פורום ייעוץ חינוכי

שלום, בני בן שנתיים וחצי- ילד כריזמטי ומפותח קוגניטיבית לגילו (מדבר שוטף,ניתן לנהל איתו שיחות קולחות, הוא מתעניין בעולם וגמול)אך קטן פיזית (גנטיקה) ,נמצא זו השנה השנייה בגן נעמת, 27 ילדים בקבוצה. כרגע בגן עובדים בשיטת חלוקה לקבוצות לפי גילאים לרוב. לפני כחודשיים העבירו ילד לקבוצה של בני, עם בעיות התנהגות בעיקר אלימות: נשיכות, שריטות וכד'(חריג מהנורמה יחסית, כך יעידו גם המטפלות). מאז הועבר לקבוצה של בני, בני חוזר לפחות פעמיים בשבוע עם סימני נשיכה (לפעמים סימנים איומים) ושריטות . עד כה נהגנו בסבלנות ובהבנה גם מול הגן וגם מול בנינו, הסברנו לו שהילד המכה עדיין לא יודע לדבר לכן הוא מרביץ וכד'. לאחרונה גיליתי להפתעתי, כי האלימות מופנית בעיקר כלפי בני. בגן נאמר לנו שוב ושוב שמדובר בשני כוחות דומיננטים ושהמטפלת מנסה לתווך בין השניים. בני אומנם קטן פיזית אך ממש לא פרייאר וע"פ דברי המטפלת - מחזיר לילד כגמולו , בעוד המטפלת לא מתערבת (???) השבוע הבנתי ממנהלת הגן שבני לעיתים פורץ בבכי רק מעצם התקרבותו של הילד המכה - מה שהדליק אצלי נורא גדולה אדומה - שבני מרגיש מאוים ושעלי כנראה לתדרך אותו אחרת ..?? 1. האם זה נראה לך שמטפלת לא מתערבת כשהיא רואה מכות, גם אם "יש צדק" בהחזרת המכות? 2. אני לא רוצה לעודד אלימות מכל סוג ובכל זאת רוצה להקנות לילד שלי כלים להתמודדות..מה עושים? 3. מה עלי לבקש מהגן, יש לי הרושם שאין שם הכוונה טובה. למרות שבני מאוד אהוב בגן - הוא מתקשה להיפרד בבוקר (נו בטח..) ויש לי הרושם שהמטפלות לא מצליחות להתמודד עם הבעיה. סליחה על האורך ותודה!

שנה הבאה הנושא השנתי הוא הכלת האחר. אני מנסה לחשוב על מושגים משיקים לצורך שימוש במושגים אלו בשיעורי חינוך ללא הצלחה. תוכלי לעזו לי?

שלום , אני אמא לילדה מקסימה בת שנתיים שבעקבות גירושים אנו גרות יחד בחדר אחד ביחידת דיור בת שתי חדרים. החדר השני הוא מקלט. מקלט יחסית מאוורר היות והדלת שם מעולם לא נסגרה, אך מצד שני החלון תמיד סגור ולא ניתן לפתיחה. האם כדאי להעביר את הילדה לחדר משלה, לפחות רק ללינה? או שעדיף להמשיך ולישון יחד באותו החדר (ואותה מיטה אגב..)? תודה רבה מראש,

הי שירלי, בהמשך להתכתבותינו בעבר עולה לי שאלה נוספת. ילד מקסים שלי אוטאוטו בן 3,למרות הגירושין ואירועים מצערים במשפחה שלי יש לו תקשורת תמידית עם האב הביולוגי. נכון להיום הננו כבר גרים עם בן זוגי והקטן נקשר אליו מאוד חזק ובן זוגי הפך עבורו לדמות סמכותית וזה מאוד משמח אותי. הקטן קורא לו "אבא", בדיוק כמו שהוא קורא לאב הביולוגי, בן זוגי מקבל זאת בברכה וגם אני. לאחרונה קטנצ'יק התחיל לקרוא "אבא" כל גבר שהוא פוגש, ולא רק לקרוא אלא גם להפגין חיבה ולחבק ולחייך. איך ניתן להתייחס לתופעה ומה עלי לעשות? למרות שהילד נראה לעיתים מבולבל הוא יודע לעשות הבדלה בין האב הביולוג לבין בן זוגי, השאלה הגדולה מה עם הגברים הזרים בחוץ? מחכה לתשובתך המקצועית. תודה מראש

הי שירלי, קודם כל תודה על ההכוונה..דיברתי עם בן זוגי והחלטנו להשמע להמלצותיך....למרות שכבר בילבלנו מספיק את הקטן...יש לי שאלה אחרת עכשיו. בהמשך ךאירוע המצער במשפחתי....איך מסבירים לילד מה קרה? ברור שיש להתחשב בגילו ושלב התפתחותו, מה רצוי לומר לו כשהוא מחפש את אבא שלי ז"ל כשאנו בבית של אמי. מתי לומר את האמת ובאיזה סיטואציה הכי מתאים לעשות זאת כדי שהוא לא ייפגע? תודה לך מראש, כרגיל אמתין לתשובתך המקצועית

ביתי הבכורה, התחילה בשנה זו ללמוד בחטיבת בניים חדשה. בבית ספר היסודי היתה תלמידה מצטינת, חברותית, שמחה ועליזה. בשנה האחרונה אני רואה אצלה פחות שמחת חיים, יותר הסתגרות, פחות קשר עם החברות, וירידה דרסטית בלימודים. נסיתי לדבר עם ביתי לברר איתה מה קורה אך ביתי לא משתפת פעולה ולא משתפת אותי במה שעובר עליה. אשמח לקבל הדרכה איך לנהוג ומה ניתן לעשות תודה, אמא דואגת.

בתי בת השנה ו 10 חודשים ישנה עדין במיטת תינוק שלה בחדרנו בכל ערב כאשר אני משכיבה אותה לישון היא צורחת ובוכה כי היא רוצה לישון במיטה שלנו הצרחות והבכי יכולות להמשך זמן רב בעלי אומר לי לא להתיחס אליה ולא לגשת אליה וככה תלמד שהיא צריכה לישון במיטה שלה אך לי זה מפריעה שהיא יכולה לבכות ולצרוח אפילו שעה ולכן אני נגשת אליה ומרימה אותה אך כמובן שכאשר אני מחזירה אותה למיטה זה שוב חוזר על עצמו שאלתי היא: מה איך נוהגים במקרה כזה מה עליי לעשות כדי שהילדה תבין שהיא צריכה לישון במיטה שלה ולא של ההורים? והאם לנהוג כמו שבעלי אומר לא להתיחס לצרחות ולהתעלם כי לי זה קשה ומפריע להתעלם ככה איך מלמדים ילד לישון במיטה משלו?

שלום בן שלי השנה צריך לעלות לכיתה א הוא יליד יולי לפי הגיל ולפי מה שגננת אומרת הוא מוכן ואין שום בעיה לעלות אותו לב''ס. הוא ילד מקסים באמת ילד טוב קצת ביישן אבל מאוד היתבגר וטופס יותר ביטחון יודעה אותיות מחבר אותם יודעה חשבון אבל מסרב ללכת לחוגים (לא רצה מוכנות לכיתה א)לא לחצתי ובבית הוא גם מסרב לשבת על חוברות אני מנשה תוך כידי משחק ללמד אותו דברים השאלה האים להיתקש מאכשב לקראת ב''ס ולהקנות הרגילים של שיאורי בית או להרפות .כי אני דואגת מאוד שיסתדר שיהיה לו טוב ב''ס המון המון חששות ויותר מהצלחות בלימודים אניין חברתי חשוב לי שיהיה לו כיף מה עושים כדי לעזור לילד להיות יותר מוכן יותר עם ביטחון יותר אסרתיבי סליחה שיצאה ארוך

שלום , בתי בת כמעט 3 , מאוד פיקחית לגילה יודעת מה רוצה ויודעת גם לבקש ולהסביר את עצמה במדויק , עד עכשיו כשהיינו משכיבים אותה לישון - בטקס קבוע ארוחת ערב , צחצוח שיניים , הקראת סיפור לפני השינה , ואז היינו נפרדים בנשיקה ומשאירים אותה לישון בחדרה - הייתה מפטפטת עם עצמה עד שהייתה נרדמת , בשבועות האחרונים חל שינוי בהתנהגותה - אחרי שאנו מסיימים להשכיב אותה מתחילה לבכות ולצרוח , רוצה שנשב לידה , בוכה בלי סוף , אנו מסבירים לה שכבר מאוחר ושהיא צריכה לישון , אך לא מוכנה לשמוע דבר , בוכה וצועקת ומתעקשת שנשב לידה , מתרגזת מאוד , ולבסוף אנו מוצאים את עצמנו מתרגזים בעצמנו עליה , והשעה הזו נהייתה סיוט בעבורנו וגם בעבורה . אני בהריון בחודש חמישי והתחלנו להכין אותה לקראת בואו של חבר נוסף במשפחתנו האם יכול להיות קשור לזה שלא רוצה להפרד מאיתנו , מה נוכל לעשות זה מתיש אותנו מאוד בכל ערב מחדש ואנו די מיואשים כבר ולא יודעים איך למצוא דרך להרגיע את המצב, לתשובתך אודה ץ

