יחסים חברתיים
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אנחנו שתי שכנות מבוגרות מיודדות. שכנתי אשה נחמדה אך שתלטנית, שמנסה לנהל אותי כמו גם את בני משפחתה וכל הסובבים אותה. ברגיל הקשר נעים עמה, אך תופעת השתלטנות מאד מפריעה . היא תמיד חושבת שהיא צודקת וכל דעה שונה מבטלת בזלזול. אם יש אנשים נוספים היא זאת שחייבת לתת את הטון, ואם מישהו אומר משהו שנשמע בו שמץ של בקורת כלפיה היא גוערת בו בקולניות - ולא מהססת לעשות זאת גם אם נמצאת בבית אחר כאורחת וגורמת אי נעימות למארח. הערתי לה על כך וכמובן שזכיתי לתגובה מתלהמת.הקשר בכללותו טוב, מה ניתן לעשות כדי למתן את השתלטנות המעיקה הזאת.
דעתי: אם כבר הערת לה פעם אחת, אין טעם לחזור ולנסות שוב. זה רק יכול לעצבן אותה ולקלקל את הקשר ביניכן. קשה עד בלתי אפשרי לשנות תכונות והתנהגויות אצל אנשים מבוגרים ,שנוהגים כך או אחרת במשך שנים ארוכות. אין אנשים מושלמים! את זו שאמורה להחליט אם טוב לך בחברתה למרות החסרון הזה שלה. כימיה בין שני אנשים יכולה להיות טובה ולהימשך כל זמן שכל אחד מהם מכיר את חסרונות ויתרונות האחר, ומתאים לו להמשיך בקשר למרות החסרונות. (וזה נכון גם לגבי בני זוג...)
זהו מנהג יהודי ידוע: כשממש קשה, צריך להיות הומוריסטי. הגב' טעונה בסיבותיה מדוע עליה להיות המנצחת בכל פעם ואת כל אחד, או הקובעת, או היודעת, או הצודקת. במקום להתלונן על זה, ובטח במקום לנתח את זה בפסיכולוגית מעמקים חובבנית - תמצאי את הדרך לשקף את מצב רוחך באמירה הומוריסטית כזו או אחרת שמקילה עליך את המצב המביך / מעיק. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם