פורום ייעוץ חינוכי

שלום רב כמורה ותיק מאד במערכת יש לי הסגות לגבי דרישת יועצת בית הספר שאנו המורים נלמד חינוך מיני את תלמידי בית הספר.יותר מכך, היות ואני מורה זכר ,לא נראה לי מתאים ומקובל מבחינת התלמידות שאני שמורה זכר ידבר על מבנה גוף האישה,חלקים אינטימים כשחלות ביציות מחזור חודשי וכו וכו .התלמידות עשויות בצדק רב לא לשתף פעולה ,להיות נבוכות ,להסמיק ,לא להבין איך מורה גבר מלמד את הנושא. במיוחד שאנו המורים לא עברנו הכשרה מיוחדת בנושא חינוך מיני . קושי נוסף שמדובר בבית ספר חינוך מיוחד ,כאשר חלק מהתלמידים בעלי פיגור שכלי חלקם אוטיסטים עם קשיים ביכולת המללה .מעבר לאיך מלמדים חינוך מיני ללא קבלת משוב ותגובה מתאימה מהתלמידים, התלמידות בעלי פיגור שכלי ובעלי יכולת תקשורת מילולית עלולות לא להבין היטב את הנאמר ,יכולות לספר להורים דברים אחרים מאשר נלמדו בכיתה ואז אני כמורה גבר עלול להיות במצב בעייתי . מה דעתך בנושא?

שלום, יש לי ילד בן חמש כמעט וחצי שנמצא בגן חובה. לפני שבוע הגננת ביקשה לדבר איתי לאחר שבני "נתפס" בגן יחד עם חבר אחר ועוד ילדה כאשר הבנים כנראה ביקשו ממנה להוריד את בגדיה ושיראו אותה ערומה. הגננת שוחחה עם בני וכן החבר והסבירה להם שאין זה מנומס, שכל אחד לגופו וזה מעשה לא טוב ולא ראוי. היא שוחחה לאחר מכן במפגש עם כל הילדים באופן כללי והסבירה על הנושא של הצניעות ושכל אחד אחראי לגופו בלבד. באותו היום בצהריים ישבתי עם בני בשיחה על הנושא, היה לו מאוד מאוד קשה לספר לי מה שקרה בגן, לאחר שהסברתי שאני כבר יודעת מה קרה ואני רוצה לשמוע ממנו הוא התחיל לאט לאט לספר מה קרה.. ישבתי עם בני בנחת וברוגע וניסתי להסביר לו את החומרה של העניין ושזה מעשה לא טוב ואסור! השיחה היתה ארוכה וגם כללה בכי עצוב בתחילה שלדעתי חשבתי שהוא הבין את הדברים ואיסורם. סיפרתי לגננת שאכן הסברתי לו הכל והיא מסרה לי שלא צריך ישר להילחץ כי זה דבר שקורה בגיל זה, שיש לילדים רצון לבדוק ולראות את בני המין השני אך כמובן מנגד לנו ההורים יש צורך להסביר את האיסור ע"מ לוודא שיבנו שאסור ושלא יחזור על עצמו. הבעיה היא - היום בני לא רצה ללכת לגן בבוקר בסיפור של איזה ילד שרב איתו וכאלה.. בצהריים ישבתי עם בני להבין מה קרה עם הילד ומדוע לא רצה ללכת לגן. לאחר דין ודברים ארוך לבסוף הבנתי שבני מסתיר משהו אחר.. לבסוף התברר לי ש"המקרה" חזר שוב אתמול. מתברר שבני אתמול נכנס לשירותים ביחד עם אותה ילדה מהפעם הקודמת ושוב ביקש שתוריד את בגדיה. אני כמובן שהייתי בהלם והפעם אפילו עוד יותר מהפעם הקודמת, ממש הרגשתי כאב שבני חזר על אותו המעשה שוב ובמיוחד לאחר שהסברנו לו כבר בפעם הקודמת שזה מעשה אסור! לא הצלחתי לשלוט בעצמי ופשוט בכיתי ליד בני, הסברתי שאני ממש כואבת ועצובה ממה ששמעתי וכי אני לא מבינה את מעשיו. הפעם גם בעלי היה נוכח בשיחה וגם הוא הביע את כעסו על המעשה והסביר את חומרתם(בפעם הקודמת בני ביקש לספר רק לי בלי שבעלי ישמע, כמובן שהוא היה מודע לכל העניין אך לבני היה קשה לספר מולו). אני ממש אובדת עצות! אני בלחץ נוראי מאחר וקשה לי עם התנהגות בני! הוא טען שהוא לא זכר שזה אסור אך הזכיר שהוא סגר את הדלת בשירותים שלא יראו את הילדה כי זה לא צנוע. לבני לא היה הסבר מדוע זה עניין אותו לראות את הילדה ערומה גם הפעם הזאת וגם בפעם הקודמת. אני רוצה לקבוע פגישה עם פסיכולג ילדים ע"מ שינחה אותנו מה לעשות וכן שישוחח עם הילד להסבר מעשיו.. בנתיים אבקש בבקשה עזרה האם זה עדין יכול להיות "בעיה" נורמלאית, עד כמה זה חמור ואיך אני יכולה לדעת שהשיחה מהיום כן תהיה מובנת והוא הפנים את החומרה או שמא שבוע הבא זה יכול לקרות שוב.

שלום רב, למדתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית. בתחום כבר שנתיים. התחלתי לחשוב על כיוון של ייעוץ חינוכי. האם יש כאן מישהו שעבר מעו"ס לייעוץ חינוכי? בכל אופן אשמח לשמוע על הלימודים לתואר שני, איך העבודה בשטח בפועל? מה תנאי השכר? תודה

הי שירלי, התחלתי לעבוד כיועצת וזו שנתי הראשונה. כשהגעתי הסגנית אמרה לי שגם היא למדה ייעוץ. אמרתי לה שזה נחמד מאוד ובטח זה יעזור לשיתוף הפעולה. כיום אני צריכה לבנות תוכנית התערבות, התחלתי ותוך כדי התיעצות על התקציב, היא קבעה איזה קבוצה תקבל התערבות מסוימת באיזה יום ושזה יהיה איתה, בנוסף היא רוצה להעביר מספר סדנאות? ניסיתי לומר לה שזה תפקידי אבל נראה לי שהיא אפילו לא שמעה זאת החליטה ומבחינתה זה סגור. לא יצא לי לדבר איתה אני גם לא מתכוונת ליישם את מה שהיא קבעה אלא להביא תוכנית אחרת בזמן שאני נמצאת ולוות את התוכנית מתחילה ועד הסוף. אני חייבת לציין שלי אישית קשה לעמוד על שלי, אני בד"כ משתדלת לשמוע את האחר ולתת לו מקום מכובד אפילו שזה בא על חשבוני וכנראה זה מה שקרה גם במקרה הזה. איך אפשר להעביר בצורה ברורה אך מכובדת שאלו התפקידים שלי? איך אוכל למנוע בעתיד מצבים דומים? תודה

שירלי שלום , יש לנו ילדה בת 3 מקסימה ובוגרת מאוד לגילה , נבונה מאוד . אך מאוד עקשנית ועומדת על שלה , גם אם מדובר בדברים שטותיים וקטנים , מתעקשת מי יעשה בעבורה מה ואיך ובאיזה צורה , ואם אנו לא עושים כמו שרצתה מתחילה לבכות ולצעוק , מאוד קשה לנו איתה לאחרונה במיוחד ,היא הבכורה והיחידה שלנו לעת עתה , נכדה ראשונה משני הצדדים ומפונקת מאוד אצל הסבים והסבתות , אנו כן משתדלים להציב גבולות ברורים , אך בבתים אחרים אם נמצאת בסביבת הסבים והסבתות תמיד מתערבים לנו ומתרגשים מהבכי שלה. אנו די מיואשים וחשים תסכול שאנו לא מצליחים לחנך אותה כראוי אלא היא רגילה לקבל כל מה שמבקשת , אלא אם כן היא רק איתנו . איך אנחנו יכולים לגרום לה להיות קשובה אלינו גם כאשר אנו נמצאים בסביבה משפחתית , היא לעיתים שתלטנית , כמו למשל על משחקים שלא שייכים לה בבתים של אחרים היא לוקחת צעצוע כלשהו ולא נותנת לאף אחד לשחק עם זה וממש משתלטת על המשחק ולא נותנת לאף אחד לשחק עם זה , האם להתערב או לא להתערב , אנו מאוד מיואשים במיוחד מפני שעומדת להתווסף תינוקת חדשה למשפחתנו בעוד חודשיים בערך ואנו לא יודעים איך נתמודד איתה מה אנחנו עושים לא בסדר? לעזרתך נודה