שלום , יש לי שלושה ילדים כיתה ב' ,כיתה ד' כיתה ה, (שנה נוכחית) שלושתם לומדים בבית ספר דתי מרוחק מהבית עם הסעות ויום ארוך הגדולה עולה לכיתה ו' השנה ובכיתה ז' עוברת לבית ספר חילוני ליד הבית. אנחנו לא משפחה דתית הבחירה בבית ספר היה משיקולים אחרים כמו כיתות קטנות ,רמת לימודית גבוהה ,וכו עכשיו ההתלבטות שלי האם להעביר אותה לבית ספר יסודי ליד הבית לשנה אחת כיתה ו כדי שתרכוש חברים שיעברו איתה לכיתה ז ,תכיר מערכת קצת אחרת.כדי שתיהיה "מוכנה" לבית ספר על יסודי או לעזוב אותה שתסיים את הבית בספר הקיים במסגרת דתית ואז היא עוברת לבד בלי חברות ונזרקת לכיתה של 40 ילד. אם אני מעבירה אותה אני כמובן מעבירה את שלושתם יחד לאותו בית ספר. אני רוצה לציין שילדים מקבלים הוראה מתקנת בבית ספר ,שיעורי עזר שאני חוששת לא יקבלו בבית ספר אחר. מה לעשות? תודה *ילדה הגדולה ביישנית לא מתחברת בקלות.

שירלי שלום, אני בת 31 , נשואה +2 קטנטנים. בעלת תואר ראשון ביעוץ חינוכי וכן תואר ראשון נוסף בעבודה סוציאלית (מסלול הסבה)- שניהם מטעם אוני' בר-אילן. באופן אישי אני מאוד מתחברת לעולם היעוצי-טיפולי ומרגישה נוח בנישה של ילדים ונוער. עם סיום לימודי ההסבה עבדתי כעו"ס במגזר הפרטי-עסקי (לא בתחום טיפולי וכלל לא בעבודה מול נוער). בזמן האחרון עולה בי מחשבה לגבי תואר שני ביעוץ חינוכי ואודה לך אם תוכלי לעזור לי מנסיונך: 1. האם טרם קבלת החלטה ללמוד תואר שני ביעוץ חינוכי, רצוי לעבור למקום עבודה בו אוכל לבחון את כישוריי כעו"ס בעבודה מול ילדים/נוער? 2. מהם היתרונות והחסרונות בלימודי תואר שני ביעוץ חינוכי למול התואר שלי בעבודה סוציאלית? האם אני לא "הולכת אחורה" מאחר וכבר למדתי תואר טיפולי? חשוב לי לציין כי אני מאוד מתחברת לפן החינוכי-ייעוצי, ורואה במסגרת בית הספר אופציה טובה להתקדמות בייחוד לאור העבודה שאני בעלת משפחה ושעות העבודה הן נוחות.כעו"ס רוב המשרות המוצעות הן בשעות אחה"צ ואיני יכולה לעבוד בשעות אלו. מצד שני ידוע לי כי מסגרת השעות הנקבעות לפן היעוצי הוא תלוי מנהל בבית הספר ועליי להיות גם מורה.... תודה רבה.

שלום יש לנו בת בת 6.5. נמצאת בגן שפה (קטן, 8 ילדים) בגלל ששנה קודמת הומלץ ע"י הגננת, בעיקר בגליי קשיים רגשיים וקשיי ריכוז. טוענים שיחסית לגילה היא פחות מבחינה שפתית (אני לצערי לא מבין אך כמובן שאין לי למי להשוות). הומלץ שלכיתה א' היא תיכנס לכיתה מקדמת (גפ קטנה). היא ילדה שמחה ומוכשרת במוסיקה מאוד, וכן חברותית אם כי די "תלותית" בחברה מסויימת. כאשר נפגשת אם בני משפחה או בנות אחרות, משחקת יפה. כעת היא לא רוצה פעמים רבות ללכת לגן בטענה שנותנים לה משימות קשות. מה אנו כהורים צריכים לעשות, ואנו רק בתחילת הדרך ... איננו רוצים שתגדל לנו ילדה עם תיסכולים, רגשי נחיתות, בטחון עצמי נמוך וכו'. מצד שני ייתכו וקשה לה, אפילו במסגרת שמותאמת לה. מה לעשות ? ? ? תודה תודה

אני מודה שנכשלתי! אצלי בבית אוהבים לשתות הכל חוץ ממה שבריא- מים. אני רוצה לתקן ולהסביר לילדי ( 4+8) שכל הממתיקים והתרכיזים למיניהם מלבד קריוס ובקטוס, משמינים. לצערי כל ההסברים שלי לא מונעים מהם לצרוך את אותם ממתיקים.( אצל הסבא והסבתא וחברים) בהתחלה הפסקתי להכניס הביתה את התרכיזים אבל אז גם הפסיקו לשתות. בקיצור ככנראה שזו לא הדרך מה אני יכולה בכל זאת לעשות.

אנסה להיות מודל עבורם אולי באמת זו השיטה הכי נכונה, בינתיים אני בודקת הצעות מחיר עבור מתקני מים שיהיה משהו שידרבן את כל המשפחה לשתות עוד כוס, הבעיה שאני שונאת מים קרים ככה שיהיה לי קשה בעצמי לעמוד במשימה. בכל מקרה חייב להיות איזון בין הממתיקים לבין המים המינרלים הרגילים.

היי שירלי, כרגיל אני פונה אליך לעזרה... התשובות שלך עוזרות לנו מאוד ואני מודה לך על כך. ביתי בת שנתיים ושמונה חודשים ובני בן שנה. לאחרונה ביתי רוצה רק אותי... רק שאני אשכיב אותה, רק שאני אהיה לידה, רק שאני אנדנד אותה בנדנדה ... אם אנחנו נוסעים בשתי מכוניות אז זה ברור שהיא נוסעת אותי, ממש - נהייתה צמודה אלי לחלוטין... וזה אחרי שעד לפני כמה חודשים היא ובעלי היו כמו זוג יונים... פתאום היא קיבלה איזה סוויצ' ומאז לא מוכנה לוותר... ברוב הפעמים אנחנו מוותרים לה ואני זאת שניגשת אליה בסופו של דבר אבל מאוד היינו רוצה לשנות את זה... רק לא יודעים איך.. זה יכול להגיע לצרחות אימים אם בעלי מנסה להתמודד איתה ובסוף לרוב אני נשברת וניגשת אליה... חשוב לי לציין שאנחנו משקיעים המון בילדים ובה אפילו יותר כי היא גדולה יותר ויודעת לדרוש את התשומת לב שמגיעה לה.... היא ילדה מתוקה ומלאה שמחת חיים ורוב הזמן ממש מתנהגת למופת (חוץ מאשר בלילה כשהיא לא רוצה לישון), כך שממש לא ברור מה השתנה פתאום.... איך מתגברים על זה ולמה בכלל זה קורה?....

היי הבן שלי בגיל 3 שנים תמיד היינו לוקחים אותו איתנו לטיולים אך השנה בעלי מאוד רוצה שניסע לבד אני חושבת להשאיר אותו אצל ההורים שלי, השאלה שלי הוא כיצד להכין אותו ולהסביר לו שאנחנו נוסעים בלעדיו בלי שייפגע ויבכה? אנחנו עוזבים אותו למשך 4 לילות וזאת הפעם הראשונה שאנחנו עוזבים אותו כל כך הרבה זמן שאלה שנייה הוא נגמל מחיתולים לפני כחודש, הגמילה עברה בהצלחה ובמהירות יחסית אך יש בעיה אחת היא שכל פעם שהוא בוכה או מתעצבן ממשהו או לא נותנים את מה שהוא רוצה הוא עושה על עצמו או מתפשט ומשתין על הרצפה כיצד להגיב על מנת שיפסיק עם זה?

