פורום ייעוץ חינוכי

תמר יקרה, אם כל הכאב והצער של המקרה הקשה הזה, מסגרת ביה"ס הינה מוגבלת ביכולת הסיוע והעזרה של מקרים מורכבים. בנוסף, אלו אינם בסמכותם של מערכת החינוך. מה שמאוד חשוב לך כיועצת ולמערכת החניוך הינו הילד שלומד בביה"ס. יש צורך לראות האם הוא מגיע לביה"ס בזמן, לבוש בהתאם למזג האוויר ובתלבושת אחידה, האם יש לו אוכל או כסף לקנות אוכל, האם התפקוד הלימודי שלו תקין והאם יש התנהגויות והתפרצויות שמורות על קושי רגשי. אם כל אלו תקינים, אינך יכולה להתערב. את יכולה להתערב רק במקרה שהדברים הללו אינם תקינים, וקיימת פגיעה בילד. אז מחובתך לדווח על כך לרשויות הרווחה. במקרה שאינך בטוחה לגבי עניין כלשהו, את יכולה לפנות לפקידת הסעד התורנית, שנמצאת במוקדי הרשות המקומית ולהתיעץ עימה. לגבי בקשת האם, אינכם יכולים לסייע לה ללא שיתוף פעולה של האב, ואינכם מורשים להתערב ביחסי ההורים ובהסדרי הראייה. האם צריכה לפנות לשירותי הרווחה ולפקידת הסעד שתסייע לה. עם מתבגרים הדרך יותר קשה, מכיוון שהם קובעים עובדות ברגליים. בהצלחה וכל טוב, שירלי

עדי שלום רב, חיממת את ליבי בפנייתך. נפלא לשמוע על יועצת, שדלתה פתוחה ומאפשרת לבוגרותייך לבוא בה. הדבר היחיד שניתן לעשות הינו פנייה לשירותי הרווחה. עו"ס יכול לסייע לה במיגוון תחומים, ולתת מענה לצרכייה. את יכולה לעזור בתהליך הפנייה והקליטה שם, כדי שלא תרגיש בודדה וחסרת אונים. במקרה של מצב חרום את יכולה לפנות לפקידת הסעד התורנית במוקד השרות של הרשות המקומית באזור מגורייך. (מתקשרים ומבקשים את פקידת הסעד התורנית) בהצלחה, שירלי

רויטל שלום רב, ראשית עלייך לברר האם מדובר בועדת שילוב או וועדת השמה. ועדת שילוב מאפשר לילד להנות משעות הוראה מתקנת (שעות שילוב) במסגרת ביה"ס. השעות הללו שייכות לסל הח"מ, אך הילד לומד בכיתתו בחינוך הרגיל, ויוצא לשעות שילוב לפי מערכת שנקבעת לו מראש. לעומת זאת, ועדת השמה מתייחסת להשמה בחינוך המיוחד במסגרת של כיתת חינוך מיוחד בחינוך הרגיל (כיתה קטנה בבי"ס רגיל) או בי"ס לחינוך מיוחד שמתאים לאיפיון הילד. הועדות הללו נערכות בין ינואר למאי לשיבוץ בשנת הלמודים שלאחר מכן. במקרה של שעות שילוב, לא מצוין בתעודתו דבר. מכיוון שיש שוני גדול בין השניים, כדאי קודם לברר את כוונת ביה"ס. בקשי שיחה עם היועצת, שתסביר לך זאת. בהצלחה, שירלי

שלום רב, בנך המתוק רק בן חמש, וכבר לומד משחק, שגם מבוגרים מתקשים להבינו ולשחקו. לפי דברייך, הגננת אינה רואה כל קושי בהתנהלותו הקוגנטיבית - נהפוך הוא. על-כן היתי נותנת לו את הזמן ללמוד את המשחק ולתרגלו. בנוסף את יכולה להתייעץ על כך עם מורי החוג, שבטוחני בעלי ניסיון וידע בתחום. בהצלחה, שירלי

ליזי שלום רב, התנהגותו של בנך הינה סימפטום שמורה על קושי מסויים. ראשית, יש לשלול בעיה גופנית, כמו: גירוי בעור, ולכן יש לקבוע עם רופא הילדים ולהתייעץ עימו. אם התופעה אינה גופנית, התנהגות זו יכולה לבוא לביטוי לקושי רגשי. על כן רצוי להתייעץ עם איש מקצוע, למשל: פסיכולוג ילדים, ואם יש צורך לפנות לטיפול בעבורו ולהדרכת הורים בעבורכם. בנוסף, יש לשים לב שבנך החמוד אינו נפגע מתגובתם של חברי כיתתו. שוחחי עם המורה על כך, והעזרי ביועצת ביה"ס. זו הזדמנות מצויינת לחנך את הכיתה לקבלת השונות בין ילדים, לסבלנות ולסובלנות. בהצלחה, שירלי

מרי שלום רב, חיבוק דוב הינה שיטה אחת, שאכן מסייעת בעת התקפת זעם של פעוטות. יחד עם זאת, להחזיק ילד משתולל במשך זמן רב כל כך נראה לי כמשימה בלתי אפשרית. בדקי ובחני מתי הוא מתפרץ ובאיזה שלב של היום ? למשל: בערב כשהוא עייף או כשאת אומרת לו "לא". גילוי מוקדם של מוקד ההתפרצות יכול לסייע לך להתנהל מולו בדרך קצת אחרת, ובכך למנוע התפרצות. חשבי על דברים, שיכולים לעזור לו להרגע, כמו: מוזיקה, טלוויזייה, אוכל, משחק, מקלחת, כרית רכה ועוד. כשהוא רגוע ושלוו, ניתן לשאול אותו מה הוא צריך כשהוא כועס ? אולי הוא יפתיע בתשובתו.... וכמו שאת כבר מכירה, חשוב לעודדו לרוב על התנהגויות חיוביות ורצויות. בהצלחה, שירלי

שלום רב, אסור לך בשום פנים ואופן לאפשר לחרם הזה להמשיך. אספי את כל התכתובות בגנותה של בתך, וקבעי פגישה דחופה עם מנהלת בית הספר. בקשי שתאמר לך מה היא מתכוונת לעשות בנידון, ושתעדכן אותך במהלך. אם יש צורך, תפני למפקחת ביה"ס. ביה"ס צריך לעמוד על הרגליים האחוריות ולמגר במיידית את התופעה הזו. בנוסף, את יכולה לפנות לאימהות של הילדות ולעדכן אותן בעניין. לעיתים ההורים אינם מודעים לנעשה בוואטסאפ ובפייסבוק של ילדייהם. במקרה ואלו אינם מסייעים לך בפתרון החרם, מציעה לך לשקול פנייה למשטרה והגשת תלונה. כבר נתקלנו, לצערי, במקרים שבהם ילדים פגעו בעצמם בעקבות בריונות וירטואלית ואין להקל ראש בכך. שולחת לך ולבתך כוחות רבים ובהצלחה, שירלי

בהמשך לתשובתי, שימו לב לא להשוות בין שתי הבנות על-מנת לא לקבע תפקידים ביניהן.