שירלי שלום, ביתי בת 6, עברה לא מעט בשנתיים האחרונות, החל בלידת אחים תאומים וכלה במעבר ממדינה אחרת לישראל ואחרי שנה שוב מעבר דירה למקום חדש, חברים חדשים וכיתה א. היא ילדה מקסימה ואחראית, אבל לפעמים ממש חוטפת קריזות של עצבים ופשוט לא מקשיבה. חוץ מזה היא לא מוכנה להיות לבד לשניה אחת בלילה (למשל כשאני מנסה להרדים את האחים הקטנים שלה ומבקשת שתחכה לי בחדר עם ספר) ואם מישהו מהם משמע ציוץ בלילה היא מייד מתעוררת, נכנסת לחדר שלהם ובוכה... היא לא מוכנה לישון איתם בחדר, רוצה חדר לעצמה אבל בסוף ישנה איתנו בטענה שפוחדת מהחושך. אשמח לתובנות לגבי איך להתנהג איתה ואיזה סוג טיפול את ממליצה. תודה

שירלי שלום: בני בן 3.5, בן אחרי שלוש בנות ילד מפונק ואהוב מאוד. לאחרונה שמנו לב שיש לו בעיה של הסתגלות במקומות שיש בהם הרבה אנשים זה מלחיץ אותו והוא לא מוכן להכנס למקום גם במצבים שהוא מכיר את האנשים הנוכחים הוא לא מגיב רגיל לוקח לו זמן להשתחרר. בשנה שעברה הילד נכנס לגן ערייה (קטן משאר הילדים בגן)גם אז לקח לו זמן רב עד שהוא נפרד מאיתנו באופן נורמלי בבוקר,זה היה מלווה בהרבה מאוד בכי והתפרעויות וגם אחרי שהייתי נפרדת ממנו הוא היה יושב בצד לבד עד שהוא היה נרגע ואז משתלב עם שאר הילדים . השנה הוא היה כמה ימים עם אחותו שגדולה ממנו בכמעט שנתיים בגן הסמוך (בגן חובה) שחשבתי שיהיה לו יותר קל בגללה אבל נוכחתי מהר מאוד לדעת שזה לא רק שלא פתר את הבעיה אלא זה גם היקשה עליה והחזרתי אותו לגן של שנה שעברה עם אותו צוות של גננות וגם עם ילדים שהוא מכיר, צוות הגננות נהדר הם מקסימות אוהבות אותו מאוד ועוזרות לו להרגיש גדול בגן חשוב,חיוני רצוי ועוזר כדי שזה יתן לו ביטחון והוא ירגיש גדול לעומת ילדים חדשים וקטנים ממנו שנכנסו לגן. אבל בכל זאת לילד מאוד קשה להפרד בבוקר הוא לא רוצה ללכת לגן וגם שמגיעים אחרי הרבה הבטחות מצידו שהוא יהיה ילד טוב וגדול ולא יבכה הוא לא שולט בעצמו ומתחיל את הסרט מהתחלה בוכה בורח מהגן ולא מוכן להכנס ואחרי שמכניסים אותו הוא מתפרע תופס לעצמו פינה ויושב עד שנרגע ואז מצטרף לשאר .יש לציין שבמשך היום הוא בסדר גמור משחק עם הילדים משתתף בפעילות וכדומה. אני מאוד מתוסכלת מהמצב ולא יודעת איך להתמודד עם זה , אשמח לקבל ממך תשובה .

שלום רב. ביתי בת 8. מאז שנולד איחה הקטן (בן 4) ואחותה בת שנה, היא הפכה לילדה כועסת. זה מחמיר מתקופה לתקופה. היא מקנאה בשניהם - שונאת אותם ואוהבת, צורחת על עליהם ומכה גם אם סתם ניתקלה במשהו כשהקטן עבר לידה, עם החברים - ברגע שלא מסכימים איתה היא מאד לא נעימה, לא קשובה, מתווכחת, בטוחה בצידקתה ולא מוכנה לקבל שום דבר אחר, ברוגז - שברו את הכלים. אומרת לנו שלא אכפת לנו ממנה, ואנחנו לא שמים עליה, אל אוהבים אותה, מטפלים רק בקטנה וכו'. הלוואי והיא לא היתה קיימת וכו'. דווקא עם חברים חדשים או לא מהכיתה והמשפחה היא ממש מקסימה, חייכנית, מתפשרת , צוחקת במקום לכעוס על אותם הדברים. איזה סוג טיפול היית ממליצה? ריגשי? אשמח לקבל המלצות. מאיה

הי שירלי גם לי יש לי בעיה דומה. תוכלי להמליץ לי על מטפלים שנותנים את הטיפול הדיאדי באזור רמת גן ? האם קופות החולים משתתפות? תודה רבה שיר

שלום לך שירלי יקרה:) קודם כל חג שמח ומקווה שהחגים עברו ברוגע ושבלווה:) אזכיר טיפה על הילד שלי, בן 3 , שובב לא קטן, מרדן, יש בעיה עם שפה, כמעט ולא מדבר. לאחרונה מאוד "דבוק" לסבתא, לאמא שלי. לפני זמן מה שאלתי אותך איך מחזירים את הילד לשגרה אחרי תקופה לא קלה (תקופת אבל במשפחה). פחות או יותר הסתדר, מספטמבר הוא הלך לגן חדש, נורא אוהב את המקום והולך לשם בחיוך רחב, תקופת הסתגלות היתה נפלאה ומהירה. אך בזמן האחרון כשאני נמצאת עם אמא ילד הופך לבלתי נסבל, הוא מיילל רוב הזמן, לא יודע מה הוא רוצה, מושך בבגדים, ממש דוחף בכח רב ואי אפשר להבין מה הסיבה.נניח והסבתא קמה מהמרפסת והולכת לשירותים הוא לא נותן לה בפירוש לא נותן - דוחף ומושך בידיים, כשאמא מנסה לדבר איתו הוא מגביר את העוצמה וכשאנ מתערבת ומנסה להעמיד אותו במקום ומבקשת מאמא שלי לא להתערב זה כל פעם הופך לסקנדל בעוצמה גבוהה.אני לא מוכנה להיות שותפה לסטחטנות רגשית שהילד מפעיל על אמא שלי, היתי רוצה שילד יתחשב ברצונות וצרכיהם של הסובבים אותו, השאלה האם זה מוקדם מדי לצפות ולגרום לו ל הבין שהעולם לא יסתובב סביבו? זה גם מתקשר ליציאות ובילוים. לדוגמא כשהולכים לאירוע ולאורחים הוא לא מוכן להיות בפנים ואז מתחיל לדחוף את הדלת ולנסות לצאת,כל ניסיון ההסברה שלי כושל. ברור לי שלא תמיד יליד יהיה נינוח במקומות הציבוריים אבל זה הפך ממש לשגרה אצלו, אני ממש חוששת לנסוע לחברים עם ילדים כי הילד לא יסכים שנשב הוא יעשה הכל כדי שנלך. אז לא לצאת? לא לנסוע? אני מניחה שהתשובה היא כן דווקא לנסוע - אבל איך מתודדים עם זה , במיוחד מול אנשים? אמשח מאוד לטיפים שלך. תודה מראש וסליחה על האורך

הי שירלי, קודם כל המון תודה על שיתוף הפעולה...זה נכון, אני נעזרת בך/בידע והנסיון שלך על מנת להתמודד בכבוד עם התפקיד ההורי. אני מסכימה עם כל דבריך לגבי הסבתא ואני גם יודעת שילד יכול להסתגל והוא אכן מסתגל. אמא שלי גרה בדירה משל עצמה ואנו באים להתארח או לביקורים אחרי גן באמצע השבוע. השאלה שלי היום יותר ממוקדת: מה עלי לעשות כשהוא מתחיל את הסצנות עם סבתא כשאנו נמצאים באותו השטח? האם עלי להגיב או לאפשר לאמא להחליט לבד? ועוד: אם עכשיו הוא לא מבין מה זה צרכים של הזולת, אז מתי כן להתחיל להעביר את המסר? ובטח כשיגיע הזמן אני אפנה אליך לקבלת הכוונה לגבי הדרך הנכונה ביותר:)) שוב המון תודה לך בעומק לבי.

