מצב

אני בן 49 לאחר 3 תקופות תעסוקה מוצלחות בחיי בכל עשור שינוי ומימוש. עתה בסיום שחלקו מתנאים חיצונים נסיבתיים וחלקו מהגעה של התכנסות פנימית. פתאום הארגון של הקצבת הזמנים שלי בתחום המקצועי השתנה לגמרי. לפני 3 שנים הורה אחד נפטר. בוודאי יש לזה קשר. אבל זה הרבה יותר עמוק. מעגל התעסוקה גם בשיאו ויחסית עם הרבה חופש תפקודי כבר כרוטינה יומיומית לא מאתגר אותי. לשווק למכור שזה בעצם הכלי הנדרש בכל סוג של דבר שהנך מתמחה בו. עד כה בהצלחה ממש טובה ולראיה 3 החלפות מבחירה ומיצוי במשך 3עשורים. נוצר מרווח שקט די נדיר בלוח הפעילות שלי. והצלחתי להתבונן ולכתוב את מגוון אפיקי העניין שלי ודברים שניתן לעשות בעתיד לא מתוך לחץ פרנסה אלא בניה של ערך עניין אתגר משמעות אישית. בעיקר סוג הפעילות היומיומית שתנבע מהבחירה. כי זה מה שעלה כפקטור החזק ביותר שעכשיו מעניין אותי. בעבר המטרה קבעה ולכן מה שנדרש למימושה עשיתי ובהם הרבה פשרות וחיבורים שבדיעבד אני לא חושב שהייתי משקיע בהם אם הייתי יודע זאת. חכמת הבדיעבד בלבד. העובדה שכרגע מה שיקבע זה סוג אופי הפעילות היומיומית ממש הכי חשוב לי הופך הרבה רעיונות ללא רלוונטים. דווקא מרווח הזמן שנתתי לעצמי ביד רחבה להמתין עם החלטות מאוד משחרר אבל גם מעמיד אתגר. אכן הצלחתי בקריירות שלי אבל עכשיו הצורה של ההתנהלות שלהם לא רלוונטית יותר. לציין אני ממוקד בעל יכולת ביטוי גבוהה מוחצן מקצועית. אבל פנימית לא בעל אופי כזה. הדילמה שלי היא בבחירה עד כמה מעורבות תפעולית יומיומית אני רוצה. מילת המפתח . לא בכל מחיר. הרעש היומיומי יצא ממסגרת הרצון להכלה שלי. יכול אבל לא רוצה. הדילמה הזו יכול בוחר שלא להכנס לזה שוב מנקרת לי קצת בראש. בכל אפיק יוזמה זה שיקול מכריע. אציין שבחיי היומיום אם אני נדרש לכישורי ולכלים הביצועיים ומוחצן זה חוזר ובסדר גמור. פשוט לא מעניין לי שוב. המצב הזה הוא הרגשה שהספינה יצא לשייט בלב ים. מה עושים שיורדים שוב לחוף? תודה