שלום רב, ילדי כיתה א' צריכים להסתגל למערכת חינוכית שונה מזו שהכירו עד כה בגן. בבית הספר ישנן משימות אותן צריך להשלים בבית כחלק מהמחוייבויות שלהם כתלמידים. השינוי, המעבר וההסתגלות באים לביטוי בדרכים שונות אצל הילדים. התנהלותך מול בתך הינה חשובה ומשמעותית במעבר זה. ראשית, חשוב שיהיה סדר יום ברור וחד משמעי, שכולל בתוכו את הכנת שיעורי הבית, למשל: חוזרים מבית הספר, אוכלים ארוחת צהריים ומכינים שיעורים. שיעורי הבית אינם בגדר בחירה, אלא מחוייבות – מסר זה צריך לעבור לבתך, כלומר אין באפשרותה לא להכין שיעורים. שיעורי הבית הם באחריותה, ואת נמצאת שם לסייע ולעזור כמה שהיא צריכה. בנוסף, בתך צריכה להבין את המחיר, שהיא עלולה לשלם באי הכנת השיעורים, כמו: הערה של המורה או שאת תצאי עימה לפעילות נחמדה אחה"צ רק כשהיא תסיים את שיעורייה. חשוב לעודדה רבות על מאמץ ועל השתדלות, ולומר לה: אני מבינה שקשה לך, אך אני סומכת עלייך מכיוון שאת ילדה בוגרת וחכמה. אני פה לרשותך. בהצלחה, שירלי

שלום רב, התנהגותו של בנך הינה שכיחה מאוד בקרב בני גילו במצב של עייפות ותסכול. יש לנהוג בדרך שאת נוהגת, כלומר לעזור לו להרגע ולהרדם בכל דרך שניתן גם בעזרת חיבוק דוב. אין לאפשר לו להכות אתכם. כאשר אתם יוצאים בערב, ניתן לאפשר לו לישון בצהריים "קצת יותר" שינה זו יכולה להאריך את שעת ההשכבה ואת העייפות שלו. המנעו מריבים וממתח מיותר ביניכם, שאינו תורם לא לכם ולא לבנכם – יש חילוקי דעות ? דברו על כך בזמן אחר. בהצלחה, שירלי

רינה שלום רב, בנך הינו פעוט קטנטן, חשוב לעזור לו להרגע בזמן כעס ותסכול, ולשמור שלא יפגע בעצמו. בגיל זה יש צורך במעשים ופחות במילים. חשבו על דברים שיכולים להרגיע אותו , כמו : חיבוק דוב, מוזיקה, גירוי חדש ועוד. בנוסף, המוצץ עוזר לפעוטות להרגע ונותן להם תחושה של ביטחון, על-כן לא הייתי ממליצה על גמילה בכוח, אלא בהדרגתיות. מציצת אצבע אצל תינוקת בת 4 חודשים הינה נורמלית. החסרון היחיד הינו, שתהליך הגמילה הרבה יותר קשה וארוך. כל טוב, שירלי

ציפי שלום רב, ראשית כל יש להצטייד באורך רוח ובסבלנות. בטוחני שבנכם המתוק אינו עושה דווקא, ולכן ניתן לחשוב עימו כיצד מתארגנים ויוצאים בבוקר בשמחה ולא בכעס. הציעו רעיונות, כמו: לארגן את הדברים שלו בערב, לקום יותר מוקדם, למדוד את הנעלים וכו'. חשוב לא לשתף פעולה עם הבעת התסכול שלו. יש להביע אמפטייה רבה, להציב גבול, להציע פתרון ולהעביר את האחריות על התנהגותו לידיו, לדוגמה: אנחנו מבינים שאתה כועס/עצוב/עצבני , כי אתה לא מוצא את הכיפה שלך, אבל בצער רב אנחנו צריכים לצאת עכשיו מהבית כדי שלא נאחר לביה"ס/עבודה. נחפש את הכיפה שנחזור הביתה. אתה בוחר עכשיו אם לצאת מהבית כועס או לצאת בשמחה ושיהיה לך בוקר טוב – לנו יש בוקר נפלא, חבל שאתה בוחר אחרת. יש להמנע לחלוטין מביקורתיות, ויש לעודדו היטב על שיתוף פעולה, מאמץ והתנהגות חיובית. בהצלחה שירלי

ליאור שלום רב, המעבר ממסגרת למסגרת מצריכה זמן הסתגלות. כל ילד מסתגל למעבר בדרך שונה. זכרו שרק השבוע חזרנו לשגרה לאחר חודש של חגים, שבו לא היה רצף של שגרה. העזרו באורך רוח ובסבלנות, והשתדלו לא להעיר לו או לבקר את התנהגותו. חשבו יחד איתו מה יכול לסייע לו בגן החדש, למשל: חפץ מעבר או תמונה משפחתית בתיק. חזקו את תכונותיו הטובות ואת הדברים, שבהם הוא טוב, ואמרו לו שאתם פה לסייע לו בכל מה שקשה לו. בנוסף לכך, שקפו לו מצד אחד את הקושי שלו, ומן הצד השני אחריות על מעשיו, לדוגמה: אנחנו מבינים שקשה לך להפרד מאיתנו ושאתה מתגעגע, אך מכיוון שאתה ילד חכם ומקסים אנחנו בטוחים שתתרגל במהרה לגן החדש והנפלא שלך. כמו-כן יש לבקש מהגננת שתעזור לו להסתגל ולמצוא חברים חדשים או שתתן לו תפקידים בגן, שיחזקו את תחושת הערך והשייכות שלו. חשוב מאוד לא לאפשר לו לפגוע בעצמו, ולנתב את תשומת הלב לדברים חיוביים, שיכולים להרגיע אותו, כמו: ציור, משחק או צפייה בתוכנית אהובה. לסיום יש לעודדו לרוב על התנהגות חיובית ועל מאמצים קטנים, למשל: אנחנו גאים בך שהצלחת להרגע מהר, עשית לי שמח שנפרדת היום בחיוך ועוד. יש לקחת בחשבון שאם התנהגות זו אינה חולפת, יש צורך לפנות להתייעצות מקצועית. בהצלחה וכל טוב, שירלי