שלום ביתי בת שנתיים ( השני אני בדרך בעוד 3 חודשים) נעשתה מאד קשה בהתנהגות שלה ב3 חודשים האחרונים זה התחיל בלהשליך את האוכל שמגישים לה על כסא האוכל שזה אומר צלחת כוס סכום או אפילו כשניסית כמויות קטנות או כל פעם דבר אחד להגיש תמיד הכל נזרק לרצפה והיא מחכה לתגובה היום המצב החמיר היא נגשת לקערת פירות לוקחת ביס מכל דבר וזורקת לרצפה. אם היא משחקת בגן שעשועים אז היא תשליך את מה שיש לה ביד חטיף/ פרי/צעצוע ותרוץ לדבר הבא. אני קוראת המון על גיל שנתיים  הנורא אני לא מוצאת את שני הבעיות שמרבים להגדיר בגיל ה אין לה התקפי זעם הם באמת נדירים ואם היו הם נדירים ואני יודעת להתמודד במהרה ולגבי עצמאות ולעשות הכל לבד דווקא אין לנו בעיה עם זה היא באמת מעוניינת ומנסה הרבה דברים לבד אנחנו לא מונעים ממנה ואפילו נהנים מזה. רקע קצר עליה היא במשפחתון מגיל חצי שנה היא חברותית מאד וילדה שמחה וסקרנית יש לה עיקוב בהתפתחות השפה אבל מבינה את רוב מה שמדברים ומבקשים ממנה. אנחנו מאד סובלים מהיחס שלה לאוכל ולהתנהגות הלא ממושמעת של להשליך כל מה שנמצא לה ביד זה יכול להיות הבקבוק שיעוף בחוזקה כשהיא מסיימת לשתות או המוצץ כשמטיילים בעגלה לירוק את האוכל שאני מכניסה לה לפה ) אני אציין שמאז אני מרבה להאכיל אותה כי היא לא אוכלת בעקבות ההתנהגות הזאת יש לה חוסר בברזל ומשקל מאד רזה)

אני חייבת להבהיר אי אפשר לתת לה כלום לאכול לבד צלחת קורנפלקס בסוף תושלך לרצפה והכל יתפזר חטיף חלוטה שהיא אוהבת לקח כמה בסיסים ואז תפורר הכל ביד לריצה ותעשה בלאגן צלחת שניצל חתוך תאכל קצת ואז תעיף הכל כוס מים היא תשתה קצת ואז תהפוך את הכוס כי היא תרצה לראות איך זה נשפך בריצה גם אם אני ימזגו לה שלוק אם תמצא איך לשפוך גם ממנו! בבקשה בבקשה תגידי לי שיש לך איזה קסם שיעזור לי לפתור את זה מהר יש לי סבלנות יתרה אבל היא כבר מתחילה להתמוגג ואני בחודש 7 כבר לא מסוגלת יותר

שלום בתי בת שמונה וחצי ובמהלך החודשים החודשים האחרונים שמתי לב שהיא התחילה למצוץ אצבע. מה יכולה להיות הסיבה?! בילדותה היה לה מוצץ עד גיל שלוש ומעולם לא מצצה אצבע. תודה מראש

שלום, בני בן 4 וחצי איננו מוכן לשבת בשירותים לעשות קקי רק פיפי.כתועצאה מהתאפקויות סובל מעצירויות.מה עושים?

הי שירלי. מה שלומך? אני מזכירה קצת רקע על עצמי. אני עובדת בבי"ס לחינוך מיוחד פיגור קל-בינוני, ונכויות מורכבות. אני כחלק מצוות ביה"ס נמצאים לעיתים בהתלבטויות. כחלק מהעבודה המרובה וכל ההשקעה והנתינה, דבר המביא גם לאהבת התלמיד, הייתי רוצה לדעת עד איפה הגבול בהבעת החיבה של הילדים כלפי הצוות ולהפך. אני מדברת על ילדים בגילאי 11-12. יש לי ילד בבי"הס שהקשר שלי איתו ממש מעולה. הוא דחוי, ע"י הצוות בגלל התנהגותו,אבל למשל, אני ממש אוהבת אותו, אני מודעת להתנהגות שלו והכל, אבל גם יש בו טוב מסויים וזה ילד, שלדעתי ממש כובש, ולעיתים בבוקר הוא בא ורוצה לחבק , או לתת נשיקה,ואני ממש לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני לא רוצה לפגוע בו, לעיתים אני אומרת לו אתה יכול למסור נשיקה ואני אתפוס אותה, (סתם כדי לא לייבש אותו)... יש כאלה שאני יודעת שזה משהו מיני, ואנחנו לא מאפשרים להם, אבל יש כאלה, שממש רואים עליהם שזה לא מיני כלל. השאלה היא איך, ומה לעשות... אשמח לתשובתך. גמר חתימה טובה. מיכל

תודה שירלי שנה טובה גם לך

יחד עם שמחה של תינוק חדש בבית,שהוא מקסים וביקר יונק וישן נכנסנו לתקופה חדשה וקשה,קשה בעיקר כי עוד לא למדנו להיסתדר עם שני ילדים קטנים והגדול שהוא בן שנתיים וחודש ממש נותן לנו בראש,אני יודעת שזה גיל קשה וגם תינוק חדש וגם התחיל גן עם שפה חדשה,אני מודעת שזה יותר מידי אבל איך אני אעזור לו להיתמודד עם כל זה?מה לעשות?כי לראות אותו בוכה על כול שטות ומתפורץ בבכי עם צעקות שלא נגמרות 10-15 דקות זה קשה לי וכואב הלב,גם מתעורר עכשיו בלילות ומבקש אותי רק וכש אני עם הקטן אז בוכה ורוצה רק אותי,אני מנסה לשכב איתו במיטה שלו ולהניק את הקטן ולפעמים זה עובד ולפעמים לא כי מתחלי לבכות שאתן לא יד ואני לא יכולה,או שהלילה קם ב5 ורצה אותי ונגשתי ואז התינוק גם התעורר ובוכה ואני מסבירה לו שאני אקח את התינוק הוא רוצה לאכול ואחזור אליכה ובינתיים אבא יהיה איתך והוא התחיל לבכות עוד יותר וכך גם לא נרדם יותר,במשך היום רוצה רק אותי ולא נותן לקום,כואב לי הלב ולא יודעת מה לעשות,רוצה להמשיך להניק וגם לא לפגוע בילד הגדול שלי.איך זה עובד ביחד.?מה לעשות?איך להיתנהג?

שלום שירלי, תודה רבה על תשובתך המהירה. מתשובתך הבנתי שעלי לפנות לפסיכולוג ילדים. האם לדעתך הדרכה של יועצת מכון אדלר, במקרה הספיציפי שלנו יכולה לעזור? בעבר פניתי לפסיכולוגית לקבלת ייעוץ לגבי בני, כאשר הוא החל לשאול לגבי אביו (בני נולד מתרומת זרע). מהר מאוד הבנתי שאני מבזבזת את זמני וכספי. הרבה היא לא תרמה לי. במקרה הזה האם לדעתך מספיק יועצת ממכון אדלר? בנוסף, האם לדעתך הבן שלי במצוקה רגשית או שזה סוג של מניפולציה כלפי? תודה דניאלה

שירלי שלום, יש לי ילדה בת שנתיים ושמונה חודשים לפני חודש וחצי התחלנו בגמילה זה בא מימנה היא כבר הורידה את הטיטול לבד לא לחצתי.. הענין הוא שעם הפיפי היא מסתדרת היא יודעת לאמר כשיש לה הבעיה זה עם הקקי אני יכולה לספור פעמים בודדות שהיא אמרה שיש לה והלכה לשירותים כמעט כל יום היא מפספת הבטחתי הפתעות בכל פעם שהיא תלך לשירותים זה עבד יומיים וזהו.חשבתי אולי כדאי להחזיר את הטיטול אבל היא לא מוכנה לשים אפילו בלילה.מה את ממליצה לעשות?!

