממש לא אוהב אותה. ר"ל - אני לא יכול לומר בשלב זה שאני אוהב אותה אך גם לא שאני לא אוהב אותה. כשתיארת את השתלשלות האירועים הצפויה אם אחליט לקשור את עתידי בעתידה, היה מן הראוי, לדעתי, להשוות לאלטרנטיבה סבירה והיא, שעוד כמה שנים, אני עלול למצוא את עצמי ממשיך במסע החיפושים שלי אחר זוגיות שתענה על ציפיותיי. אבל מה אם אני רוצה עוד דברים בחיים, כמו להיות אבא בגיל נורמלי?