איילה שלום רב, כמו שהספקת כבר להתנסות, ישנו מחיר לכל בחירה – בגן הגדול ישנם אמנם ילדים בני גילו, אך הקבוצה גדולה, ובמשפחתון יש מעט ילדים, אך הוא יהיה הבוגר בקבוצה. אכן עדיף שהילד יחשף לילדים בני גילו או אף לבוגרים ממנו. יחד עם זאת בנך עדיין מאוד צעיר, וזקוק לסיפוק צרכייו הבסיים ולהרבה חום, אהבה וסבלנות. על-כן אם את חושבת שהמסגרת הקטנה טובה בעבורו, אין שום סיבה לדאגה לגבי התפתחותו .הקפידי לחשוף אותו לילדים נוספים בני גילו אחר הצהריים, כמו: בגינה הציבורית, בג'ימבורי, קרובי משפחה וחברים. בנוסף לכך בקשי מהגננת שתעבוד עימו על תכנים, שתואמים את גילו. בהצלחה, שירלי

שלי שלום רב, אכן לא פשוט לגדל שלושה ילדים צעירים בהפרשי גליאים כל כך קטן. כל אחד רוצה את תשומת הלב ואת המקום שלו מולך. חשוב שסדר היום עימם יהיה מאוד ברור ומובנה, וכן החוקים והגבולות של מה מותר ומה אסור. ממליצה לך לפנות להדרכת הורים לשם כך. בנוסף, השתדלי להעזר בכל מי שניתן בעיקר בשעות הלחץ, כמו: בערב – כך יהיה עוד מישהו לחלוק עימו בטיפול בשלושת הקטנטנים. יישר כח על הגישה החיובית והסבלנות. כל טוב, שירלי

נילי שלום רב, חשוב, שבנך יקבל מענה טיפולי כולל לקשייו, למשל: טיפול פסיכולוגי או כל מענה אחר עליו הומלץ באבחון. טיפול נכון יסייע לו לחזור לדרך המלך. אכן טיפולים פרטיים עולים לא מעט, ולכן יש באפשרותך לפנות לקופת חולים לטיפול פסיכולוגי – פסיכאטרי במחיר מוזל, לשירות לילד ולנוער במשרד הרווחה והשירותים החברתיים באזור מגורייך ולהתייעץ עם יועצת ביה"ס לגבי מענה טיפולי דרך השירות הפסיכולוגי. בנוסף רצוי שתפני להדרכת הורים, זאת את יכולה לעשות בתחנות הציבוריות לייעוץ משפחתי או דרך מכון אדלר. כמו-כן ניתן לשקול לצרפו לחוג בתחום שבו הוא חזק ומצליח, כדי לחזק את בטחונו ואת דימויו העצמי. בהצלחה וכל טוב, שירלי

קרן שלום רב, ילדים צעירים מתנהגים לעיתים קרובות את מה שהם מרגישים, ויש צורך להיות ערים ומודעים לתנודות הרגשיות שעוברות עלייהם. שימי לב האם היו שינויים נוספים (גדולים או ממש קטנים) אצלך ו/או אצל אביה, האם יש דבר מה שיכול לעורר אצלה מצוקה כלשהי ? אם הדבר היחיד שהשתנה הינו החזרה לגן והמעבר לקבוצה בוגרת יותר, יש לאפשר לה את זמן ההסתגלות. כלומר, מצד אחד להיות אמפטית וקשובה לצרכייה, ומן הצד השני לא לוותר לה על השבתות עם אבא למרות שהיא רוצה אותך. בנוסף, עודדי אותה בכוחותייה, והמנעי מביקורת על הצמדותה ועל גמגומה. נטעי בה בטחון, ואמרי לה שהכל בסדר ושאת ואבא פה איתה תמיד. קחי בחשבון שחודש זה גדוש בחגים ובחופשות, כך שזמן ההסתגלות יהיה רק לאחר החגים. אם לאחר תקופת החגים התנהגותה שלך בתך ממשיכה או מחריפה יש לפנות להתייעצות עם איש מקצוע. כל טוב ושנה טובה, שירלי

עדי שלום רב, הילדה המתוקה הזו עוברת משבר לא קל בעקבות גירושי הורייה, וצריך לסייע ולהכיל אותה ככול שניתן. יחד עם זאת יש צורך לקחת בחשבון הן את צרכי הילדה והן את צרכי הגן, ילדיו והצוות החינוכי. על-כן ממליצה לך לזמן ישיבה כוללת, שבה ישתתפו: ההורים (אבא ואמא – שצריכים להניח את הסכסוך הזוגי בצד ולסייע לבתם), צוות הגן, פסיכולוגית הגן, יועצת הגן והמפקחת. (אם ישנם גורמים נוספים, כגון: הרווחה , יש לזמנם גם כן). מטרת הפגישה הינה חשיבה משותפת וגיוס כוחות לעזרת הילדה. חשוב שלא תקחי את קשייה של הילדה על כתפייך באופן בלעדי, ושתעזרי בצוות המקצועי לפתרון רב תחומי. בעזרת הכוונה נכונה של ההורים ומענה רגשי לילדה בטוחני, שאט אט היא תשוב לאיתנה. בהצלחה ושנה טובה, שירלי

לי שלום רב, ההסתגלות לכיתה א' עורכת זמן, והמעבר אינו פשוט כלל, מכיוון שהילד צריך לשנות התנהגות בטווח תחומים שלא היו מוכרים לו עד כה בגן. שוחחי עם המורה ובקשי ממנה, שתסייע לילדה למצוא חברות חדשות.כמו-כן עזרי לבתך להזמין חברות חדשות אליכם הביתה. השתדלי להמנע לחלוטין מהשלכות, כלומר על תעבירי את תחושותייך ואת מצוקותייך לילדה. עודדי אותה ותני לה להסתגל אט אט. למרות זאת, אם את עדיין מרגישה שבתך נמצאת במצוקה, חשוב שתתני לבתך מענה רגשי, שיסייע לה. בנוסף, עלייך לפנות לעזרה לגבי המורכבות שלך עם עצמך. הורה צריך לדעת קודם כל לטפל בעצמו על מנת שיהיו לו כוחות להיות הורה טוב. בהצלחה וכל טוב, שירלי

עדן שלום רב, תהליך הגמילה מטיטול הינו אישי וכל ילד עובר אותו בדרך אחרת ובזמן שונה. התנהגותו של בנך הינה שכיחה ונורמטיבית. ישנם ילדים , אשר נגמלים במהרה מפיפי, אך מתקשים להגמל מקקי. על-כן יש להמשיך להציע לו ללכת לשירותים למרות התנגדותו, ולבדוק מה יכול לסייע לו, למשל: ישבנון אחר, סיר במקום השירותים או להיות לבד כשהוא עושה את צרכיו. בנוסף, יש להעביר לאט לאט את האחריות על עשיית הצרכים לילד. כלומר, כאשר הוא עושה את צרכיו בתחתונים, חשוב שהוא יעזור לכם בתהליך הניקוי, בדברים קטנים כמו להוריד את התחתונים או להתרחץ. חשוב מאוד לעודדו רבות בהתנהגות רצוייה ולתת לו כל הזמן חיזוקים לעתיד, למשל: ראינו שהיום התאמצת מאוד ללכת לשירותים, לא נורא אנחנו בטוחים שמחר תצליח, אנחנו פה לעזור לך ועוד. חשוב להמנע מביקורת, משיפוטיות ומכעסים מיותרים. אם כל אלו אינם עוזרים, יש להתייעץ עם רופא הילדים. בהצלחה וכל טוב, שירלי