לפני כמה זמן גוללתי את סיפורי כאן. זוכרת? רציתי לשאול אותך לאור הכרותך את מערכת החינוך 1. האם בגיל 40 עדיין אוכל לחזור למערכת החינוך ולקבל קביעות או שזה מה מאוחר מידי? 2. האם האפשרויות של עצמאית בתחום החינוך-מרכז למידה, חוגים היא ברובה אחר הצהריים? האם אפשר לפתח משהו כזה לשעות הבוקר? שנה טובה ופוריה

שלום שירלי הנני אם חד הורית לבן יחיד בן 7, ( בני עלה השנה לכיתה ב'). שבוע לפני תחילת שנת הלימודים. מידי ערב לפני לכתו לישון הוא היה פורץ בבכי ואומר לי שכאשר הוא יחזור לבית הספר הוא מאוד יתגעגע אלי. כל ערב מצאתי את עצמי מנסה להרגיע אותו ולהסביר לו שאחהצ"ה אנחנו נפגש ונעשה ביחד דברים כיפיים. עלי לציין שבמשך חופשת הקיץ הוא היה מאוד צמוד אלי. את מרבית היום בילנו ביחד. תחילת שנת הלימודים החלה די רגוע, הוא שמח לפגוש את חבריו משנה שעברה. אבל יומיים אחרי הוא חלה והוא שוב נשאר עימי יומיים בבית. והשבוע גם כן, הוא חש ברע ומצאתי את עצמי איתו שוב בבית. היום, לפני לכתו לישון, הוא שוב פרץ בבכי שהוא מאוד מתגעגע אלי כאשר הוא בבית הספר. הבנתי שאסור לי לשתף איתו פעולה ועלי להיות פחות רגשית. הסברתי לו שמותר לו להתגעגע אלי, ושגם אני מתגעגעת אליו כאשר אני בעבודה. ליטפתי אותו ויצאתי מהחדר. ניסתי לא להזין את"הבכי הדרמטי". ואז הוא אמר לי שהוא חש ברע, כואב לו פה ושם, ואז הוא קם להקיא. (ככל הנראה מהתרגשות יתר). שכחתי לציין שבבית ספר לא פעם הוא מכין לי מכתבים שבהם הוא מביע את רגשותיו אלי והוא מאחל לי דברים טובים בחיים. דבר נוסף שקרה היום, הסתכלנו על תמונות בר מצווה של המשפחה ואז הסברתי לו מה זה. ופתאום הוא פרץ בבכי שהוא לא רוצה שיעשו לו בר מצווה, כי הוא פוחד שהוא לא יקרא טוב את הנאום כאשר הוא יעלה לתורה וכו..... כל ניסיונותי להסביר לו שיש עוד הרבה שנים ועד אז הוא ידע לקרוא בלי שגיאות, עלו בתוהו הוא בכה בכי דרמטתי שלא ידעתי מה לעשות איתו. אני חייבת לציין שאני מרגישה עצבות, כי אני לא יודעת מה קורה לו, האם זה טבעי שהוא ירגיש כך כלפי, מדוע דברים עתידיים כל כך מלחיצים אותו? שכחתי לציין שהמורה שלו אומרת שמבחינה שכלית הוא מעל לגילו, הוא ילד מאוד חכם, אבל לא פעם היא ציינה מולי שמבחינה רגשית הוא קצת ילדותי. עדיין אני חסרת אונים מול כל פרצי הרגשות שלו. אין לי מושג כיצד עלי לפעול. אולי אני אשמה בזה שכל כך גוננתי עליו, האם זו תוצאה של ילד יחיד שכל עולמו זו אימו וההיפך . אודה לך אם תוכלי להנחות אותי כיצד עלי לפעול. האם זה אמור לחלוף? כיצד לנהוג נכון מבלי להחריף את המצב. בברכה, דניאלה

היי ביתח בת השנתיים עושה לי בעיות באופן יום. יומי כלומר לא רוצה להתלבש לא רוצה להחליף טיטול וכשאנחנו בחנות כלשהי אני קושרת אותה בעגלה ואז היא בוכה וכשאני מורידה אותה ללכת באופן עצמאי היא משתוללת נשכבת על הרציפה וכאשר אני מרחמה אותן היא צורחת ומרביצה לי נושכת ואז גם להכניס אותה לאוטו זה דרמה בפני עצמה נוסף לכך היא לפעמים מתעוררת בלילה או בבוקר מוקדם ורוצה שנקום איתה לסלון לא מוכנה להמשיך. לישון או לראות טלוויזיה במיטה גם טקס השינה בעייתי היא נרדמת בעגלה כי אם שמים אותה במיטת המעבר היא יוצאת וזה לא אפשרי להרדים אותה תעזרי לי בבקשה מה לעשותתתת

שלום רב, אנחנו משפחה ערבית רשמנו את הבן שלנו בן ה3 בגן יהודים ששמה מדברים רק עברית ורשמנו אותו לחוג פעילויות תוך כדי לימוד מילים באנגלית בהתאם לגיל הילד בני מדבר ערבית טוב מאוד ואת העברית הוא לומד די מהר יותר ממה שציפיתי ואת החוג אנחנו מתחילים השבוע אבל הוא גם קולט מילים באנגלית השאלה האם זה בסדר או שככה אנחנו מבלבלים את הילד ומעמיסים עליו? אני שמעתי שילדים בגיל הזה קולטים די מהר לכן ניתן ומומלץ ללמד אותם שפות מעכשיו

שלום, אני לומדת בכיתה י"א בבית ספר ברשת אורט. לקראת תחילת השנה קיבלנו את מערכת השעות שלנו ונודע לי שהוסיפו לנו שעתיים בשבוע שהן שעות אפס- עשיתי מחקר ולדעתי זה לא חוקי. להלן: http://cms.education.gov.il/EducationCMS/applications/mankal/arc//sd2bk3_7_41.htm רציתי לדעת עם זה עדיין תקף לתקופה שלנו? ומה אני יכולה לעשות בנידון? למי לפנות כדי שהדבר יפסק? תוודה מראש. זה דיי דחוף אז..:)

שלום אני אב לילדה בת שנה וארבעה חודשים. מעורב מאוד בגידולה מיום היוולדה . מאכיל, מקלח, מתעורר בלילות, מחבק מנשק, מקריא סיפורים ושר שירים וכדומה. בחודש האחרון בתי כלל לא ניגשת אליי, ברגע שאני מתקרב אליה כדי להרים אותה, להאכיל אותה, לשחק איתה, להרדים אותה או קם אליה בלילה , היא בוכה בכי היסטרי ומבקשת כל הזמן את אמא. היא לא מוכנה שאעשה איתה כמעט שום דבר. אני צריך ממש "לעבוד" קשה כדי שהיא לא תתנהג כך איתי. לא היה שום אירוע מכונן שייצר תגובה כזאת מצידה, זה החל ממש פתאום ואשתי ואני ממש לא יודעים מה לעשות נוכח המצב הנוכחי. האם ידועה לך על תופעה מסוג זה בגיל כזה? מה יכולה להיות סיבה להתנהגות כזאת? מה ניתן לעשות כדי להחזיר את המצב לקדמותו? אשמח מאוד לעזרה - המצב מאוד מתסכל. המון תודה .