היי, יש לי ילדה בת שנתיים ושמונה חודשים, היא מקסימהומפותחת, וכשהיתה בת שנה ועשרה חודשים נולד לה אח קטן. הקבלה שלו למשפחה עברה נהדר, אבל אני מתחילה לשים לב שעכשיו- לא יודעת אם קשור אליו(הם ישנים באותו חדר)- מתחילות להתקבע כל מני התנהגויות משונות בענין השינה. יא רוצה שארדים אותה ואשאר איתה במיטה עד שהיא נרדמת (משהו שאף פעם לא היה מקובל אצלנו), והיא קמה באופן קבוע בשש בבוקר, מגיעה אלינו למיטה ובאה לישון בצד שלי (מתעקשת על זה). כשבעלי מתעורר אליה, בלי שום בעיה הוא מחזיר אותה למיטה שלה והיא ישנה עד סביבות שמונה, אבל ברוב המקרים, מאחר שהיא באה אלי אני איתה ופשוט לא מצליחה להחזיר אותה למיטה, וככה היא רואה טלוויזיה משש בבוקר אצלנו בחדר.מה אפשר לעשות כדי להחזיר לשיגרה והאם בכלל להתעקש על זה או פשוט לתת לזמן לעשות את שלו ולהענות לבקשות שלה בעניין הזה? תודה, שלי

שלום שירלי, רציתי להתיעץ בנוגע לבן שלי. הבן שלי בן שנה ושמונה, סובל מבעיה כלשהי בבטן לא מאובחנת. כאשר הורדנו לו גלוטן ובעקבות כך יש שיפור ניכר. מאז ומתמיד הוא אכל טוב מאד. הנושא של האוכל אפילו קצת מעסיק אותו יתר על המידה. עד לפני חודש כשהיינו חוזרים הביתה מהמעון הוא היה חוזר שמח, אך ברגע שנכנסנו הביתה מיד היה מחפש מים ואוכל, בבכי ולחץ. התחלתי פשוט להכין לו בכניסה לבית בקבוק מים, ועוד לפני שנכנסנו הביתה, אומרת לו שכשנגיע יהיה לו מים ואוכל אם הוא ירצה (מתוך מחשבה שכנראה שהוא זקוק לביטחון הזה). לאט לאט העניין קצת נרגע ופחות העסיק אותו, אך לאחרונה הוא התחיל עם דפוס כזה שכל פעם שאני מגיעה לקחת אותו מהמעון, מיד כשהוא רואה אותי הוא מתחיל לבכות שהוא רוצה מים, והוא שותה בקבוק שלם. גם המטפלת אומרת שהוא שותה הרבה מאד במהלך היום (לפחות 3-4 בקבוקים). רציתי את עזרתך בנושא: א. האם זה מצביע על איזה עניין רגשי? אני חייבת לציין שמהרגע שאנחנו מגיעים הביתה אני איתו משחקת וכו' עד שהוא הולך לישון כך שצומת לב לא חסרה לו. לכן אני תוהה עוד יותר על מה זה יושב? ב. האם יש בעיה בריאותית בשתיית מים בהגזמה? בתודה מראש, נחמה

היי הבן שלי הוא בן 3 בגן הוא ילד טוב ממושמע יש לו ריכוז לא מרביץ ולא מקלל בבית או בכל מקום אחר יענו כשהוא איתנו הוא ילד שונה לגמרה עצבני מרדן והכי מעצבן אותנו שהוא מקלל ומרביץ לפעמים בלי שום סיבה לפחות משכנעת האם התעלמות תעזור להפחית את ההתנגויות האלו?

שלום רב הבן שלי בן 3 נגמל ממוצץ לפני6 ימים עשיתי את זה אחרי תקופה של הסברים, לפני זה היה מקבל מוצץ רק בזמן שינה או בזמן לחץ בכי ואי שקט בגן לא היה מבקש אותו בכלל רק בזמן שינה לפני יום הולדת שלו התחלתי להכין אותו ולהסביר לו שביום הולדת שלו אנחנו נפסיק את המוצץ ושהוא הולך לקבל הפתעה על הגמילה מהמוצץ והסברתי לו שהוא גדל כבר ועודדתי אותו וראיתי שהוא מקבל את זה והשתכנע שביום הולדת זהו ,, שבוע לפני היום הולדת התחיל להרגיש שהמועד התקרב עד כדי כך שהוא ביקש ממני לא לעשות לו יום הולדת וכל זה כדי שלא יפרד מהמוצץ, אני המשכתי עם מה שהחלטנו יחד וביום ההולדת שלו הזכרתי לו שהיום הוא יפרד מהמוצץ ויקבל הפתעה הוא קיבל את זה ולא התלונן יומיים ראשונים עברו בשקט אבל אחרי זה חזר ללבקש את המוצץ נהיה עצבני ובכיין במיוחד לפני שינה בלילה אני אמרתי לו שזהו אנחנו סיימנו מהמוצץ ולא חושבת שכדאי להחזיר לו אותו האם עשיתי נכון האם אני צריכה להחזיר לו אותו הוא כבר 6 ימיםפ בלי מתפקד יחסית טוב ןבגן מתפקד מצויין רק בלילה קצת קשה אבל בכל זאת מצליח להירדם בלי האם להמשיך עם זה

היי, נתתי לו מוצץ רק בלילה כי הוא לא רגוע ועצבני וביקש אותו ומאז שהתעורר והוא דבוקה לפה שלו לא רוצה להוציא למרות שהסברתי לו שחזרנו למוצץ רק בלילה מה עושים עכשיו

שלום שירלי. שמח אם תוכלי לעזור לי עם בעיה שהבאתי על עצמי... בני בן 15 חודשים, ילד מקסים שמפותח ומתקדם בכל דבר כמו שצריך מרווה לנו המון נחת בכל דבר. יש ק בעיה אחת - בלילה,. זה התחיל כבר בחודשים ממש מוקדמים , הוא ישן איתנו במיטה לילה שלם, למעשה הוא לא יודע כבר מגיל חצי שנה מהי מיטה משלו. התעצלתי לקום להניק בשעות הקטנות וזה היה לי נוח. אני יודעת על הסיכון שלקחנו והטעות הענקית הזו שאנו משלמים עליה עכשיו. אני לא גרה בארץ וכרגע אני הגעתי לביקור בן שבועיים שהוא ישן איתנו ואני ממש רוצה כשאנחנו חוזרים הביתה להרדים אותו בחדר שלו, במיטתו... איך אעשה את זה??? אני לא רוצה לגרום לו לטראומה או פחד. האם את יכולה ליעץ לי או לומר לי מס טיפים בעניין שיקל עליו בשינוי הזה? אני חייבת פשוט חייבת להעביר אותו. אודה לך לתשובה בעניין תודה

הי שירלי, ביתי בת שנתיים ושמונה חודשים, מאוד בוגרת, מאוד רוצה להיות גדולה, כבר גמולה מספר חודשים מהמוצץ ומהחיתול. יש לי 2 שאלות אלייך... 1. . קשה לנו מאוד להשכיב אותה לישון... בגן שלה ישנים כשעתיים בצהריים ואנחנו כבר הורדנו את זה לחצי שעה. הבעיה שאפילו עם החצי שעה הזאת - היא פשוט לא עייפה בלילה... אנחנו שמים אותה במיטה לקראת השעה 9 אחרי שסיפרנו סיפור, עשינו פיפי, צחצחנו שיניים, כיסינו אותה ושרנו נומי נומי. מרגע זה, מתחיל סרט שיכול להימשך גם כשעה וחצי (תלוי אם היא ישנה חצי שעה או 45 דקות בגן...) שהיא פשוט כל הזמן יוצאת מהמיטה באלף ואחד תירוצים... פיפי, מים, לכסות אותה שוב, להדליק לה את האור, לכבות לה את האור וכו' וכו'... אנחנו מנסים לא לייחס לזה חשיבות, לא להתייחס יותר מידי, אם היא אומרת שהיא צריכה פיפי אז לא להתכווח (כי הרי הרגע היא היתה בשירותים...) אלא פשוט לקחת אותה, בלי לדבר יותר מידי, לעשות פיפי ולחזור למיטה... אותו דבר עם המים או כל דבר אחר... הבעיה היא שזה לא נגמר... בסוף אחרי שעה של טרטורים אנחנו כבר מתחילים לכעוס, ואז מתחילים לאיים בעונשים ובסוף איכשהוא היא הולכת לישון. לאחרונה אמרתי לבעלי שאני פשוט שונאת את כל האיומים האלה בעונשים, שזה מאוד שלילי בעיני והחלטנו לנקוט בגישה חדשה של להבטיח לה הפתעה בבוקר אם היא תלך לישון כמו שצריך... (הפתעה מבחינתה זה תותים או גומי ויטמינים, לא שוקולד או משהו כזה) זה עבד ליום יומיים, זה הרבה יותר חיובי מהאיום בעונש אבל עדיין, זה לא פותר את הבעיה... מה עוד אפשר לעשות??? אני רק אציין שאם בסופשבוע היא לא ישנה צהריים אז בשמונה וחצי היא כבר ישנה במיטה בלי משחקים.. הבעיה שבגן הם מחויבים לשים אותם לישון לפחות 45 דקות אז לא להשכיב אותה בכלל זה בעיה... 2. . ביתי היא תוכי שאין דברים כאלה... היא כמו זיקית, פשוט מחקה את כל מי שנמצא לידה, בין אם זה חברה גדולה יותר, ילדים בגילה ואפילו את אחיה הקטן (הוא בן שנה). זה נמשך כבר תקופה ממש ארוכה ובעקרון אין לי בעיה עם זה, אבל השאלה היא איך להתמודד עם זה שהמקום להיות האחות ה"גדולה" ולשמש דוגמא לאחיה הקטן היא מחקה אותו ואם הוא עושה שטויות או דברים שאסור היא עושה אחריו... ואני כל הזמן אומרת לה שהיא צריכה ללמד אותו ושהיא הגדולה והבוגרת (שזה משהו שמאוד חשוב לה לשמוע) אבל זה לא עוזר... זה בעיקר בא לידי ביטוי בזה שאם הוא מנסה לגעת בשקעים של החשמל שהיא יודעת שזה אסור, היא עושה את זה אחריו במקום להגיד לו שאסור או לקרוא לנו... מקווה שלא התשתי אותך עם התיאורים :) העצות שלך פשוט מעולות ועזרו לנו מאוד עד היום תודה

שלום יש לי שני ילדים ץ בן בן 5 עוד מעט ובת בת 3 עוד מעט. לשני הילדים אנו מעניקים את אותו החום והאהבה, הבן שלי באופיו מאוד שליט בערב הוא שוכב במיטה שלו וביתי במיטתה שניהם באותו החדר ולפני שינה הוא שותה תה והיא שותה בקבוק מטרנה. כאשר אני מביאה לשניהם את השתייה שלו, אם אני מגישה לביתי את הבקבוק במקרה ראשונה , בני צועק ובוכה אני צריך להיות הראשון וממש מתעצבן ונפגע. השאלה שלי האם לתת לו את השתייה הראשון תמיד? אם זה כ"כ חשוב לו,או שזה מעיד על שליטה ועל עדיפות על פני אחותו .... מה לעשות ? זאת דוגמה קטנה שמבחינתי תלמד אותי עוד על דברים נוספים.האם לזרום איתו כל פעם? כי גם ביתי לומדת ממנו ואז היא צועקת אני ראשונה... אבל היא לא בוכה אם אני מגישה לו ראשון... אשמח לתשובה.

