קמצנות
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום ! אני 31 נשואה זה שנה לגבר 38 בעלי הוא אדם כפייתי הוא מאוד אחראי ,חשוב לו מאוד סדר,מאוד מתוכנן עובד עם רשימות כל היום כדי לא לשכוח דברים. בנוסף לזה הוא גם ק מ צ ן. הוא לא לארג' כמו שאומרים זה מטבטא בזה כשאנחנו יוצאים לבלות אני מרגישה נורא כל אחד מוצי כסף בנפרד לא משנה שאח"כ אני משלמת על הכל אבל ההרגשה הנוראית הזו שכל אחד עם החשובים שלו משגעים אותי במך השנה הזו לא קיבלתי ממנו מתנה אחת כלום אפילו לא ליום הולדת וכשאני אומרת את זה בפניו נותן לי להרגיש שזה רק מה שחשוב לי המתנות האם זה נורמלי?????
שלום רב, לכאורה, אמורה להיות כאן תשובה פשוטה (הוא נורא ואיום) לשאלה פשוטה (האם זה נורמלי). אבל, שאלתך נוגעת בנושא לא פשוט. פעמים קורה שיש לבני אדם שמצויים בזוגיות תכונות מגונות, כמו: בוגדנות, ילדותיות, שתלטנות, וכו' וכו' - והמעניין בכל אלו, שזה/ו שלוקה בכך, בדרך כלל נוטה להסכים שאכן זה כך אצלו/ה, אלא שיש נימוקים טובים מדוע המצב הנו כזה. לא כך כשמדובר בקמצנות. פעמים רבות יש האשמה של זה שמואשם בקמצנות, כי בן/ת ת זוגו היא/הוא שאינו אחראי במעשיו. מדובר אם כך במשהו שאינו רק תכונה אצל האחד, אלא גם בחוסר תאימות לגבי פרוש הדברים ביו בני הזוג. וזה מאפשר לי להיות פרקטי בתשובתי אלייך, ואציע לך כהצעה ראשונה להקלה במצבך: להיות אמפטית, דהיינו להתבונן בעולם מזוית מבטו, ולמצוא סיבות טובות להתנהגותו בתחום הזה. ראי הוזכרת: פעמים רבות מה שנתפס אצל האחד כחסכנות, יהיה אצל השני קמצנות. מה שאצל האחד יהיה חשיבה ראלית וכלכלית, יתפס אצל בן/ת הזוג כקמצנות, וכו' וכו'. עיצה פרקטית נוספת בעניין הקמצנות, לאור העובדה שהנכם נשואים די טריים: תהיי נדיבה, רכה, מעניקה - כלפיו. ההפך מקמצן רגשי, כשמדובר בו. הרבה פעמים התנהגות זוגית שכזו משחררת סיבות עמוקות/פתלוגיות שקיבעו את האישיות בתקופות הקדומות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
אוקי - איפה המצלמה ?...
לא! ותברחי עכשיו, לפני שתהיי בת 41, ו-51...והוא יישאר בדיוק אותו הדבר. את יכולה לשנות רק את עצמך. אותו- לא!
ואבדנו