ויקי שלום רב, ילדים בגילם של בנייך זקוקים להרבה חום, אהבה וסיפוק צרכיים הבסיסיים. משפחתון קטן ואישי יכול לתת להם את המענה הרצוי. בנוסף, לתאומים יש את היתרון בלהיות יחד. איני רואה סיבה ממה שכתבת להוציא אותם משם. בדקי עם עצמך מדוע את מתלבטת ? בהצלחה וכל טוב, שירלי

אלונה שלום רב, ממליצה לך לפנות לרופא משפחה ולהתייעץ עימו לגבי העניין. בנוסף, אין להפעיל על הילד לחץ, אין להיות ביקורתיים ושיפוטיים ואין להשוות אותו לאחיו התאום. חשבו מה יכול לסייע לו. עודדו אותו לרוב, ואמרו לו שתעזרו לו. בהצלחה, שירלי

שלומית שלום רב, השאלה אינה האם לוותר או להתעקש, אלא כיצד לעזור לבנך המתוק. בטוחני שהוא לא עושה דווקא, ושהוא רוצה להצליח בלימודים ולהיות תלמיד טוב. ההמנעות וחוסר שיתוף הפעולה מראה על הקושי הגדול שהוא חווה. לילדים כמו בנך קריאה של משפט הינה כמו חציית ים סוף, ומצריכה מהם אנרגיות ומאמצים רבים. חשוב מאוד לערוך לילד אבחון דידקטי ע"י מאבחן מוסמך. האבחון ימקד את אנשי המקצוע בנקודות הקושי של בנך, וגם בנקודות החוזק שלו. ניתן היום לערוך אבחון כזה דרך קופות החולים במחיר מוזל. בנוסף מעבר לשעות השילוב שמקבל בביה"ס, ממליצה לך על הוראה מתקנת בשעות אחה"צ. ככול שהוא יקבל את המעטפת הנכונה לה הוא זקוק, כך הוא יוכל להתקדם טוב יותר. לסיום חשוב להבין שהתקדמותו אינה נמדדת בהשוואה לחבריו לכיתה, אלא על פי יכולותיו ובהשוואה לעצמו. השתדלי לחזק את דימויו העצמי, ולראות את הדברים הטובים שבו אות כוחותיו. ישנו מארז של סיפורים קצרים ונחמדים, שנכתבו במיוחד לצורך זה. כל סיפור נכתב בצורה של ספרון קטן לפי דרגות קושי, כך שהילד אינו נבהל מהגודל או מהכמות: סיפורים בכייף – אוצר של סיפורים לילדים שזה עתה למדו לקרוא / ליט"ף. בהצלחה שירלי

מיכלי שלום רב, ראשית כל שולחת לך כוחות רבים, והתמודדות קלה עם השינויים המורכבים שעוברים כעת עלייך ועל משפחתך. קחי את הדברים בפרופורציות נכונות ושמרי על כוחותייך. שנית, עלייך להבין שגירושין מערערים לחלוטין את העולם הברור, הידוע והקבוע של הילד, שחווה כעת חוסר יציבות וחוסר בטיחון משפחתי. לילדים בגילו של בנך קשה לעיתים להביע רגשות וקושי במילים ועל-כן הוא מתנהג את מה שהוא מרגיש – עצבות, כעס, תסכול ועוד. כפי הנראה רגש זה יוצא כלפי הורייך, אולי מכיוון שהוא מרגיש צורך "לשמור עלייך". כלומר הוא לא רוצה לפגוע בך, ולכן הוא מנתב את עוצמת רגשותיו כלפי הורייך, שנתפסים בעינייו "עמידים יותר". אז מה עושים ? מבינים שהוא לא עושה דווקא לאף אחד. מבינים שמאוד קשה לו, ושבדרכו הוא מבקש את עזרתם של המבוגרים, שיסייעו לו להסתגל מחדש. כלומר מצד אחד יש להביע אמפטייה גדולה לקושי שלו, כמו: אני מבינה שקשה לך, אני רואה שלא קל לך, אני יודעת שאנחנו עוברים תקופה לא קלה יחד. מצד שני, יש לחזקו ולנטוע בו אופטימיות ועתיד טוב, למשל: נסדר לך חדר או פינה נחמדה רק שלך בבית, אעזור לך למצוא חברים חדשים, נחפש חוגים מעניינים ועוד. בנוסף לכך, חשוב מאוד לשמור על שגרה מובנת ומסודרת בעלת גבולות ידועים מראש על-מנת ליצור לילדים סדר, ביטחון ומוגנות בחייהם. אחד מן החבלנים הגדולים ביותר במצבים אלו הם הרצון לפצות ולפנק את הילד על המצב הלא נעים בו הוא נמצא כעת. אלו מעבירים לילד מסר שאכן יש דבר מה לקויי בחייו ולכן המבוגרים צריכים לפצותו. המסר שצריך להעביר לילד הינו שיקח זמן להסתגל ולהתרגל למצב החדש, אך אתם תסדרו והכל יהיה בסדר. יישר כח להורייך להתגייסו לסייע לך. דבר זה אינו מובן מאליו בעיני. יחד עם זאת הם צריכים לקחת נשימה עמוקה ואורך רוח, ולהביט על הצדדים הטובים והחיוביים של הילד. אין להאפשר לו להכותם, כמובן, ויש צורך לשים את הזרקור על הצדדים הטובים של הילד ועל כוחותיו. בנוסף יש לעדכנו בלוח הזמנים החדש, לדוגמה: סבא וסבתא יבואו לקחת אותך בצהריים. תאכל אצלם ואני אגיע לאסוף אותך בשעה ארבע. זאת אומרת לעשות הכל כדי שהילד לא יהיה במצב שאי ודאות וחוסר בטיחון. אם את מרגישה שהדברים יוצאים משליטתך רצוי שתפני להדרכת הורים. בהצלחה וכל טוב שירלי

מיכל שלום רב, אכן מאוד לא נעים להתארח בבית שבו ילדה בת שמונה מתנהגת כלפייך בצורה בלתי הולמת. יחד עם זאת, היא אינה בתך והחינוך הינו באחריותה של אחותך. קחי את הדברים בפרופורציות הנכונות, ואל תקחי ללב מאבקי כח ומשיכת תשומת לב של ילדה קטנה. יכול להיות שאחותך מתייחסת אלייך ומשוחחת איתך למורת רוחה של הילדה. חשוב שתשקפי לאחותך, שהתנהגותה של בתה אינה נעימה לך ופוגעת בך. עשי זאת בדרך נעימה ולא ביקורתית. בהצלחה, שירלי