ביתי בת 8 יש לה קשיי התנהגות לא ספצפיים וקשיים חברתיים ולאחרונה דעיכה ביכולת הלימוד.לגבי ההתנהגות-היא כל הזמן נמצאת במריבות גם בבית וגם בבית הספר, גם אם היא לא קשורה למריבה היא תתערב ובסופו של דבר גם תהיה הדמות הבעייתית במריבה. חייבת תמיד להצדיק את עצמה, צועקת, דברים חייבים להתנהל איך שהיא רוצה ולא זה יגמר במריבה. חברות לא מזמינות אותה אחה"צ ולא לימי הולדת. היא פשוט ילדה שלא נעים להיות במחיצתה. לקחתי אותה לנוירולוג שקבע שהיא צריכה טיפול ריגשי. יש כל כך הרבה פסיכולוגים ואני צריכה מישהו ספציפי בתחום הזה שיעזור לי לעצב את התנהגותה ויתן לי את הכלים לכך-כי בתוך תוכה יש נשמה טהורה. הילדה מודעת לזה שיש לה בעיה כי היא לא רוצה שיתחילו הלימודים בגלל ההתנהגות שלה לדבריה - עזרה דחוףףףף

ויוי שלום רב. ביתי בת ה 8 נוהגת בדיוק אוץו דבר! תוכלי לאמר לי אם שירלי שלחה לך אנשי מקצוע או אם פנית למישהו ואז מרוצה מהטיפול? אני לא יודעת מה לעשות, עוד מעט היא תישאר לגמרי לבד... תמיד מצליחה להסתכסך ולא מוכנה לוותר. ברוגז וצרחות. תודה מאיה.

שירלי שלום, בני בן 3 ושלושה חודשים, וגמול מטיטולים מגיל שנתיים. לפני כחצי שנה נולד לו אח ומאז הוא חזר להרטיב בתחתונים בשעות היום. ברור לי שזה במטרה להשיג תשומת לב, ואכן מאוד קשה לנו, לבעלי ולי, להתעלם מכך. כשזה קורה אנחנו מרבים להגיד לו שהוא ילד גדול ושהקטנים עושים בתחתונים ומצד שני מעודדים אותו ומחמיאים לו מאוד כשהוא לא מפספס. חשוב לציין שעד לידת האח הוא היה גמול לחלוטין. לפני כשבוע גמלנו אותו ממוצץ, שגם ככה היה לוקח לרוב רק בלילה. ביומיים האחרונים התחיל להרטיב גם בלילה, פעמיים ואפילו שלוש. מה עושים? מה הדרך הנכונה? האם להתעלם מכך באופן מוחלט? ואז מה, האם לא להחליף לו את התחתונים והמכנסיים כשבורח לו, או לקרוא לו להחליף ורק אם ישאל מדוע לענות לו שבגלל שעשה במכנסיים? הוא מאוד רוצה שאקנה לו חליפת כדורגל והיום אמרתי לו שאקנה לו רק אם לא יעשה בתחתונים יותר כי זו חליפה של ילדים גדולים, לא בטוחה שנהגתי נכון. אשמח לעצתך.

שלום רב, בני בן 5 בעוד חודשיים. לפני מספר חודשים הוא החל לפרום את החולצה אותה הוא לובש. אסביר קצת: ברגעי עייפות או ריכוז או סתם "ריחוף" הוא מקפל את שולי חולצתו (בחלק הקרוב למכנס) ומתחיל לפרום את התפר. כשמעירים לו על זה הוא כאילו מתנער מזה ועוזב את זה. אין לי ספק שזו פעולה שהוא לא ממש מודע לה, אך העובדה היא שהוא הולך עם חולצות פרומות ואפילו לא מודע לכך שהוא מבצע את זה. בילדותו הוא לא מצץ מוצץ, במידה וזה קשור. ניסיתי לתקוף את הנושא ע"י הענשה, אך לא נראה לי שזה עוזר. האם לחכות שזה יעבור לו לבד? (לאחרונה זה רק מתגבר) או לנקוט באיזושהי עמדה מעשית? ואם כן- איזו? תודה, ענת

שירלי שלום, בני בן שנה וחצי. ילד נוח למדי, אוכל כראוי, מפותח משחק יפה, עצמאי... באמת רק נחת!! אבל - בוקר אחד השבוע התעורר כמו ילד אחר. הוא לא מקשיב בוכה וצורח אם לא מקבל מה שרוצה. אפילו אם אני רק קוראת בשמו הוא מיד צורח, הוא לא אוכל כהרגלו. לא השתנה לו שום דבר בשגרה. אני מרגישה כמו שהוא בוחן אותי . איך עלי להתנהג??? אני "נושכת את הלשון" כדי לא להתפרץ. אני לא רוצה "לפחד ממנו ולעשות כרצונו!! אודה לתשובתך ואם ישנה תופעה כזאת בגיל זה?? תודה :)))

קראתי את הרזומה שלך וראיתי שיש לך תואר בחינוך וייעוץ חינוכי. אך לא כתוב כלום על ניסיונך המקצועי בתחום החינוך והייעוץ. הייתי שמחה לשמוע על כך כדי ללמוד עלייך יותר. אני מאוד אוהבת את הפורום שלך ומעריצה אותך. באהבה ממני.

אני בת 24 אמא לתינוקת בת שנה ו8 חודשים. ילדה מאוד מפותחת ובוגרת לגילה,אומנם היא הילדה הראשונה שלי אבל אני תמיד משווה בינה לבין תינוקות אחרים וההבדל הוא נורא משמעותי ונראה לעין. היא מדברת ,אוצר מילים נורא מפותח, סופרת עד עשר,צבעים צורות, חיות, יודעת הכל. טפו טפו. הבעיה היא כזאת. בגיל 3 חודשים החלטתי להעביר אותה לחדר משלה, זה עבר ללא בעיות ואחרי יומיים של קצת בכי היא התרגלה לישון שם והכל היה טוב. ואז אני ובעלי עברנו איזשהו משברון קטן ונפרדנו למשך קצת יותר מחצי שנה, שבמהלכה עברתי לגור אצל ההורים מה שאומר שהילדה ישנה איתי באותה המיטה. כשהחלטנו לחזור היא כמובן המשיכה לישון איתנו באותה המיטה, אנחנו נורא נהנים מזה אומנם אבל זה כבר לא נוח ודיי פוגע ביחסים. ומה שהכי הכי קשה בכל הסיפור הוא שהיא לא נרדמת לבד, חייבים לשבת ליידה עד שתירדם וזה יכול לקחת שעות. פעם היא היתה נרדמת ב8 כל ערב הייתי כל כך גאה בעצמי שיש לי ילדה כזו ממושמעת. אבל מאז שחזרנו היא כאילו מתלהבת מזה ולא רוצה להחמיץ שום רגע איתנו, אז אנחנו משכיבים אותה לישון הולכים לסלון והיא קמה וככה זה חוזר חלילה עד שאחד מאיתנו מתייאש והולך לישון איתה. זה מבאס וגוזל מאיתנו זמן אחת מהשני. מה את מייעצת לי לעשות? אשמח למענה.

שלום, יש לי ילדה בשם נועה. היא נולדה בתאריך 21.12.2009, על פי דרישות משרד החינוך היא אינה עולה לגן טרום טרום חובה. חשוב לציין שנועה ילדה מאוד פיקחית וברור לי שקצב ההתפתחות שלה יואט משמעותית אם היא תשאר שנה נוספת בפעוטון. חשבתי לרשום אותה לגן בקיבוץ (גן שונה וילדים שונים) בו היא תיקלט לגן עבור ילדי 3-4 שנים. הדילמה היא האם להעביר אותה לגן שונה אבל מותאם לגיל וליכולות שלה, או להשאיר אותה עוד שנה בפעוטון בו היא נמצאת כיום? תודה.

שלום רב מה לא עשינו עם הבן שלנו על מנת שישתנה ויידע להתחלק עם חברים, שום דבר לא עוזר ואם משתפר משתפר קצת ואחר כך שוב חוזר הוא שטלתן מאוד גם על צעצועים שהם לא שלו ואנחנו לא מוותרים לו אפילו אם יבכה וכשמתחלק מעודדים אותו ומסבירים לו שכשהוא משתף פעולה עם אחרים אנחנו מרוצים ממנו אך לא מרגישים שזה עוזר, גם מרביץ לפעמים כשלוקחים ממנו משהו וצורח ומקלל אנחנו לא מקללים אותו ולא מרביצים לו אך לפעמים צועקים עליו מרוב עצבים ולא אוהבים להתייחס אליו ככה ולפעמים מענישים אותו למשך כמה דקות בכסא וכלום לא עוזר והקטע שבגן הוא שונה לגמרה ילד טוב לא מרביץ לא מקלל לא שטלתן אבל לא פרייר מהילדים הטובים בגן איך שהמורה שלו טוענת אז מבינה שהבעיה מאצלנו מה עושים עם ילד כזה האם זה יעבור כשיגל או שהוא יישאר ככה

היי אני אמא לבן 3 ו3 חודשים ובהריון חודש 3 בני נגמל ממוצץ לפני כ3 חודשים אך עדיין מקבל אותו בלילה בזמן שינה ובזמן עצבים ואי שקט אך לרוב רק בלילה בזמן שינה הוא קשור מאוד במוצץ שלו עד כדי כך שמאוד קשה לי להתחיל עם הגמילה גם בלילה מצד שני חייבת לגמול אותו לפני הלידה גם לפי דעתי הוא גדל כבר על המוצץ והגיע הזמן לוותר עליו, איך ניתן לגמול אותו ממנו בצורה הכי קלה שיש בלי שיסבול?