היי שירלי תודה על תשובתך אשר חיזקה אותי כיוון שזה גם היה כיוון המחשבה שלי , פניתי למנהלת הגן ודרשתי שתיפעל בנושא, שוחחתי איתה יום למחרת אמרה ששוחחה עים המטפלות שתשגחנה יותר , לגבי הענשה , לא חושבת שמענישים אבל מדברות עם הילד אולי שמות בלול , בכל מקרה מקווה שהשיחה עם המנהלת תעזור, תודה.

שלום רב, בני בן שנה ושמונה חודשים והולך למשפחתון מגיל שנה. סה"כ הגן מאד מושקע מקסים ומעשיר והיחס אישי. בגן 3 מטפלות ו-10 ילדים. לפני מספר חודשים, הצטרף ילד חדש לגן. מיד עם הצטרפותו הילד החל להכות את כל הילדים אך במיוחד את הבן שלי. בשלב כלשהו, כחודש לאחר הצטרפותו לגן הוא היכה את אחת הילדות ואחת האמהות הגיבה קשה - בכתה הייתה מאד נסערת ודרשה שיוציאו את הילד החדש מהגן. הגננת שוחחה עם ההורים והוחלט לתת צ'אנס נוסף לילד, בשל קשיים אובייקטיבים שעמם הוא נאלץ להתמודד. בחלוף הזמן הגננת דיווחה על שיפור רב ואפילו על משחק משותף של הילדים (לכך גם הייתי עדה). לטענתה יש ילדים שמרביצים יותר מהילד החדש.העניין כרגע הוא כזה: בני מאד מפותח, ולאחרונה החל להרכיב משפטים מרובי מילים ולספר לי ספורים. הוא לא מפסיק לומר שהילד הזה מכה אותו. בשבוע שעבר חזר בני הבייתה עם שריטות על הפנים, והגננת לא ציינה ממה הן נגרמו. תארתי לעצמי שנשרט על ידי ילד. העניין הסתבך כשגיליתי שיש לו שריטה גם בתוך העיין. העין נראית כרגע די רע ואנחנו בדרך לרופא... היום בבוקר בני שוב סיפר (מבלי ששאלתי) שהילד ההוא הרביץ לו ואז שאלתי איפה, אז הוא ענה שבראש (והראה לי איך) ובעין (והראה לי). ואח"כ הוא אמר שהוא בכה. בסוף הסיפור הוא אמר "עצוב". לא ידעתי בכלל שהוא מכיר את המילה הזו... מאז אני מאד נסערת ולא יודעת כיצד עלי לפעול. אני מרגישה שאכזבתי את הילד שלי ושלא הגנתי עליו כשהיה צריך אותי. מצד שני אני מאוכזבת מאד מהגננת שלא סיפרה לי על המקרה (רק הראתה לי סימן בעיין ואמרה שהיא לא יודעת ממה זה). אני שוקלת לבקש שיוציאו את הילד המכה מהגן ומצד שני חושבת שאולי עלי להוציא את הילד שלי... כיצד עלי לפעול? אני והגננת ביחסים מאד טובים והילד נהנה כרגע מיחס טוב... אודה לתשובתך, מיה

שלום שירלי, ותודה על תשובתך. בינתיים היינו אצל הרופא ומסתבר שמדובר בדימום מקומי קטנטן מנימי דם בשטח פני העין ללא נזק נוסף וללא שריטה. כנראה שנגרם ממכה. שוחחתי באריכות עם הגננת ושיתפתי אותה בסיפורו של בני והיא לא הצליחה לזכור שראתה שבני קיבל מכה בעין - לא מחפץ ולא מאף ילד.היא תיארה לי את האינטראקציה בין הילדים לעומק, ואת הפעולות שהיא נוקטת על מנת ללמד אותם לשחק זה עם זה בצורה מכבדת, ללמד אותם לשוחח במקום לדחוף או להכות ועל מנת להציב להם גבולות ברורים. משיחתנו נראה היה לי שהיא (וכן שאר הצוות) עושה ככל שניתן. לטענתה הילד ה"חדש" כלל לא אלים וכבר לא מכה. בנוסף סיפרה לי שהאינטראקציה ביניהם כוללת חיבוקים מעט חזקים ומעין טפיחות שנראה כי נובעות מצורך בבחינת גבולות וסקרנות הדדית שבאות לידי ביטוי בצורת האינטראקציה והמשחק ביניהם. לדבריה בני יוזם דברים כאלה באותה מידה שבה יוזם אותם הילד השני. יש לציין כי גם אני ראיתי זאת כאשר התבוננתי בהם משחקים בעבר וכי זו לא הפעם הראשונה ולא השניה שהיא מספרת לי על כך.שיחתנו הרגיעה אותי קצת. בנוסף, אנשים אחרים ששוחחתי איתם אמרו בצדק, שאי אפשר למנוע לחלוטין אירועים כאלה בגיל הזה וכי הם מתרחשים בכל גן ובכל משפחה בה יש כמה פעוטות. היום בבוקר נשארתי בגן זמן רב יותר והתבוננתי בהם משחקים. דוקא בני היה זה שמשך לילד השני באף ובאוזן כאשר הגננות היו עסוקות עם ילדים אחרים. אחת מהן אמרה להם "לא" והפרידה ביניהם, וגם אני התערבתי, כמובן. ייתכן מאד שהמכה בעין נובעת מאותו דבר רק הפוך - שהילד השני תפס את בני בפנים בדומה למה שראיתי היום, ושאחת מאצבעותיו נכנסה לתוך העין. לא תמיד ניתן להבחין מיד בכך ואולי זה מסביר את תשובתה של הגננת. האם יש לך רעיון טוב כיצד ניתן להפסיק את ההתנהגות הזו? הייתי רוצה לדעת מה יש לעשות ולשתף בכך את צוות הגן. בינתיים אשאר עם העיניים פקוחות... תודה שוב, מיה.

שלום לך: ביתי בת שנה וחצי, בגן רב גילאי אך היא נימצאת עים קבוצה בני גילה לאחרונה מידי שבוע ולעיתים גם פעמיים בשבוע נינשכת ע"י אותו ילד איתה בקבוצה ( בירך , אמה, בכתף) ובאותם לילות הילדה ישנה באי נוחות ובוכה בכי של כאב אני משייכת את זה לכאב שחוותה במהלך היום האים זה קשור לדעתך . ודבר שני הייתי רוצה לדעת מה הטיפול למניעת אותו ילד מלינשוך כי בגן ההסבר לכך חלק מההיתפתחות ואני לא מקבלת זאת מכיוון שגם ביתי ויתר הילדים מיתפתחים ולא נושכים , אשמח לתשובה בכדי שאעביר למטפלות בגן תודה.

שלום@ בני בן 6, עולה לכתה א'. התנהגותו, בעיקר בחצי השנה האחרונה מאד לא ממושמעת וחסרת גבולות. הוא מביע כעסים, מרביץ לי לפעמים, יוצא מהבית ללא רשות, לא נשמע לקריאות שלי או של האבא או הסבים. ניסינו עונשים שונים, למשל להכניס לחדר אולם הוא יוצא מהחלון (בית קרקע שטוח-אין סכנה בכך) ובכך מפר את העונש. מגיב בצעקות כאשר מעירים לו.טורק דלתות. אני מתחילה להרים ידיים. איך עושים גבולות בגיל כזה? (אני מבינה כעת שהזנחתי את הצד הזה וכעת קצת מאוחר...)