דנה שלום רב, קיימת תופעה שנקראת "טריכוטילומניה", שהינה תלישת שערות אובססיבית. תופעה זו יכולה להתרחש מגיל ארבעה חודשים ואילך, וחשוב לטפלה בהקדם. ראשית יש לאבחן האם בנך אכן סובל מתופעה זו. פני לרופא הילדים של בנך או למרפאת אם ותינוק בבית החולים איכולוב, והתייעצי עימם. כך תוכלי לדעת באופן מקצועי ומדוייק, כיצד לסייע לבנך המתוק. כל טוב ובהצלחה, שירלי

יפעת שלום רב, בתך עדיין מאוד צעירה, ואינה יודעת לעדן את תגובותייה בעת שמחה או הנאה. לשם כך יש לסייע לה ולהראות לה שניתן לשמוח גם ללא צעקות. עושים זאת בעזרת שימוש במודל חיובי בעבורה. זאת אומרת שהתנהגות ראוייה של הקרובים לה, יסייעו לה ללמוד כיצד לנהוג כראוי. למידה זו לוקחת זמן, ומצריכה אורך רוח וסבלנות. בנוסף, כאשר היא צועקת או צורחת, חשוב לומר לה, שאתם מבינים שהיא שמחה, אך ניתן לשמוח גם ללא צעקה. יש להדגים לה כיצד שמחים ללא צעקה. לסיום, אם עדיין התנהגותה מדאיגה אותך, ניתן להתייעץ עם רופא ילדים לגבי בדיקת שמיעה ומעקב התפתחותי. כל טוב, שירלי

מתבגר אנונימי יקר, שאלתך מתאימה יותר לפורום של הסקסולוגייה: http://www.doctors.co.il/forum-76 מציעה לך לפנות לשם לקבלת מידע מקצועי. בהצלחה וכל טוב, שירלי

מאיר שלום רב, עשיתם טוב שהתייעצתם עם טיפת חלב ועם הרופא, ושללתם בעייה רפואית או התפתחותית כלשהי. בהתנהלות היומיומית מול תינוקכם יש להשאר רגועים ולא לשתף פעולה עם הבכי ועם התסכול של התינוק מצד אחד, אך מן הצד השני זה אינו הזמן המתאים להתעכב ויש לבצע את הפעולות הללו בצורה עניינית ומיידית. בנכם עדיין מאוד צעיר, ואין זה המקום ללמדו דחיית סיפוקים, שיכולים להובילו לתסכולים מיותרים. לאחר שהתינוק רגוע ושליו, ניתן לקחת את הזמן ולשחק עימו ברוגע ובהנאה. בהצלחה, שירלי

בת 21 יקרה שלום רב, מאוד מבינה לליבך וחשה את תסכולך הרב. הנך בחורה צעירה שרוצה להנות מן החיים, לבלות בנעימים ולהרגיש בוגרת ועצמאית. אנו חיים בשנות האלפיים בתקופה שבה הכל גלוי, חשוף וידוע, דבר המקשה יותר על קבלת התרבות ואורח החיים של הורייך. עלייך להבין שלכל בחירה בחיים יש מחיר. חשבי עם עצמך מה המחיר שאת עלולה לשלם, אם תבחרי למרוד בהורייך, בתרבותך ובמסורת המשפחתית רבת השניים ? האם את מוכנה לשלם מחיר זה ? את יכולה לנסות לגייס קרובי משפחה, שיסייעו לך לשוחח עם הורייך ולהגמיש מעט את נוקשותם. בטוחני שהורייך אוהבים אותך מאוד ורוצים את טובתך ואת אושרך. חשבי מה יכול לעזור להם להרגיש בטוחים וללמוד לסמוך עלייך קצת יותר, לדוגמה: לצאת בליווי של קרובי משפחה או לבלות בבית של חברה שמוכרת למשפחה. ניתן גם לפנות למטפל משפחתי מן העדה, שמבין את התרבות ואת חוקי המשפחה, שיוכל לדבר לליבם ולסייע לכם. בכל מקרה לא רצוי שתכנסי איתם למאבקי כח מיותרים. נסי לעשות זאת בדרך טובה ולקבל באהבה את המסורת ואת התרבות של משפחתך. לכל עדה יש את הצדדים הטובים החיוביים ויש את המגרעות. בהצלחה וכל טוב, שירלי

ליטל שלום, תוכנית העבודה השנתית צריכה להתבסס על צרכי ביה"ס בתיאום מראש עם המנהל/ת. היועצת הבכירה צריכה לסייע לך בהכנתה בשנתך הראשונה. לעיתים ישנן השתלמויות בנושא, שמסייעות בבניית תוכנית העבודה. איני חושבת שקיימת תוכנית מובנת, אך קיים מודל של תוכנית עבודה. אעביר לך במייל תוכנית כזו לדוגמה, שתסייע לך בבניית התוכנית שלך. מאחלת לך בהצלחה גדולה וכל טוב, שירלי

חיה שלום רב, בגיל ההתבגרות כבר אי אפשר להכריח או לכפות על הילד את החוקים ואת הגבולות, ולקבוע להם ללא התייעצות עימם. אלו צריכים לבוא מתוך מקום של יחסים טובים, הבנה הדדית, שיחה והסכם משותף. גיל זה מאופיין בתנודות רגשיות קיצוניות, בהתפרצויות זעם ובשינה מוגברת. על-מנת לסייע לבנך עלייך להבין הן את המורכבות של גיל זה והן את המורכבות המסויימת של בנך. רצוי שתפני להדרכת הורים דרך קופ"ח, באופן פרטי או דרך מכון אדלר. הדרכה זו תסייע לך בהיבטים השונים ובהתמודדויותיך מולו. כך תוכלו לעבור יחד את התקופה הזו בשלום ובהתפתחות מצמיחה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

דנית שלום רב, התנהגותן של בנותייך הינן נורמטיבית לגילן. הן מאוד צעירות. העזרי בסבלנות ובאורך רוח, והמשיכי לחשוף אותן לצבעים השונים בדרכים שונות, למשל: תנו לי חפץ אדום, היכן בתמונה יש כחול, מה השם של הצבע הזה ועוד. כל זאת עשו בעזרת ספרים ומשחק בהנאה ובשמחה. אל תהי בלחץ ואל תעבירי לילדותייך תחושת מתח כלשהי. בנוסף אל תשווי אותן לילדים אחרים - כל ילד מתפתח בקצב ובזמן שלו. שוחחי עם הגננות של בנותייך, ושמעי מה הן אומרות. גננת מנוסה תוכל לומר לך, האם הילדה פועלת בהתאם לבני גילה או לאו. חשוב לציין, שאם את רואה שאין שיפור במצב, יש להתייעץ על כך עם רופא הילדים, ולפי הצורך לפנות להתפתחות הילד לאבחון. כל טוב, שירלי