שלום לך, אני רוצה לציין שבני גמול מחיתול למעט הלילות למעלה משלושה חודשים, מידי פעם בורח לו פיפי כשהוא מרוכז במשחק או בטלביזיה ואני לא מתרגשת רק מזכירה לו שהוא צריך ללכת לשירותים כשלוחץ לו. במהלך החודש וחצי האחרונים יש רגעים שהוא פשוט עושה בכוונה ובודק את התגובות שלי כמו למשל: יושב על הספה ואומר לי שיש לו פיפי ופשוט עושה בלי להתרגש ומסתכל עלי או נעמד על השולחן בסלון בזמן שאני במטבח וגם כן עושה פיפי עליו. כמובן אני ישר מעבירה לפינת החשיבה ומסבירה לו שזה לא בסדר ופיפי עושים בשרותים. באחת הפעמים ששמתי אותו בחדר ואמרתי לו לחשוב על מעשיו הוא פשוט חירב את כל החדר בפיפי בכוונה וזו הפעם הראשונה שהוא עשה גם קקי על הרצפה גולת הכותרת היא שאתמול עזבתי אותו ואת אחיו בן השנה וחצי לשחק בסלון 3 דקות ואני חוזרת ורואה שהם יושבים על הרצפה ומשחקים עם קקי כאילו הם מציירים בצבעי גואש, הם היו מלאים מכף רגל ועד ראש בקקי. אני מצטערת להודות שנישברתי ופשוט התחלתי לצעוק על שניהם כמו משוגעת, אני יודעת שזה לא נכון לעשות אבל פשוט איבדתי את השפיות לרגע. אני גם רוצה לציין שהוא ילד מקסים שמקבל המון חום ואהבה משתדלת לשחק איתם ביחד ולחוד, עוזרת לו לקבל את המרחב מאחיו שלא יפריע לו משתפת אותו בדברים מסבירה לו כל דבר והוא ממש משתף פעולה. כמובן שיש את הרגעים של הבריחות בהתנהגות אבל אני לא נכנסת ללחץ מהן. בבקשה תעזרי לי למצוא את הפתרון לבעיה תודה ליאת

שירלי שלום, האם תוכלי לציין מנסיונך מהן היתרונות והחסרונות בעבודת היועצת החינוכית? בנתיים החיסרון שמצאתי הוא מיעוט המשרות הקיימות בשוק התעסוקה

יש לי ילגה בת שנתיים וחצי שאני מנסה לגמול כבר שבוע. עד עכשיו היא עשתה את צרכיה בשירותים רק פעם אחת. איך אני מעודדת אותה לעשות בשירותים?

ראיתי את הכתבה ביום שבת בערב בערוץ 10 על המורה שעובדת גם כיצאנית. היה לי ולבעלי עצוב לראות את זה. בנוסף, כולנו יודעים שמערכת החינוך נמצאת במצב קשה והיא מדרדרת. לשמחתי, הציונים של בני תמיר השתפרו בזמן האחרון אבל לא בזכות מורי ביה"ס אלא בזכות התמיכה הכלכלית שבעלי משקיע בשיעורים פרטיים . באותה כתבה בטלוויזיה נדהמתי לגלות שהיצאניות האמהות לילדים לא רוצות לעבוד במקצוע אחר. אני מקווה שזה מקרה חד פעמי כי מבחינה ערכית ומוסרית קשה לי לחשוב על תמיר שיושב בכיתה וסופג דוגמא לא טובה. אני יודעת שיש לפעמים ילדים שמשפיעים באופן חברתי שלילי אבל אני מצפה שהמורה בביה"ס יהיה דמות חיובית שנותנת חינוך טוב לילדים. האם מישהו ראה את הכתבה ?. אשמח לתגובות כי אני קצת דואגת.

שלום שירלי, הנני אם חד הורית לבן 7. השנה בני עולה לכיתה ב'. מיזה 3 לילות, בזמן לכתו לישון בני פורץ בבכי על זה שחופשת הקיץ נגמרה ושעליו לחזור לבית הספר. אני יודעת שקשה לחזור לשגרה, הרי מי לא רוצה להיות בחופש בלי מטלות של בית ספר ושיעורי בית. הבכי שלו נראה לי קצת קיצוני. אתמול בלילה הוא אף הקיא ושיניו שקשקו (זה היה נראה כמו חרדה). אני מנסה לברר איתו האם משהו מפחיד אותו בבית הספר, או מישהו מציק לו - אני לא זוכה לתשובה ברורה ממנו. בסיום שנת הלימודים אני זוכרת שלא פעם הוא אמר לי שהוא עצוב ושהוא מתגעגע לחבריו מבית הספר. תוך כדי בכי הוא אומר לי שהוא מאוד יתגעגע אלי ושהוא רוצה כל הזמן להיות איתי. בחודש וחצי האחרונים הוא היה די צמוד אלי, כל בוקר הוא נסע איתי לקייטנה (שהיתה קרובה למקום עבודתי), בסיום הקייטנה הוא בא אלי לעבודה. מהיום אנחנו יוצאים שנינו לחופשה משפחתית. אני לא יודעת כיצד עלי לנהוג. אני עצובה מאוד לראות אותו במצב הזה. אודה לך אם תוכלי לייעץ לי כיצד עלי לפעול, האם לשוחח עם המחנכת שלו? כיצד להתייחס למצב זה ולנסות לעזור לו. בברכה דניאלה

שלום שירלי, בעבר נעזרתי בתשובתך ואודה לך אם תוכלי לעזור לי שוב- אני בעלת שני תארים ראשונים מטעם אוני'' בר אילן: הראשון בחינוך עם התמחות ביעוץ חינוכי, ותואר ראשון נוסף בעבודה סוציאלית.כיום עובדת כעו"ס (נשואה ואם ל 2 קטנטנים). אני שוקלת ללמוד בשנה הבאה תואר שני ביעוץ חינוכי גם כן בבר-אילן, שם תעודת הוראה אינה מהווה תנאי לקבלה. באופן עקרוני הייתי רוצה לעבוד במסגרת בית ספרית , עדיין לא החלטתי אם יסודי או תיכון (ייתכן ותיכון)והייתי רוצה שהבחירה שלי בתעודת הוראה מסויימת לא תגביל אותי. כמו כן הנטייה שלי היא לאוכלוסיית תלמידים נורמטיבית - אפשרי גם בעיות רגשיות, חברתיות ולקויות למידה ,אך לא לחינוך המיוחד. יש לי מס'' שאלות: 1. לאור התארים שיש לי -איזו תעודת הוראה ממולצת עבורי? האם נכון שלצורך עבודה כיועצת חינוכית עליי לעשות תעודת הוראה במקצוע טיפולי? אם כן אילו תעודות הוראה במקצוע טיפולי יש?האם כדאי תעודת הוראה בחינוך מיוחד למרות שאני מעוניינת לעבוד עם אוכלוסיה נורמטיבית? 2. האם כדאי בשנה הקרובה לעשות בנתיים רק תעודת הוראה במסלול הסבה לאקדמאים? 3. בהתייחס לעובדה שברצוני להיות יועצת חינוכית , האם מקום הלימוד של ת. ההוראה בלבד הוא משמעותי? תודה רבה