הי. מה שלומך??? שירלי, עבר קצת יותר מחודש מאז שעזבתי, לא יצרתי קשר, וגם הם לא... אבל עדיין אני קצת קצת חושבת ורוצה לראות אותו... נראה לך שייך להגיע? להתקשר? לבקר? מיכל

יש אצלהם משהו ששייך לי, ואני לא רוצה להשאיר להם אותו, וזה נשאר כי מיהרתי לצאת מאצלהם בפעם האחרונה, סבתי נפטרה וזה עוד היה בשבוע וכ"כ טרי, שהדבר היחידי שחשבתי עליו זה לסיים וללכת להיות עם אבא שלי... ומצד שני אני חושבת שאולי בגלל שהדבר המסויים הזה שם, אז עדיין קשה לי להתנתק... (סוג של אמונה קבלית...) מעריכה אותך כ"כ!!! מיכל

ערב טוב שירלי הנה אני כאן שוב מבקשת את עזרתך בסיטואציה מאוד אבל מאוד לא פשוטה. לפני כחודש אבא שלי נפתר בפתאומיות, עקב המצב נאלצתי להיות בבית של אמי כאשר ישבנו ימי אבל שבועיים נוספים. היום אני נמצאת כמה פעמים באמצע השבוע וסופי שבוע בבית של אמי. יש לציין שכמה ימים סידרתי את הבן שלי אצל הגננת או החברות, אך מכיוון שאין לי הרבה אפשרויות כל שאר הזמן הקטן היה איתנו. מיותר לציין שאווירה בבית היתה מזעזעת, מצד אחד אני התאפקתי להוציא את כאבי והדמעות כדי שהקטן לא יראה אותי במצב הזה, אבל מצד שני איבדתי את השליטה אליו. ילד הפך למאוד לא ממושמע, ומפונק, כח בכל פעם כשהוא עמד על שלו אמא שלי ישר סיפקה את בקשתו ואני נשארתי בצד, כי כשאנו אצלה בבית הכל מתהפך וילד מקבל המון מסרים כפולים ממני וממנה. הוא הפך לאלים, כל 2 דקות התקפי זעם, התחיל להתעורר בלילות ולגמרי הפסיק לישון לילה רצוף, כמו פעם. בעבר, יש לציין כמעט לא היו לי בעיות איתו בלילות, הוא ידע מצוין להרגיע את עצמו. בימים אחרונים חזרתי לביתי עם הקטן, וממש אבל ממש קשה להחזיר אותו לשגרה. הוא לא מקשיב לי, עושה מה שבא לו ובכל פעם יש בכי וצרחות בבית. בנוסף לכל הצרות, בעלי לשעבר כרגע הגיש נגדי כתב תביעה עם כל מיני טענות. אני ממש מרגישה שהשליטה הלכה לאיבוד, כואב לי לראות שהילד הפך לכזה לא ממושמע. השאלה המרכזית שלי היא האם עלי להיות קשוחה נחושה בעמדותיי או להיות יותר אוהבת ומחבקת ומוותרת, כי באמת אני מתקשה להבין מה הסיבה למהפכה כזו אצל ילד בן שנתיים ושמונה. עד היום כל הישומים של המלצותיך עבדו מצוין, מקווה לשמוע ממך גם הפעם מהי הדרך לתהמודדות עם ילד מרדן ועקשן במצב שתיארתי. יש לציין כי הוא הפסיק לגמרי לצייר ולחבר פאזלים וכ"ד, משחק רק עם מכוניות ומבקש המון טלוויזיה.תודה מראש וממש מתנצלת על אורך הפניה.

שלום, (אני מתנצלת מראש על אורך הפניה) אני אם חד הורית לילד בן 7. בני הוא ילד מאוד נבון וחכם (אובחן ע"י אנשי מקצוע), מצד אחד יש לו אינטלינגציה רגשית גבוהה, הוא ילד מאוד רגיש, מאוד חם ואוהב, יודע להרעיף אהבה לאנשים שאותם הוא אוהב. אבל, מצד שני יש לו קושי בהתמודדות שלו עם כעסים, זה אומר שאחת לחודש, חודשיים בממוצע יש לו התקף זעם שהוא מוציא אותם על ידי כך שהוא מסוגל להרביץ לי, לבעוט בי ואף לצעוק עלי. בעיצת פסיכולוגית נסיתי ליישם את אשר היא לימדה אותי. להחזיק אותו חזק בצורת חיבוק שיפסיק את ההשתללות ואף להכניס אותו לחדר ולהירגע. כל מה שניסתי ליישם לא צולח הצלחה. כאשר אני מנסה להחזיק אותו חזק, הוא יותר מתעצבן. כאשר אני מנסה להכניס אותו לחדר הוא יוצא וכך חוזר חלילה. מיותר לציין כמה פגועה אני מרגישה (וכל מי שאומר לי שזה לא אישי ושצריך להסתכל על זה בצורה אחרת, לא גורם לי להפסיק להרגיש רע שבני מתנהג אלי כך). אני דואגת לו, כי אני יודעת שהוא מאוד אוהב אותי ואני יודעת בתוך תוכי שהוא לא יכול לשלוט על כעסו ותסכולו. אני עושה עבורו את המקיסימום ואף יותר. אני כל כולי שלו כמו שהוא כל עולמי אני גם כל עולמו. אני יודעת שהתנהגות זו מראה על קושי מסויים שלו להתמודד עם דברים שלא קיימים בחיו כגון: אין לו אבא (הוא נולד מתרומת זרע). אין לו אחים - מפאת גילי לא אוכל ללדת לו אחים. לפעמים הוא זורק משפטים כגון: "חבל שאין לי אחות", "איזו מילה יפה זה אבא". אני יודעת שקשה לתת עיצה על רגל אחת, כאשר את לא מכירה אותנו. אך היתי מעוניינת לקבל עיצה כיצד לגרום לו לא לעבור את הקו האדום ולהרים יד על אימו. כיצד אוכל לעזור לו לפרוק את הכעסים שלו דקה לפני שההר מתפרץ. אודה לך על תשובתך המהירה. בברכה אילנה

הילד שומע אחרים מקללים והוא כמו תוקי מה עושים על מנת שיפחית מזה ניסינו הכל שום דבר לא עוזר אנחנו לא מקללים אותו בבית אך אני מודה שלפעמים מקללים כשמתעצבנים על דבר מסוים או ממקרה מסוים אך לא מקללים אותו ומשתדלים מאוד לא לקלל על ידו אבל הוא גם שומע מבחוץ ולא יכולים לחנך את כל העולם אז איך ללמדו שלא יפה לקלל

יש לי אחיינית בת 19 שנכנסה להיריון ללא נישואין וילדה בן. בערב חג הפסח שהיא באה איתו הייתן צריכות לראות איך כל המשפחה עטה עליו ואיזה כבוד איזה מותק ומהילדים שלי התעלמו יש לציין שיש לי בן בגילו קצת יותר גדול. ואם זה לא מספיק יש לי אחין שהיה בקשר מאוד טוב איתי ומאז שהוא הלך לצבא הוא כבר לא בקשר אבל מה אל האחינית שלי הזו הוא כל הזמן מתקשר ואפילו בחופש הוא הולך לבקר אותה. ועוד משהו בקשר לאמא שלי. מתוכנן איזה מפגש של רחוקי משפחה אז אמרתי שיכול להיות שאני לא אוכל בתאריך הזה לבוא אז ישר אמא שלי אומרת בשביל אחד הם לא ישנו את התאריך. אף פעם אמא שלי לא לצידי. עוד משהו כאוב שקרה עם אמא שלי זה היה בשבעה של אבא שלי שהגיסה שלי שהביאה את כל האוכל לשבעה (חס וחלילה לא קנתה מכספה הפרטי) אלא רק לחצה על הכפתור ועשה הזמנה אז מששאלתי אותה משהו בקשר למנות היא התעצבנה ששאלתי אותה והתחילה לפתוח את הפה שלה כמו אני לא יודעת מה ולצעוק עליי ואמא שלי גיבתה אותה ואמרה שאני אשמה ששאלתי מס' פעמים. תודה על ההקשבה

-בני בן 5 ו 4 חודשים (יליד 20.12.) כרגע בגן חובה בהמלצת הגננת להשאיר עוד שנה. כל הגן עולה לכיתה א' רק הוא ועוד ילד נשארים עוד שנה. האבחון הפרטי שביצעתי הראה שהוא גבולי בשל אוצר מילים דל, הגננת אומרת הוא עדיין לא בשל. לא מחלק הברות, פונולוגית עדיין לא שם. ולדעתה לא קורא נכון סיטואציה חברתיות. פסיכולוג האבחון טען שבנים עדיף להשאיר כולם סביבי ממליצים להשאיר כי אין מה למהר אני נוטה להסכים אבל פוחדת שהוא יקבל שוק שנה הבאה ותתחיל רגרסיה. הוא מאוד חברותי ופתוח יודע לעבוד על חוברות עבודה ולגו כשעתיים בריכוז לפעמים בוכה שלא מצליח לו אני מאוד מתלבטת, מה דעתך? הוא מבין שהוא נשאר שנה אך עצוב כי חבר הכי טוב שלו גדול ממנו בחודש וחצי עולה. מה עושים? תעזרי לי תודה

היום הייתי עם הבת שלי בגן. היא בטרום חובה. הלכתי ביחד עם תינוק בעגלה אז תוך כדי שהייתי שם הייתה ילדה ששיחקה עם העגלה של התינוק אז הבת שלי ביקשה ממנה שתפסיק והיא החליטה לדחוף את הבת שלי ולצחקק בקול. אני הערתי לאותה ילדה על התנהגותה. אבל תהיתי עם עצמי אם לא הייתי בגן מה הייתי אומרת לבת שלי כיצד להתמודד מולה- 1. שתדחף אותה בחזרה. 2. שתגיד לגננת האם שתחזור. כי שזה קרה הייתה גננת משלימה שלא עושה כלום. 3. שתסביר לילדה שלא דוחפים