טום שלום רב, התנהגותה של בתך הינה נורמטיבית ושכיחה לילדה בגילה. בגיל זה הילדים יוצאים לעצמאות ובודקים את הגבולות מול הזולת. בדיקת גבולות זו אכן מעייפת ומתישה להורים, שהיו רגילים עד כה לתינוק או לפעוט פסיבי. על-מנת להמנע ממאבקי כח מיותרים עם בתך, קבעי לעצמך גבולות, חוקים וסדר יום קבוע, שבו תראי על מה ניתן לותר ועל מה לא ניתן לוותר, למשל: לצחצח שיניים זה חובה, היכן אוכלים זו בחירה. מאוד קשה להורים לראות את ילדם מתוסכל ועצבני, כשאינו שבע רצון, אך אין כל פסול בכך. זאת אומרת, כאשר את מציבה לה גבול אל תצפי שהיא תקבלו בשמחה ובמהרה. אז מה עושים ? קובעים את הגבול, למשל: כל ערב אנו מצחצחים שיניים. אם היא מקשיבה ופועלת בהתאם, יש לחזקה לרוב ולעודדה במילים כמו: מאוד שמחתי לראות אותך מצחצחת שיניים, את ילדה מאוד בוגרת, עכשיו אנחנו יכולות להתפנות ולשחק יחד ועוד. אם היא מתנגדת, הביעי בפנייה אמפטייה מרובה, אך המשיכי להציב את הגבול, לדוגמה: אני מבינה שלא בא לך לצחצח שיניים, אך אצלינו בבית מצחצחים כל ערב. יש להיות עניינים, ולחזור על כך שוב ושוב ללא הסברים מיותרים. בהצלחה, שירלי

אתי יקרה שלום רב, ניתן לטפל בחרדת בחינות, ואין שום סיבה שתסבלי ממנה. ממליצה לך לפנות לרופא המשפחה ולהתייעץ עימו על אנשי מקצוע מתוך הקופה שיכולים לסייע לך. ישנם תרגילים רבים אשר מפחיתים חרדה, ושיכולים לעזור לך להתמודד עם הקושי. אל תשארי לבד, פני לעזרה מקצועית בהקדם. בהצלחה, שירלי

סוזן שלום רב, בתך הינה בכיתה א', בתחילת דרכה האקדמאית. מדוע היא צריכה לחוות כל כך הרבה לחץ, תרגולים רבים בצד עצבים ותסכולים שלך ? עם לחץ שכזה ועם דלקת בגרון כל ילד נורמלי היה עושה טעויות. רצוי מאוד שתרפי קצת מן הדחיפה למצויינות, שעלולה לגבות מחיר רגשי ונפשי מבתך, ויכולה לפגוע בטיב היחסים שבינייכן. חשבי מה הצלחתה מסמלת בעבורך ? ומדוע חשוב לך כל כל שתהיה מצטיינת ? אין שום סיבה להעניש ילדה על שלא הצליחה במבחן, נהפוך הוא יש לעודדה לרוב על המאמץ, על הרצינות ועל ההשקעה המרובה שלה. ממליצה שתפני להדרכת הורים לשם התייעצות נוספת והכוונה. כל טוב, שירלי

שלום רב, הדרישות הן בהתאם לצרכי ביה"ס ולניסיון שלך. את יכולה לברר זאת מול היועצת הבכירה במשרד החינוך במקום מגורייך. בהצלחה, שירלי

יוכי שלום רב, סדר יום נבנה בהתאם לצרכי המשפחה ולצרכי הילד. אין תבנית חד משמעית אחת, שבה צריך לדבוק. יחד עם זאת, השגרה והסדר היומיומי הינם חשובים ומשמעותיים בעיקר לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז. חשוב שתמשיכו בבירור אצל הרופא המטפל בעניין טיפול תרופתי מתאים, שיכול לסייע לבתכם. לגבי סדר היום – רצוי לתת לילדה זמן למנוחה לאחר החזרה מבית הספר. זאת אומרת, לאכול ארוחת צהריים ולנוח (לשכב קצת, לשחק או לצפות בטלויזיה). הגבילי זאת לשעה. לאחר מכן שבי עימה על שיעורי הבית והכנת המערכת. בדקי כיצד לוח הזמנים הזה מתאים לך ולבתך. אם את רואה שקשה לה לאסוף את עצמה לאחר הפסקה, כדאי לנסות להכין את השיעורים מיד כשהיא מגיעה הביתה. בכל מקרה יש לסגל דפוס אחד קבוע. בהצלחה, שירלי

לילי שלום רב, אמא יש רק אחת – האמא של הילדה המתוקה והמקסימה בת השנה ותשעה חודשים. לילדים האחרים בגן יש את האימהות שלהם. אם הבת שלך זקוקה למלוא תשומת הלב שלך – אפשרי לה זאת. את יכולה לומר, כמובן, לילדים שלום, אך את תשומת הלב המרכזית בתך צריכה לקבל. בתך מאוד צעירה, ועוד מעט יהיה חבר משפחה נוסף, ש"יתפוס" את מקומה. לכן חשוב לעטוף אותה באהבה ובביטחון לרוב, ולהעביר לה את המסר, שהיא אינה צריכה ל"הלחם" על פיסת יחס – אמא פה לרשותה באהבה גדולה. כל טוב ולידה קלה ומהירה, שירלי

אורית שלום רב, האצבע הינה מרגיעה ומנחמת עבור פעוטות וילדים קטנים, ונותנת להם ביטחון ומוגנות. הבעיה המרכזית של מציצת אצבע הינה הפגיעה החמורה בשיניים ובמבנה של הלסת. הדרכים לגמילה ממציצת אצבע אינם כוללים (לצערי...) אבקות קסמים או פטנטים מופלאים חוץ מאורך רוח וסבלנות רבה. חשוב לא להכנס עם הילדים למאבקי כח מיותרים וללחצים סביב נושא זה. יש להמשיך להעיר להם על כך בענייניות, ללא כעס וללא ביקורתיות. את יכולה לקחת את בתך הבכורה לרופא שיניים, שיסביר לה מדוע לא כדאי למצוץ אצבע. בנוסף את קראי להם סיפורים בנושא, והציעי להם מוצץ במקום האצבע – שממנו ניתן להיגמל יותר בקלות- או חפץ אחר שיכול להרגיע אותם, כמו: דובי או בובה. במקרים רבים הלחץ החברתי עושה את שלו (תוצאות טבעיות), ובגיל קצת יותר בוגר הילד מתבייש למצוץ אצבע ליד חברים. בהצלחה, שירלי