שירלי שלום, אשמח אם תעזרי לי בעניין בו אני מתלבטת רבות!אני מעוניינת ללמוד תואר שני בייעוץ חינוכי, אך לפני כן אני נרשמת השנה ללימודי ת.הוראה בחינוך המיוחד(יש לי כבר תואר ראשון בחינוך)כיוון שאני חייבת זאת בכדי להיות יועצת. ההתלבטות שלי היא- בין שתי מכללות ללימודי ת.הוראה(מעדיפה לא להזכיר את שמן) אחת מהמכללות טובה ונחשבת ואחת פחות נחשבת. במכללה הנחשבת דורשים ממני ש"ש רבות יותר והנסיעה למכללה אורכת לי כשעה פלוס,תחומי הדעת הרבה יותר מגוונים אך הדרישות שם רבות ביותר! ואילו המכללה "הפחות נחשבת" מכירה לי בפחות שעות ונמצאת כעשרים דק' מביתי עם פחות תחומי דעת ופחות עומס לימוד. ההתלבטות היא האם כדאי להשקיע את כל מאמציי כרגע על ת.הוראה במכללה טובה ונחשבת וכפי שאני שומעת מהסביבה מעדיפים מורים שלמדו שם, שבכלל כוונתי בעתיד לאחר סיום התעוד ללכת ללמוד יועצת חינוכית. אינני יודעת מה לעשות כיוון שכיום אני כבר נשואה שנה ומתכננת בעתיד להביא ילדים איני רוצה לסיים ת.הוראה עם הלשון בחוץ ובסופו של דבר להישאר בלי כוחות לתואר השני שזאת מטרתי האמתית, אך מצד שני אין לדעת מה יהיה ואולי בסופו של דבר אשאר תקופה במקצוע ההוראה. אשמח לייעוץ...תודה ויום נעים:)

התקבלתי לתואר שני באוניברסיטת תל אביב עם התמחות הגיל הרך. הבנתי כי כדי להיות יועצת חינוכית יש צורך בתעודת הוראה ולהיות מורה כשליש משרה. השאלה שלי היא איזו מורה אני יכולה להיות לגיל הרך? אני צריכה אולי לעשות תעודת הוראה כגננת? תודה

הי שירלי הבן שלי בן השלוש וחצי בשבוע האחרון כל ערב שהוא הולך לישון הוא בוכה שלא נשאיר אותו לבד ושנהיה איתו או אבא או אמא ואז יושבים איתו כל אחד 5 ד"'ק ומסבירים לו שהוא גדול ועוד מעט יהיה לו אח. אני בהריון כמו שהבנת. ואז שהולכים הוא שוב פורץ בבכי ואז מבקש לעבור לישון במיטה שלנו ואז מעבירים אותו ושם נרדם בלי בעיות ולא צריך לשבת איתו. ושאנחנו הולכים לישון מעבירים אותו למיטה שלו. והוא ממשיך לישון בחדר שלו. בחמש בבוקר או שש לפעמים הוא מגיע שוב אלינו או לסלון ונרדם שם.. אני מבינה שזה הכל קשור ללידה אבל מה את מציעה לעשות תודה מראש על התשובה. יוני

ביתי ילידת 4.1.2007 עברה אבחון להדלגה ונמצאה מתאימה גם מבחינה קוגנטיבית וגם רגשית. הגננת גם אומרת שהיא מוכנה ותסתדר יפה מכל הבחינות אבל באופן כללי ולא אישי כלפי הילדה ממליצה להשאיר עוד שנה לחיזוק ושתהיה הכי גדולה בכתה ולא הכי קטנה . לדעתה אם יש אפשרות להשאיר עוד שנה אז היא בעד להשאיר וטוענת שהילדים רק מרוויחים מזה מכל הבחינות . המאבחנת גילגלה את ההחלטה אליי. אני פשוט אובדת עצות לא יודעת מה לעשות. האם זו טעות להעלות אותה לכתה א' ? האם זה לא חיסרון להיות הכי גדולה בכתה? אני פוחדת שישעמם לה עוד שנה בגן. אני לא רואה שום הבדל בינה לבין חברותיה שעולות בעוד חודש אודה לחוות דעת מהירה אמא

אעשה זאת תודה רבה לך על תגובתך!!!

הי שירלי. מה שלומך? אני מרגישה צורך (עצמי) ללכת לבקר את החניך שלי, ורצון עז לראות אותו, אני חוששת מתגובות המשפחה אולי יכעסו שעזבתי כי עד עכשיו אין לו חונכת??(קיבלתי עדכון לגבי חונכת) או לא יודעת מה.... אני לא כ"כ יודעת למה לצפות מהתגובות שלהם ושלו... ואני מפחדת להתקשר... ומצד שני אני תוהה לעצמי אולי אני צריכה להרגיע את ה"דחפים" ולהפסיק לתת לו מקום במחשבותי,( אע"פ שיש לי תלמידים שממש מזכירים לי את ההתנהגות שלו... וזה לא ממש מסייע למחשבות)ב"ה מאז התקדמתי המון במסגרת העבודה, ויצרתי קשרים עם אנשים חדשים, ותלמידים חדשים וראייתי מאז השתנתה... אויש זה ממש מעצבן גם שאני כ"כ רגישה ואכפתית ורוצה לעזור ולתת כל הזמן...זה היה חוסך לי את כל הבעיות האלה...

איך אני יכולה לדעת מהן ההטבות שמגיעות לכל ילד הלקוי בתסמונת כל ש/היא או פגיעה, ובמי אפשר להיעזר? למשל, ילד לקוי ראיה הזקוק לקלינאית תקשורת או פיזיוטרפיסטית, למי פונים? מה התהליך? תודה.

שלום שירלי, יש לי ילדה מקסימה בת 5 שהתלוותה אליי היום לחנות. ביני לבין המוכרים נתגלעה מחלוקת שהביאה להרמת קול מצידי וזה גרם לבת שלי לבכות. הסברתי לה שהם לא מתנהגים יפה ואני כועסת אבל שאמא חזקה ולא קרה לה כלום ושאני מאוד אותה וגאה בה וחיבקתי אותה חזק. האם את חושבת שנהגתי נכון? האם הבכי שלה מעיד על טראומה שעברה או פחדים?

שלום שירלי, בפרטים האישיים שלך ראיתי שאת למדת במכון אדלר ורציתי לשמוע את דעתך. גם לי יש תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה ואני רוצה להרחיב את ההסמכה שלי להנחיית הורים. האם זו עבודה כשכיר או רק באופן עצמאי? האם מכון אדלר הוא הטוב ביותר? כמה זמן הלימודים אורכים שם? אשמח אם תשתפי אותי טל

שלום, בני בן ה-3 ו-3 חודשים לא מפסיק להתבכיין מכל דבר וזה ממש משגע אותנו (את בעלי ואותי). כמעט כל דבר שהוא מבקש זה בהתבכיינות, שלא לדבר אם אומרים לו לא. אם הוא משחק עם ילד/ה וחוטפים לו מהיד, אז גם כן זה תמיד בעצבים ובכי. בהתחלה התייחסנו לזה, אח"כ התעלמנו, בשלב הבא כל פעם שהתבכיין אמרנו לו שלא נעים לנו שהוא בוכה בלי סיבה, או סיבה לא מוצדקת ושילך לחדר להרגע. לרוב אחרי דקה-שתיים נרגע, מודיע לנו שנרגע ואנחנו אומרים לו שהוא יכול לצאת מהחדר. גם מסבירים לו כל הזמן, שמאוד כיף ונעים לנו שהוא מסביר את עצמו ללא התבכיינות ושהוא חוזר למצב רוח טוב מעודדים אותו ואומרים לנו שכל כך כיף לנו שהוא ככה מתנהג בצורה בוגר ולא בוכה. בקיצור, שום דבר לא עוזר. הבכיינות נהיתה חריפה יותר מאז שגם נולד לו אח לפני כארבעה וחצי חודשים. הוא גם יכול להתעורר 7 פעמים בלילה וכל פעם בהתבכיינות (בכוונה כותבת התבכיינות ולא בכי, כי זה ממש ככה) על משהו אחר: נפל לי המוצץ, נגמרו לי המים, יש לי נזלת וכדומה - תמיד בהתבכיינות). מה עושים? אני נואשת... אני מאוד חוששת מההתמודדות שלו בגיל מאוחר יותר.