שלום רב אני אמא לילד בן 2.5 לפני שבוע התחלנו ללכת לגן בפאם ראשונה. לפני כן הוא היה אצל מטפלת כיוון שהיה חולה מאוד בגיל צעיר (דלקת ראות ) הילד מאוד נבון, אפשר לדבר איתו ולהסביר לו והוא מבין הכל. אך יש לו קושי להסתגל לגן, הוא בוחה ומדבודד. כאשר אני מטיילת איתו בפארק הוא להפך רץ לילדים ומחבק אותם ובגן לא. בנוסף נראה לי שהתחיל לפתח טיק (כאשר הוא מחייך הוא מושך את אחת הפינות של הפה למאלה-זה קורה רק בגן ובקרבת הגן). אני מדברת איתו על הנושא והוא נראה מבין אבל בוחה. אני לא מודהגת מהתנהגות, ייתכן זה לא מספיק זמן בשבילו להתרגל. אני כן מודאגת מהטיק. אם יש משהו שאני יכולה להגיד או לעשות בשביל לעזור לו? מאוד אודה על תשובתך המהירה

שלום, הנני אם חד הורית לילד בן 7, ללא ילדים נוספים. בני הוא ילד חכם ונבון, מאוד שובב, תלמיד חרוץ, אבל...... מאוד מתקשה לקבל גבולות. אני יכולה לחזור על אותם משפטים עשרות פעמים, למרות שהוא יודע שאני לא מרשה משהו מסויים, הוא בכל זאת יעשה את הדבר, כאשר אני שואלת אותו מדוע עשית זאת, הרא יענה לי "נכון אימא את צודקת אמרת לי שאסור לי, אבל התבלבלתי" ואז מגיע "סליחה אימא, אני מבטיח לא לעשות זאת שנית" וכך חוזר חלילה.... חצי שעה אחרי הוא שוב יכול לחזור על אותו הדבר. בכיתה, המכנחת שלו אומרת לי "מה שטוב אצל בנך זה שהוא יודע שאסור לעשות את זה וכששואלים אותו הוא יודע להגיד שזה אסור, אבל הוא בכל זאת עושה זאת ומיד אחרי מבקש סליחה". ההתנהגות שלו יוצרת בבית אוירה לא נעימה ולפעמים אף מתוחה, בגלל שאני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להיות כמו "שוטר" וכל הזמן חוזרת על כללי התנהגות בסיסיים אני כל הזמן מוצאת את עצמי חוזרת על אותם משפטים, דבר אשר מעייף אותי נפשית. כאשר האוירה רגועה ואנחנו יושבים ומשוחחים שיחה על דא והא, אני תמיד מעלה את הנושא הזה, "כמה שהאוירה יכולה להיות שונה אם רק תקשיב, זה יפה לבקש סליחה, אבל צריך לחשוב לפני שעושים משהו שאתה יודע שאימא לא מרשה או המחנכת שלך לא מרשה". הוא מבטיח להקשיב,אבל כל יום אני מוצאת את עצמי באותה בעיה. אשמח לקבל עצות כיצד לעשות שינוי במצב זה. בברכה קרן

היי שירלי, לשם בניית גבולות לילדה בכורה בת 3 נבקש המלצתך לפסיכולוגית ילדים/ מדריכת הורים שתעבור איתנו בהצלחה קשיי הרדמות שמלווים בהיסטריה, התעקשות שהופכת לסצנה ועוד רגעים נהדרים שמצפים לנו עם לידתה של בתנו השנייה. תודה מראש 

היי שירלי, אשמח מאוד אם תוכלי לשלוח המלצותייך למייל. סיפור המעשה התחיל לפני כחצי שנה אז החלפנו את המיטה למיטת ילדים במקום מיטת תינוק. בתנו החלה לצאת מהמיטה על אף הנחייתינו שאסור לעשות כן.. טקס ההשכבה לישון הפך ךהיות מתיש וארוך..לעיתים כלל לא הייתה מגיעה אלינו אלא פשטט נכנסת למיטה שלנו לישון... לקח משהו כמו 3 חודשים עד שהצלחנו להשיב את הסדר ובתנו הצליחה להרדם לבדה בעזרת המוצץ. לפני שבועיים נגמלה מהמוצץ. טקס השינה הפך להיות סיוט.. אנחנו חווים מדיי לילה התקפי היסטרייה שכוללים צרחות השתללויות, זריקת המצעים ועוד... התקפי ההסטריה יכולים להמשך שעה וחצי ושעתיים בהם בתנו לא יכולה להרדם( על אף העייפות הרבה גם בשל הבכי). המצב מתסכל מאוד עבורנו ועבור בתנו עד כדי ששקלנו להחזיר את המוצץ להקל עליה. ברור לי שהיא חווה תחושה קשה של תסכול ומאידך אני חושבת על הגבולות שאני חייבת להציב לה, גם בשעת ההסטרייה( אז מצוקתה גדולה..). על רקע כל זה, אני עתידה ללדת.. אשמח לעצתך; האם כדאי להחזיר את המוצץ, יש לדעתך לגשת לייעוץ מקצועי? מה ניתן לעשות כדי להקל עליה ועלינו. תודה מראש על התייחסותך. 

שלום שירלי, שמי הדר ואני נמצאת בסוג של צומת דרכים בחיי. יש לי תואר ראשון בתקשורת וניהול בהתמחות של שיווק ופרסום.אך הבנתי שנטיות ליבי לא בשגרת היום יום בעולם השיווק והפרסום (למרות שהתואר היה מלמד ומעשיר מאוד). בשנה ההאחרונה התעסקתי בהפקת אירועים במגזר העיסקי.הרבה אופרציה ומעט מאוד נשמה בתפקיד. ממש לפני פסח עשיתי צעד, עזבתי, מתוך כוונה שעל מנת להתחיל מחדש יש להתחיל מאפס. ייעוץ חינוכי הינו תחום שיכול להתאים לי מאוד, בצבא הדרכתי בני נוער מסגרות פורמליות ובלתי פורמליות בינהם גם כאלו שבאים מבתים קשים ומצאתי את עצמי יוצאת אל מחוץ לגבולות התפקיד ומעניקה להם אוזן קשבת. מצד שני, יש לי שאיפות כלכליות גבוהות וזה יושב לי כמו אבן בגרון. אני פוחדת לקחת צעד וללמוד לתואר שני את מה שנראה כמשהו שיכול לתת לי סיפוק ועניין בגלל הראייה לטווח הרחוק, העובדה שהעבודה לא מתגמלת כלכלית. האם אני טועה? האם אני צודקת? האם עמדת אי פעם בהתלבטות הזאת? ואיך את ממליצה לי להכריע את הכף? תודה לך וחג שמח,הדר.

אנו הורים לילד בן 4 ותינוקת בת שנה. ילדנו גדל בסביבה מאוד חמה ומפנקת וגם בלי גבולות כל כך מצד המשפחה האוהבת והדואגת. בתקופה האחרונה נוצר מצב שכל דבר שהוא שלילי (שלא מרשים לו ) מוביל תגובה של התפרצויות בכי וכעס אם זה בבית או מחוצה לו. כמה שמנסים להתעלם או לא להתייחס זה מעלה פרי אך לעיתים קשה להתמיד בזה. גם שמסבירים בשקט ושואלים את הסיבה בגינה הוא עשה זאת ,תמיד עולה התשובה שהוא רצה וכאילו שלא מעניין אותו מה ההורים אומרים .(הוא מקנא שאחותו בעגלה וגם הוא מתעקש על כך או על צעצועים שמזמן כבר עברו לתינוקת ). גם הקשבה זה לא תמיד בפעם הראשונה וגם שמבקשים. (נראה כי לא איכפת לו התגובה של ההורים חיובות או שלילית העיקר שיקבל יחס מאתנו וזה לא שאנו לא מעניקים ) אנחנו נמצאים בתקופה הזאת אצל יועצת (פסיכולוגית ילדים ) מטעם הקופה שמנתחת את מצבי ההתנהגות שלו עפ"י משחק ואנו מקבלים הערות ותיקונים . אך זה עדיין לא מספיק ! האם בתור הורים צעירים אנו עושים טעות ?האם שצועקים עליו כי כבר הקו האדום נמתח מזמן זאת טעות?האם לעיתים מכה חינוכית כמו מכה על היד או הוצאת הילד החוצה למספר דקות ,יוצרת בו קשיי הסתגלות או משברים עתידיים ? תודה על המענה .

חג שמח! מה שלומך? אני שמחה לבשר לך שסיימתי את החונכות לאחר 9 פגישות שבהן בישרתי לו שאני עוזבת, ולאחר תהליך פרידה שבו אמרתי לו שהוא לא הסיבה שאני עוזבת. רציתי להתייעץ... אני ממש מתגעגעת ויודעת שזה חלק מתהליך של פרידה. האם כדאי לבוא לבקר אותו או לא, וכמובן אחרי כמה זמן לבוא לבקר? בנוסף, כמה זמן אמור להיות הביקור שלי? תודה, מיכל

הי. חמודה. ממש תודה. אגב, זה בסדר שאני לא יוצרת קשר נכון?? זה לא יוצר סוג של נטישה?! חג שמח. מיכל.