לילי שלום רב, הדילמה אכן לא קלה כלל, ועלולה ליצור בלבול אצל הילדים. יחד עם זאת, אינכם חיים בסביבת חיים סגורה, כך שהילדים נחשפים לגישות ולתפיסות שונות הן של דתיים והן של חילוניים בכל מקרה. על-מנת ליצור לילדים סדר וביטחון בחייהם, יש לשוחח עימם על כך בפתיחות ובחופשיות. זאת אומרת, שיש לשתפם בכך שאת בוחרת בדרך חיים דתית ואילו אביהם בוחר בדרך חיים חילונית – כל בחירה הינה לגיטימית ויש לכבדה. עליכם להדגיש בפני הילדים שבחירתכם ת, אינה משנה דבר הן בזוגיות ההורית והן בזוגיות שלכם. הדגישו בפנייהם שההחלטות ההוריות שלכם נקבעות יחד, כמו: מסגרת הלימודים, שהינה דתית. תנו להם תחושה של ביטחון ומוגנות – לא משנה מהי גישתינו לדת, אנחנו הורים שלכם בכל מצב. תנו להם מקום לשאול שאלות, וענו להם בכנות בהתאם לגילם. בדרך זו תוכלו להיות מודל נהדר לכיבוד הדדי בתוך המשפחה ללא בלבול מיותר. כל טוב, שירלי

אבי שלום רב, הסיבות להתנהגותו יכולות להיות רבות ומגוונות, ובין השאר כוללות את הולדת האחות הצעירה. עלייכם לקחת בחשבון שבנכם עדיין צעיר מאוד, זאת אומרת שלעיתים יש רגרסייה התנהגותית שהינה נורמטיבית. אז מה עושים ? ראשית פנו לרופא הילדים והתייעצו עימו. חשוב לשלול בעייה בריאותית כלשהי, שמשפיעה על בנכם. שנית, במתן צרכיים האחריות הבלעדית הינה על הילד והוא "השולט" בכך. כלומר, בכל דבר ההורים יכולים לקבוע לילד חוץ מעשיית צרכים ואוכל. על-כן חשוב מאוד לא להכנס עימו למאבקי כח מיותרים ולא לעשות מכך עניין גדול. יש להציע לו ללכת לשירותים באופן רגיל כמו שנהגתם עד כה. אם הוא ניגש לשירותים ועושה את צרכיו, יש לחזקו ולעודדו במילים כמו: איזה ילד בוגר, עכשיו אתה מתנהג כמו גדול, אנו שמחים לדעת שהתפנת ועכשיו לא תכאב לך הבטן וכו'. אם הוא מתאפק ומפספס, חשוב להיות עניניים עימו - אין להעיר לו, אין להיות ביקורתיים ואין להיות שיפוטיים. החליפו לו את הבגדים ונקו אותו – ברח לך , חמוד, לא נורא. בוא ננקה ונחליף לך – זהו! שללו בעיה בריאותית, ועל תעשו עניין מההתאפקויות ומהפספוסים. כך יחזור בנכם לעשות את צרכיו בשירותים. מזל טוב על הולדת בתכם המתוקה. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

גילי שלום רב, בטוחני שבתך הינה ילדה טובה ומתוקה, שרוצה להתנהג יפה ולקבל חיזוקים ועידוד מהזולת. יחד עם זאת עלייך להבין שלבתך הקטנטנה יש שני אחים עוד יותר קטנטנים בני שנתיים, וכפי הנראה לא קל לה כלל להתמודד עם המצב. בתך מביעה את הקושי ע"י התנהגות בלתי ראוייה, כמו: נשיכות או מכות במצבי תסכול וכעס – התנהגות שהינה נורמטיבית ושכיחה לילדים בגילה. אז מה עושים ? ממשיכים בעקביות לומר לה שאסור לנשוך ושאסור להרביץ – לא מוותרים. מנגד יש לעודד ולחזק אותה ללא סוף על התנהגויות טובות ורצויות, שלבטח יש לה, לדוגמה: היה לי כייף להיות איתך היום, את הילדה הבכורה והמקסימה שלי, התנהגת נפלא לאחים שלך ועשית לי שמח ועוד ועוד. להיות אמא לשלושה ילדים כל כך צעירים זו משימה בהחלט מאתגרת, ומחזקת את ידייך על כך. המשיכי בהצבת גבול ברור בצד עידוד – אלו יעשו את העבודה. בהצלחה, שירלי

הי יעל, אני מבינה מפנייתך, שהינך יועצת חינוכית , שמסיימת את שנת עבודתה הראשונה. השנה הראשונה הינה שנת הסתגלות וטומנת בחובה אתגרים וקשיים רבים – זאת עלייך לקחת בחשבון – ההי יותר אמפטית לעצמך. לגבי הפסיכולוג – רצוי שתקבעי עם המנהל ועם הפסיכולוג פגישה, ויחד תערכו הגדרת תפקידים של תפקיד היועצת, של תפקיד הפסיכולוג ושל תפקידים החופפים לשנייכם. כך הדברים יהיו ברורים ומוגדרים לשנייכם, ויקבלו תוקף על-ידי המנהל. בנוסף, חשוב שתחזקי את הביטחון ואת הדימוי העצמי שלך. ככול שתהי בטוחה בעצמך, כך גבולות התפקיד יהיו ברורים לך יותר. תכונותיו הלא נעימות של הפסיכולוג הינן נחלתו, בחרי לא לשתף עימן פעולה וההי אותנטית לעצמך. אם לא תכנסי עימו למאבק כח , לא יהיה מאבק כח. השתדלי לקבל כוחות מן הדברים הטובים והחיוביים בעבודתך , כמו: הקשר הטוב, שיש לך עם הילדים ועם המורות, ומהם להתמלא. שולחת לך חיבוק גדול והרבה כוחות, שירלי

כנרת שלום רב, עם תואר שני בייעוץ חינוכי את יכולה לעבוד כיועצת חינוכית בבתי ספר. עבודה זו הינה רחבה מאוד, ונוגעת בהיבטים שונים בתוך מערכת החינוך, כמו: תחומים פסיכוסוציאלים, התאמות למבחנים, הפניות לגורמי טיפול נוספים, קשר עם גורמים מחוץ לביה"ס ועוד. כדאי שתפני ליועצת חינוכית במקום מגורייך, שתשתף אותך בתחום העסוק של היעוץ החינוכי. הטיפול הינו חלק מתוך מגוון נושאים רחב, והוא אינו המרכזי. בנוסף את יכולה לברר על לימודי תואר שני בתראפיה - באומנות, בתנועה, בעזרת בע"ח וכו' או בתואר שני בניתוח התנהגות. בהצלחה, שירלי