שירלי שלום רב, בני בן שנה וחצי וכבר קרוב לחודש התנהגותו השתנתה בפתאומיות (בשגרת יומו כלום לא השתנה) הוא בוכה נורא אם לא מקבל מה שרוצה ונשכב על הריצפה, לא מפסיק לנדנד ביללות אם לא מקבל מה שהוא רוצה (שואב אבק... מתקן מים וכו') איך עליי לנהוג במצבים כאלו? אני מנסה לשחק איתו במשחק שאוהב אבל הוא לא מעוניין אם זה לא מה שהוא רוצה באותו הרגע. אודה לתשובתך. המון תודה...

אני היא מורה בת 40 שמחפשת דרך חדשה בחיים. לפני כחמש שנים הפכתי לאמא ומאז חיי השתנו. עם זאת יש בי הרבה כאב על רקע משפחתי ומקצועי, רצון עז להתפתח ולפרוץ גבולות. מכיוון שאת באה מרקע של חינוך וטיפול משפחתי ואת כזו מקסימה ומנהלת פורום במקצועיות אני רואה לנכון לבוא ולהתייעץ איתך בקשר לדרך המקצועית שלי. האם את עבדת במערכת החינוך? האם אוכל להתייעץ איתך? תודה מכל הלב על ההקשבה שלך!

לפני כעשר שנים סיימתי בהצטיינות תואר ראשון בחינוך וסוציולוגיה. לקראת סיום הלימודים התחלתי ללמוד לתעודת הוראה בעקבות חלום שהיה לי להיות מורה לאנגלית. בשנה השנייה ללימודים התחלתי לעבוד בקרן קרב בכיתות א'ב'- אנגלית חוויתית. בשנה לאחר מכן נכנסתי למשרד החינוך וחטפתי את שוק חיי- קיבלתי 5 שכבות גיל, נדרשתי לשלוש השתלמויות בשבוע, יום לימודים ארוך וחוסר הדרכה מתאימה ועוד דרישות כהנה וכהנה. מה שקרה הוא שלבסוף קרסתי ובסוף שנה פוטרתי ואחר כך היה לי מאוד קשה להשיג עבודה. השגתי עבודה בתור מחליפה ל3 חודשים וזה היה לא רע ולאחר מכן מצאתי בית ספר אחר כמחליפה, אך שם שמו סוף לקריירה שלי. הרוע של המנהלת והקולגה שלי הובילו לפיטורי באמצע שנה עם מכתב נאצה נגדי על לא עוול בכפי. באותה תקופה התמודדתי גם עם מותו הפתאומי של אח יקר ועם טיפולי פיריון והייתי צריכה להשלים סמיניריון לתעודת הוראה אז כך שלא היה לי כוחות ומוטיבציה לשוב ולהלחם על שלי במערכת החינוך. עבדתי תקופה מסוימת כמחליפה על בסיס מכל מיני מקומות ומאוד אהבו אותי. לאחר שסיימתי את הסמינריון בהצטיינות באה לי הארה לעשות חוגים לילדים. הניסיון שצברתי בקרן קרב הוביל אותי לפתוח קבוצה לילדי גן וכיתות יסוד וכך היו לי מס' קבוצות ושעורים פרטנים שבהם לימדתי לפי תוכנית אישית שבניתי. העסק שלי התרחב להוראה מתקנת בעברית וחשבון והכנה לכיתה א'. לאחר שהפכתי לאמא התקשיתי להמשיך לעבוד מהבית ועברתי לעבוד במרכז למידה מחוץ לבית אבל זה נגמר לאחר שנה. אחר כך ילדתי את בני השני שהיום כבר בן שנה וחצי ואני מחפשת דרך חדשה. ניסיתי לחזור למערכת כמחנכת לכיתות היסוד. שלחתי מס' קורות חיים וזומנתי לריאיונות וקיבלתי פידבקים מאוד חיוביים לגבי הידע שלי בחינוך והנשמה שבי אך הם חששו להעסיק אותי בגלל חוסר ניסיון בחינוך כיתה. למשרד החינוך טרם פניתי כדי למסור את תעודת ההוראה שלי. במהלך השנים האחרונות התוודיתי לעולם הגן והמקום היצירתי קסם לי. התחלתי לברר בקשר ללימודים להרחבת הסמכה ומאוד התאכזבתי ממכללות במרכז שהעמיסו בקורסים והתשלום די גבוה. אבל אני עדיין מוכנה לבדוק במכללות נוספות. השבוע התחלתי להציע למתנ" חוג אנגלית לגיל הרך. זה משהו שאני רוצה לקדם. בנוסף אני רוצה לערוך חוג מוכנות לכיתה א וחוג שעת סיפור. הדילמות שעומדות בפניי הן- 1. האם כדאי בכל זאת ללמוד להרחבת הסמכה לגננת? בהנחה שאתקבל לעבוד כגננת מהמנין במשרד החינוך. 2. האם כדי להיות מורה לגיל הרך כיתות א' ב' צריך תעודת הוראה נוספת? 3. אני מאוד רוצה להתפתח כעצמאית כמורה פרטית לחוגים וכמנחה קבוצות, אך עם זאת אני חושבת שכדאי יהיה לשלב שעות במשרד החינוך כדי ליצור בטחון כלכלי גדול יותר. אני בת ארבעים אמא לשני ילדים בגיל 5 ושנה וחצי ומקווה לזכות באוצר נוסף. אני ממש אובדת עצות בקשר לעבודה ולימודים ובניסיון להכניס את רגלי במשרד החינוך שוב. אשמח לשמוע את דעתך. תודה על ההקשבה. שבוע טוב

שלום לך חש לי ילדה בת בת שנתיים שהיא מאוד חזקה מאוד אנגרטית ואוהב לשחק כמו כל הילדים בני גילה אבל יש לי ולאשתי בעיות איתה : 1. היא קשורה מאוד באימא שלה כל זמן שאמא שלה נמצאת בסביבה היא תמיד רוצה אותה אפילו כשהיא משחקת 2. היא התרגלה לישון בנינו וגם שאשתי תישן לידה עד שתרדם בהתחלה זה היה כיף לאשתי אבל היום כבר לא ניתן לשלוט בזה ולא יכולים להעביר אותה למיטה אחרת 3. הילדה עקשנית רוצה לעשות רק שבה לה ואם לא היא מתחילה לבכות ולצרוח כמי ללבוש להחליף חיתול ובמיוחד בבוקר כשהיא הולכת לגן אפילו שהיא נהנית שם היא תמיד לא רוצה ללכת ולהפרד מאמא שלה חלק מהבעיה זה אנחנו תמיד אשתי רוצה לקחת אותה איתנו אפילו לנסיעה לחול ופעם אחת שנסענו ללילה אחת לא לקחנו אותה איתנו היא הסתדרה מצוין אצל סבתה שלה.

שירלי שלום, בני בן 9, סובל מאלימות הן פיזית והן מילולית. מאז שהוא היה ילד קטן הוא נוטה להרביץ לאחרים, בהתחלה חשבתי ובתמים שזה יעבור עם הזמן, אך טעיתי ובגדול! זה רק גדל יחד איתו, גם בבית הספר מתלוננים עליו הרבה גם בבית הוא לא מסתדר עם האחים שלו (זה מתבטא באיומים, קללות, ואלימות פיזיתל), לא פעם ולא פעמיים שוחחתי איתו על כך שבעיות פותרים לא באלימות, וניסיתי את שיטת טבלת פרסים, וניסיתי עם עונשים, אך שום דבר לא עזר. ובכל תקרית הוא מאשים את כל העולם - "הוא התחיל" "הוא לקח" "היא הציקה לי"... ומתחיל לבכות - מעין הגנה שלו. בגיל 8 לאחר תלונות מרובות מצד המורה נשלחנו לבדיקת קשב וריכוז ואובחנו אצלו בעיית קשב וריכוז והוא מטופל ע"י ריטלין 10 מ"ג לאחרונה זה כבר לא עוזר ועלינו לעלות לו את המינון עפ"י נאוורולוג. בסך הכל הוא ילד מקסים אך מסכן כי הזעם והאלימות לא בשליטתו. אני אובדת עצות, ב ב ק ש ה תעזרי לי כי אני לא רוצה "לאבד" את הילד שלי, וגם אני רוצה שלאחים שלו וגם לו יהיה כיף להיות ביחד. תודה רבה, מחכה לתשובתך.