אני אמא ל- 3 ילדים. בן 10 בן 3 ובת שנה וחודש. בני בן 3 מקסים בוגר מאד ואחרי מדבר הצורה מאד שוטפת, נכנס למעון בגיל שנתיים והיה פעיל ומקסים. עכשיו נמצא בגן של 31 ילדים עם גננת ועוזרת. הגננת עידכנה כי בני לא משתתף בפעילויות הקבוצתיות בגן ומשחק לרוב לבדו. בהתחלה כשהגננת הייתה זורקת לי הערות בבקרים הייתי חושבת כי היא משווה אותו ללבני הגדול שהיה באותו גן. אינו מקשיב לגננת-דוגמא הגננת מבקשת לסדר להתארגן לצאת לחצר, והוא נכנס לפינת הספריה . בריכוז הוא יושב כי הוא יודע שאסור לו לקום אך הראש שלו במקום אחר לטענתה. בבית אני שמה לב כי הוא תמיד מנסה למשוך אותי לפעילויות שהוא רוצה ומסרב להקשיב להוראותיי, בנוסך כשאני מתעקשת על משהו ומסרבת לבקשתו הוא מיד מתחיל בבכי וצועק עליי ומתחיל להסביר לי למה ואיך...... זכור לי שהמטפלת במעון הייתה מספרת לי שהוא נמנה בחבר'ה של 4 ילדים שתמיד עשו הכל ביחד. בתקופה שלאחר הלידה של בתי הקטנה היה שוהה במעון עד שעה 5 ולאחר מכן הייתי משתדלת לתת לו תשומת לב עד כמה שאפשר כדי לנסות ולצמצם תופעת קינאה באחותו שרק נולדה. אחיותיי היו לוקחות אותו הרבה אליהן ובעלי היה מבלה איתו גם הרבה. לקחתי אותו למרפה בעיסוק ששללה כל בעיה ואף הגדירה אותו כחכם מעבר לגילו במיוחד שלא הייתה לה שפה משותפת עם בני ולמרות זאת התחבר אליה וביצע כל פעולה שדרשה . אנחנו מחכים לתור אצל נוירולוג ולהתפתחות הילד שלרוב לוקח עד חצי שנה. אני חוששת שאני ממתינה למשהו שאינו צריך אך אינני יודעת לאיזה כיוונים אחרים לפנות. שאלותיי: 1. האם זה לא טבעי בגיל הזה שהילד מנסה לתמרן אותנו כדי להשיג את מבוקשו?? 2. ההתחברות המיידית שלו עם המרפה בעיסוק לא מעידה שאין לו בעיה של תקשורת?? 3. איזה כיוונים נוספים אני יכולה לבחון??האם זה יכול להיות רגשי?? 4. לאחרונה אני מרגישה שהוא יותר קשור אליי ולא לאביו שלא כמו בתקופה שלפני, האם זה קשור איכשהו?? ניסיתי לתת לך את כל הנתונים שחשבתי שיעזרו לך במתן תשובתך. תודה הראש-אימא דואגת

היי שירלי, בזמן האחרון בתי בת השלוש מראה סימני פחד קיצוניים כתוצאה מרעשים של משאיות, אוטובוסים, אופנועים, הפעלת מיקסר וכד' וממפגש עם אנשים זרים שנכנסים לבית או לגן. אני שמה לב כי הפחד הוא ממש אמיתי, היא נצמדת אלי, רועדת ומתחילה לבכות לפעמים אפילו בורח לך פיפי במכנסים. היא מבקשת כל הזמן לחזור לבית ברגע שהיא נתקלת או רק שומעת רעש של מכונית ברחוב. תמיד היו לה סימני פחד קטנים שנראים לי די טבעיים אך בזמן האחרון זה ממש החמיר ברמה שאי אפשר לטייל איתה בחוץ או לקחת אותה לגן שעשועים, אחרי כמה דקות היא מבקשת לחזור לבית בהסטריה ופחד בגל ל היתקלות בכל דבר שמרעיש. אשמח מאוד לדעת איך להגיב בסיטואציה כזאת ובכלל אם צריך לפנות לבעל מקצוע. תודה רבה וחג שמח וכשר :)

שלום רב, בתי בת השנתיים ילדה חכמה מאוד, עקשנית נורא נורא!! מתמיד זכורה לי כילדה שדורשת תשומת לב וקשורה אלי מאוד מאוד. לציין כי עד גיל שנה ושלושה חודשים הייתה עימי בבית עד אשר ילדתי את בני השני ורק אז רשמנו אותה לפעוטון, המעבר בין הבית לפעוטון ממש לא היה "קל" עבורה בלשון המעטה, ולמעשה במשך כחצי שנה ויותר ההליכה לפעוטון הייתה מלווה בבכי, צעקות וכיוצ"ב. לאחר התקופה הארוכה והקשה הזאת, היה נראה שהנה היא מסתגלת למצב וכשהייתי משאירה אותה בבוקר בגן היא הייתה נכנסת ללא בכי, הייתה אוכלת וישנה טוב. לציין כי היא ילדה שקשה לה מאוד לקבל שינויים, אנשים חדשים ובפרט להתחבר לילדים, היא בעיקר משחקת עם עצמה וכשילדים מתקרבים אליה היא נרתעת מאוד עד אשר היא מתחילה לבכות. (זה נראה כאילו הביטחון שלה מול אנשים ירוד ). בנוסף היא גם לא מדברת.. כלומר, היא אומרת מילים יחידות אולם היא לא מחברת אותם למשפטים שלמים וגם כשמנסים ללמד אותה (למשל: "תגידי כדור"..) היא מתעצבנת ומתחילה לצעוק כאילו לא מעוניינת שילמדו אותה.. האמת שבשבועות האחרונים המצב נהייה ככ' גרוע שזה כבר בלתי אפשרי, היא לא מסוגלת לראות אנשים (גם אנשים שהיא מכירה ואפילו בני משפחה שהיא מכירה) היא פשוט עוצמת את עינייה ומתחילה לצרוח כאילו מפחדת מהם!!! דבר שמאוד מקשה עלינו כי היא לא מאפשרת לנו לצאת איתה לשום מקום וכמו כן אורחים לא יכולים לבוא אלינו הבייתה כי היא פשוט לא מאפשרת זאת!! היא בוכה וצועקת עד שהם לא הולכים.. היא לא ישנה טוב בלילה וקמה בבכי וצרחות, לא מעוניינת לישון במיטתה אלא רק איתי בלבד!! לא מוכנה בשום פנים ואופן לעזוב לי את היד כשהיא שוכבת לידי במיטה וכשהיא ישנה. בנוסף התחילה שוב לבכות בבוקר בגן ולא מוכנה להתחבר עם הילדים. לדבריה של הגננת לא קרה שום דבר בגן שהיה יכול להשאיר בה טראומה וגם בבית לא קרה שום דבר, אנחנו מעולם לא הרמנו עליה יד ואנו לא נוהגים לצעוק על ילדנו. כשהיא בוכה ו"זורקת" עצמה על הרצפה, אני מנסה להתעלם ולהשאר שקטה אך זה פשוט לא עובד! היא ככ' עקשנית והיא ממשיכה לבכות עד כדי כך שהיא מתחילה להקיא ולהשתעל שזה פשוט נורא!! אני חייבת לגשת אליה ולתת לה את מה שהיא רוצה. האם יכול להיות שזה נובע מזה שהיא לא מדברת והיא פשוט מתוסכלת מכך?? או שזה גיל כזה שהם דורשים תשומת לב?? ולמה היא עוצמת את עיינה ככ' חזק ומתייפחת בבכי כשהיא רואה אנשים?? אני ממש לא מבינה מה קורה לה?? אני רואה שהיא נמצאת באיזשהו מצב מצוקתי אבל אני לא יודעת מאיפה זה נובע וכיצד לטפל... אני ממש אובדת עצות.. אשמח לקבל עזרה, הבנה ועצה טובה!!

שלום רב, אני מסיימת כעת תואר ראשון במכללת "לויסקי" לקראת תואר שני בייעוץ חינוכי. אני מאוד מתלבטת היכן ללמוד: אונ' בר אילן,מכללת אור יהודה, מכללת בית ברל או המכללה האקדמית לישראל בר"ג. לכל מקום היתרונות והחסרונות שלו. האוניברסיטה נחשבת ליותר יוקרתית, אך הלימודים יותר מסיביים. המכללות פחות יוקרתיות ופחות נחשבות, אך ההייחסות היא יותר אישית. בין המכללות אני גם מבולבלת, משום שבית ברל ואור יהודה נחשבות בתחום החינוך, אך המכללה האקדמית לישראל איננה ידועה בתחום החינוך. אשמח לתגובה, שיר.