טל שלום רב, הסיבות שגורמות לבנך להתנהגות זו יכולות להיות רבות ומגוונות. חשוב שתנסו לברר מה הוא אומר לכם בהתנהגותו והאם יש דבר מה שמפריע לו או האם היה שינוי כלשהו בשגרת חייו ובהתיחסותכם אליו. לפני ההשכבה יש לערוך סדר ברור ועקבי, למשל: ארוחת ערב, מקלחת, סיפור, המון חיבוקים ונשיקות והשכבה, כדי ליצור לילד שגרה וביטחון. חשוב בזמן ההשכבה לא לאפשר לו לשחק. כשנכנסים למיטה, הולכים לישון. שבו לידו, והיו שם בעבורו. בזמן זה אין להוציאו מן המיטה, אין לדבר עימו, אין לחבקו ואין לנשקו. התנהלות זו תעביר לו את המסר, שכעת הולכים לישון. למחרת הקפידו לחזקו ולעודדו במילים כמו: ראיתי שמאוד התאמצת להרדם, אנחנו נעזור לך להרדם טוב בלילה, מאוד שמחתי לראות אותך ישן טוב, היום אתה מאוד עירני כי נרדמת היטב בלילה וכו'. עקביות ועידוד יעשו את העבודה. בהצלחה, שירלי

אורית שלום רב, עלייך להיות בטוחה לחלוטין, שאת רוצה ומוכנה לכך שבתך תישן במיטתה כל הלילה. בהחלטה זו יש להיות עקבית, בטוחה וחד משמעית. זאת אומרת, שאין להעביר לילדה מסרים כפולים, כשמצד אחד את אומרת לה לישון במיטתה ומן הצד השני את מאפשרת לה לישון בסלון או במיטתך. אז מה עושים ? אומרים לה מראש, שמעכשיו היא תישן כל הלילה במיטה שלה. אין צורך לתת הסבר ארוך, אלא די במשפט קצר וממוקד. ברגע שהיא מתעוררת ומגיעה לסלון או למיטתך, יש להחזיר אותה למיטתה ללא דיבור, ללא חיבוקים, ללא נשיקות וללא תשומת לב מיותרת. יש לעשות כך שוב ושוב בעקביות, עד שהיא תלמד לישון במיטתה. חשוב מאוד לעודדה על המאמץ ועל הצלחה. כלומר, אם היא נשארת חלק מן הזמן במיטה או אם היא ישנה כל הלילה , יש לעודדה לרוב במילים כמו: אני גאה בך, אני מאוד שמחה שישנת כל הלילה, בזכותך ישנתי טוב וכו'. בנוסף, חשוב שלא תשכחי את בתך הבכורה שישנה כל הלילה, ושתעודדי אותה על כך גם כן. שולחת לך אורך רוח, עקביות וסבלנות – אלו יעזרו לך ללמד את בתך המתוקה לישון במיטתה כל הלילה. שבוע טוב, שירלי

מיכל שלום רב, ילדה בגילה של בתך זקוקה לתזונה מאוזנת ונכונה לשם גדילה והתפתחות תקינה. יש צורך לערוך בירור מקיף לסיבה ולגורמים שבגללם בתך אינה אוכלת באופן מסודר והינה בררנית לגבי מגוון המאכלים. חשוב לציין, שהסיבות לכך יכולות לנוע בין גורם מינורי ולא משמעותי ובין גורם, שבעקבותיו יש צורך בטיפול ובהתערבות. זאת אומרת שמצד אחד אין צורך להכנס ללחץ ולחששות, אך מן הצד השני חשוב לבדוק ולברר את העניין. ראשית, יש לפנות לרופא הילדים של בתך, ספרי ותארי לו את שגרת התזונה של הילדה, והתייעצי עימו לגבי בנושא. בביה"ח שניידר ישנה מחלקה, העוסקת בהפרעות אכילה אצל ילדים. אתם יכולים לפנות אלייהם ולהתייעץ. בנוסף יש לבדוק האם התפתחותה של בתכם הינה תקינה ותואמת גיל, והאם יש רגישות כלשהי בויסות החושי, שמונע ממנה לאכול מרקמים שונים של מזון. כמו-כן יש לשלול כל בעיה בריאותית שיכולה להשפיע על עדיפויותיה לסוג מזון מסויים - את הבירורים הללו יש לעשות דרך רופא הילדים. לאחר שלילה של גורמים התפתחותיים ו/או הגופניים, בדקו את מערך הגבולות והתנהלותכם מולה בנושא זה. בכל מקרה חשוב שתפנו להדרכת הורים ליעוץ ולהכוונה, כיצד להתמודד עימה. כל טוב, שירלי

יעל שלום רב, תלמידתך מהווה בעבורך אתגר לא פשוט, ואגוז קשה לפיצוח. מדבריך ניתן להבין, שהצוות אינו מסייע לך, כך שאת צריכה להתמודד עימה לבדך. נראה שבהתנהגותה היא צועקת לעולם כמה קשה לה. אולי כדאי לקחת אותה לשיחה, ולהביע בפנייה אמפטייה והזדהות לקושי שלה - אני רואה ומבינה שקשה לך. לאחר מכן הציעי לה את עזרתך, והדגישי בפנייה כמה היא חשובה לך - מה אני יכולה לעשות כדי לעזור או לסייע לך. השתדלי לקבלה כמו שהיא ללא ניסיון לשנותה. התחילי לעודדה על התנהגות טובה - איזה יופי עשית את התרגיל (גם אם היא עשתה רק תרגיל אחד מתוך עשר), אני גאה בך שהוצאת את חומרי הלימוד, אשמח להתקשר לאימך לספר לה, שלמדת היטב היום וכו'... הדימוי העצמי של הנערה כל כך נמוך, שאין לה יותר מה הפסיד, ולכן אולי דרך עידוד ומילים טובות, תוכלי להגיע אלייה. מחזקת את ידייך ושולחת לך כוחות רבים בעבודתך עם תלמידותייך. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

שירן שלום רב, התנהגותו של בנך הינה שכיחה ונורמטיבית לביטוי רגשות של תסכול ושל כעס בגילו. כאשר הוא נוהג בדרך זו להציב לו גבול חד משמעי וברור, שאסור לנשוך או להרביץ. יש להחזיק בידו ולומר לו בתקיפות אדיבה - לא לנשוך ! עשו זאת בכל פעם שהוא נוהג כך. כאשר הוא נוהג כראוי ולא נושך או מרביץ, חשוב לעודדו במילים כמו - כמה נעים להיות איתך, היה לי כייף איתך, אתה מותק ועוד בצד חיבוק גדול ונשיקה. גבול ועידוד יעשו את העבודה. בהצלחה, שירלי