קולגה שלי לומדת ייעוץ חינוכי בבית ברל שנה שנייה ומאוד מרוצה. היא אומרת שהמכללה מקסימה, הלימודים ברמה מאוד גבוהה והיא מקבלת הרבה מאוד כלים פרקטיים ולא רק תיאוריה כמו במקומות אחרים. בהצלחה

היי שיר, אני בדיוק באותם לבטים כמוך. האם התחלת ללמוד? ואם כן, היכן? תודה

שלום, ברצוני לקבל את דעתך האם מומלץ להעביר את הילדה שלי גן בשנה הבאה. אנו משפחה דתיה ובאזור שלנו אין גנים המתאימים לנו מבחינה דתית.השנה רשמנו את הילדה(בת יחידה, בת 4) בגן בישוב ואנו מאד מרוצים ממנו למעט ההיבט הדתי. נודע לנו שפותחים גן בישוב למגזר הדתי לילדים בגילאים 3-5, ואני (אבא רוצה להעביר) מאד מתלבטת אם להעביר אותה אליו, כיוון שרוב הילדים שם קטנים (רק 4 ילדים בגיל שלה) ואני לא רוצה לפגוע בהתפתחות שלה אם זה מבחינה לימודית, חברתית, שפה וכו'.גם במעון וגם בגן שהיא נמצאת בו עכשיו היא בין הבוגרים, ולדעתי כבר עכשיו זה פוגע בה, ואני לא רוצה שגם בשנה הבאה היא "תלך אחורה" (היא מאד בוגרת בנפשה). מה גם שאת הילדים היא לא כ"כ מכירה, ואני לא רוצה לחשוב בכלל על כך שאני מפרידה אותה מחבריה. אודה לך אם תפרטי לי את ההשלכות לצעד הזה מכל הבחינות (לימודית, חברתית, שפה )ואולי אף תסבי את תשומת ליבי לנושאים שלא חשבתי עליהם מודה לך מאד אמא שרוצה רק את הטוב לילדה שלה

הי שירלי יש לי שאלה - איך מלמדים את הילד לחשק בצורה עצמאית? בן שלי (בן שנתיים וחצי) יודע לשחק לבד מצוין,הוא ממצאי מחשקים משלו ונורא אוהב מכוניות אבל הבעיה היא שהוא חייב שמישהו יהיה נוכח, הוא לא תמיד משתף במשחק שלו אבל הנוכחות היא חובה. לאחרונה הוא נמצא איתי פיזית בכל מקום בו אני נמצאת - אני משתדלת לשתף אותו בכל הפעולות של הבית , סדר, ניקיון ובישולים, אבל לעיתים הוא בוחר במשחק שלו ואני ממש לא מתנגדת אבל הוא פשוט נדבק אלי פיזית. אם אני במטבח הוא מעביר את המשחק/מכונית/ספר אלי למטבח, אם שניה אני עוברת לסלון או לחדר הוא אוסף את כל צעצועיו והולך בעקבותיי ולעיתים ממש כועס כי הוא לא מספיק להעביר את הצעוצעים שלו למקום בו אני נמצאת, אני אומרת לו שהוא ילד גדול והוא יודע מצוין לשחק לבד. שאלה האם זה נורמלי? האם יש טעם להעיר לו שהוא לא יכול לרוץ אחרי כל הזמן? איך ניתן כלל להתייחס לתופעה? תודה רבה מראש והמשך יום נפלא

הי שירלי את בטח מתארת לעצמך עד כמה החיזןוקים והערות שלך עוזרים להתמודד עם המצבים היומיומיים. בדיוק אתמול בערב הקטן שלי כל הערב היה איתי במטבח כשבישלתי, ממש לידי על הרצפה עם מכונית האהובה עליו. אני קיבלתי את זה ממש בטבעיות וברוגע, כפי רשמת והבהרת שזהו דבר רגיל. אני חייבת לציין שהרוגע שלי והתפיסה החיובית כאילו עוברת לילד והוא היה נינוח כל הערב, במהלך הבישולים דיברתי איתן המון, לא תמיד הוא הגיב, אבל ראיתי שהוא מקשיב לי למרות שהיה די שקוע במשחק:) ממש תענוג כשמקבלים את הדברים ברוגע. אני שוב מודה לך מכל הלב על התמיכה שאת מעבירה דרך האינטרנט. סוף שבוע נפלא שיהיה:)))

שירלי שלום הבת שלי בת 4 ו7 חודשים לומדת בגן טרום חובה עם חובה יחד 17 בנות סה"כ הגננת הציעה לקחת אותה לאיבחון כי לפי דעתה היא פתאום חולמת באמצע הריכוז ומאוד קשה לה המעבר בין דבר לדבר או שאם היא תגיד לעשות 2 דברים היא תעשה רק אחד או בכלל לא וגם קושי של התמצאות במרחב למרות שהיא גם אומרת שהיא בין הבודדות בטרום שיודעת לזהות אותיות ומבחינת מוטוריקה עדינה היא מצוינת לדעתי ילדה מאוד חכמה עברה אבחון של קלינאית שאמרה שהיא רושמת קצת דברים כדי שכן יתנו גן שפה כי לפי האבחון לא יתנו לה וגם אצל רופא התפתחותי שמאוד התרשמה ואמרה שיש קצת קושי בתיאור מצבים וגם אמרה שגן שפה היה טוב אני לא כ"כ יודעת מה זה אומר מה ההשלכות לגבי בית הספר ואיך אני ידע שבאמת זה מה שטוב לה היא הבכורה בבית ואולי עבודה של ההורים יספיק לה מחכה לתשובה באמת חשוב לי ותודה מראש

שירלי שלום הבת שלי בכיתה ב' עוד לא בת 8, התחילה לגנוב דברים קטנים וחסרי ערך רב מחבריה (בעיקר בכיתה). מדובר בעט עיפרון לדוגמא או ציור יפה. המחנכת מעורבת ובשיחה עם היועצת של בית הספר הועלתה הטענה שזה על רקע רגשי. איזה דרכים יש לעזור לה? את המובן מאליו כבר הסברנו... תודה ניבה

שירלי שלום ביתי בת ה 13.5 מעשנת. הבעיה שזה גורר אותה לשקרים ולגנבות (של סיגריות ומצתים...) בעלי הציע שנספק לה סיגריות ולדעתי זה לא הפתרון. העישון התחיל מלחץ חברתי על מנת להשתייך לקבוצה מסויימת. התחלנו לנעול את חדר השינה שלנו בבית ולספור סיגריות ואלכוהול... איך אפשר לעצור את התדרדרות הזאת? היא רק בכיתה ח'... (היא עם בעיות קשר וריכוז וכןהיו בעיות חברתיות עד כיתה ז' - היא מוגדרת כקבוצת סיכון להתמכרויות...) תודה רבה ימית

שלום , בתנו בת 3 כמעט , מאוד עקשנית ולפעמים לא מוכנה לשמוע דבר , לא משנה מה מתעקשת על הדברים הקטנים ביותר מי יאכיל אותה , או מי יכין לה דייסה למשל, ואם מישהו אחר עושה זאת בעבורה היא כועסת ומתחילה להשתולל ולבכות , איך אפשר להתמודד עם עיקשות כזאת , אנחנו די מיואשים לעיתים , למרות שאנחנו באמת עושים את מירב יכולתנו להיות רגועים ושלווים זה מאוד קשה , האם עונשים זה פיתרון ? האם בכלל להשתמש במונח עונש זה כדאי? היא תמיד מתעקשת על כל מיני דברים , אבל אנחנו לא מוותרים לה גם כשמתחילה לבכות ולהשתולל , אנחנו נותנים לה להרגע ואז ניגשים אליה ומחבקים אותה עד שמקבלת את דברינו , נודה להכוונתך

היי, הבן שלנו בן 10 וכבר כמה לילות שמצאנו שבמהלך הלילה הוא מוריד לעצמו את המכנסים והתחתונים. ניסינו לשכנע אותו לישון עם בגדים קלים/ קצרים יותר, אבל הוא לא מסכים. האמת שכשאנחנו מוצאים אותו אחרי שהתפשט - הוא לא מזיע ולא נראה שחם לו, אבל בכל זאת ניסינו לנטרל את האפשרות הזו... מה זה אומר? למה הוא עושה את זה? אגב, לא יודעים אם זה קשור, אבל גילינו שהוא גלש באתרי סקס, ושוחחנו איתו על זה, שזה לא מתאים לגילו, זה מעוות את המציאות וכיו"ב, ובימים אלו גם נפעל לחסום את האתרים האלה... נודה לתשובה דחופה. אנחנו דואגים!!!! תודה.

שלום. בני בן 8 מגמגם לפעמים זה התחיל מגיל 4. בעיקר בתחילת משפט. יש ימים טובים ויש ימים שמתכווץ לי הלב מתוך כאב-למה? אני מקשיבה לו בסבלנות. הוא ילד 3 מתוך 4. היינו שנה בטיפול אצל קלינאית תקשורת והיא הרימה ידייים. אמרה שאולי זה ריגשי??? עכשיו הוא ברכיבה טיפולית כחצי שנה ואין שינוי לטובה. למי עלי לפנות? מה לעשות? איך אפשר לעזור לו אני פוחדת שזה יושרש לו וגם הילדים הם לא עם סבלני כ"כ. אשמח לקבל ייעוץ. תודה.