פורום ייעוץ חינוכי

תמי שלום רב, יועצת חינוכית מחוייבת בתעודת הוראה, כדי להתקבל לעבודה במשרד החינוך. ניסיון במערכת החינוך תורם רבות לסיכוי למציאת עבודה בתחום, אך דבר זה משתנה בהתאם להיצא ולביקוש של משרה זו באזור מגורייך, כמו בכל מקצוע אחר. עלייך לקחת בחשבון, שקיים הבדל משמעותי בין שכבות הגיל במערכת החינוך. בגיל הרך ישנה יועצת שעובדת עם כמה גנים באזור מסויים, כך שהיא אינה נמצאת כל יום בגן. בביה"ס היסודי ישנה בדרך כלל יועצת אחת או שתים בהתאם לגודל ביה"ס. היועצת היא חלק מהצוות, שמתפקד באופן מלא בחיי ביה"ס. בחטיבת הביניים ובתיכונים ישנה יועצת לכל שכבת גיל, בדרך כלל (תלוי בצרכי ביה"ס). זאת אומרת, שהביקוש גדול יותר ככל ששכבת הגיל בוגרת יותר, וכך ישנן גם יותר משרות. ההבדל בין יועצת חינוכית לפסיכולוגית חינוכית הנו משמעותי, ובא לביטוי בעיקר בכך, שהפסיכולוגית יכולה לערוך אבחון פסיכולוגי לילדים. מקווה שסייעתי לחדד נקודות אלו – בהצלחה בהמשך דרכך ושבת שלום, שירלי

נטליה שלום רב, התנהגותו של בנך הנה סימפטום, שצריך לברר מה מקורו. לפעוטות בגילו של בנך קשה לעיתים לומר מה מפריע או מה קשה להם, ולכן הם "מתנהגים את הקושי" – התנהגות זו בעצם השפה שלהם. בנך מעביר לך מסר ברור, שיש דבר מה בגן שמפריע לו, מכיוון שילד שטוב לו , הולך בשמחה וברצון לגן. עלייך לברר היטב מדוע הוא אינו רוצה להגיע לגן כשהגננת נמצאת שם. בנך מאותת מצוקה, ועלייך לבדוק עניין זה לעומקו. לאחר שתבררי מה הסיבה, שגורמת לו להתנהג כך, תוכלי לפעול להתאם. כל טוב, שירלי

מיכל שלום רב, כל הכבוד על המאמץ ועל הכוחות שאת משקיעה בעבודה זו בעיקר בהתמודדויותיך עם אימו של הנער. התלבטות לגבי עזיבה מלווה אותך תקופה לא קצרה, אך בכל פעם הקשר עימו מכריע את הכף,ואת נשארת - על-כן מה שונה הפעם ? נסי לחשוב כיצד את מתמודדת עם אימו ועם סבתו בדרך שתקל עלייך, למשל: לקבוע עימן שיחה שבועית קבועה, שבה תוכלי לעלות בעיות וסגויות בעבודתך עימו או אולי לנסות לקבלן כמו שהן. בנוסף, נסי לחשוב מדוע את כל כך פגועה מהן, והרי את העידוד המשמעותי והחשוב מכל את מקבלת מהנער ומהצורך הגדול שלו בנוכחותך, למרות הקושי הרב בהתנהלותה של האם מולך. בנוסף לכך, עלייך לזכור שזו אימו, גם כאשר היא פועלת בדרכים, שאינן לרוחך או שאינן לטובתו של הילד. לגבי שכרך – המשפחה צריכה לשלם לך שכר מלא בהתאם לתנאים שנקבעו עימם מראש. אולי כדאי לערוך רישום קבוע בכל יום עבודה, כדי להסיר ספקות לגבי שעות עבודתך. השכר הנו גבול חד משמעי, שצריך להיות ידוע היטב למשפחה ולך. העניין הכספי אינו מקל עלייך בהחלטתך להמשך, ולכן הוא צריך להיות ברור. לסיום, חשבי היטב על הדברים שאת "מרוויחה" מן העבודה הזו לעומת דברים שאת "מפסידה" ממנה. נסי לראות האם את יכולה להתגבר ולחיות עם ההפסדים או שיש לכך מחיר שאינך מוכנה לשלם עוד. שולחת לך כוחות רבים וכל טוב – שבת שלום, שירלי

ליאור שלום רב, בנך הפעוט אינו צריך להיות בעל כישורים חברתיים מובנים וברורים. כישורים אלו נלמדים במהלך כל החיים דרך דינמיקה חברתית במגוון תחומים, כמו: בבית או בגן. את הכישורים הללו הוא ירכוש לאט לאט מתוך קשריו עם ילדים בני גילו, עם ילדים צעירים ממנו ועם ילדים המבוגרים ממנו, וכמובן בקשריו עם המובגרים בחייו, למשל: עם הגננת או עם קרובי משפחה, כשאת מהווה בעבורו את המבוגר המשמעותי. כלומר, גם כאשר הוא נמצא איתך הוא לומד כישורים חברתיים. לגבי המעבר לגן – יש לקחת בחשבון את תקופת ההסתגלות של בנך לגן החדש, ואין להרים ידיים במהרה. צוות מיומן יודע כיצד לקבל ילד חדש, וכיצד לתת לו את תחושת הביטחון ואת תחושת השייכות לגן. בנוסף, עלייך להבין שלכל ילד יש את הקצב שלו, כך שיש ילדים שמסתגלים מהר וישנם אלו שמסתגלים יותר לאט. כמו-כן, מעברים רבים אינם מומלצים לפעוטות בגילו של בנך, זאת אומרת, שעדיף שהוא ישאר איתך עד אוגוסט, ואז יתחיל במעון החדש, אלא אם אין ברירה אחרת. זאת אומרת, שאם את כן חייבת להכניסו עכשיו למעון, רצוי לעשות זאת בהדרגה ולהרגילו לתנאי הגן לפי הקצב שלו. בהצלחה ושבת שלום, שירלי

מרי שלום רב, נראה שאת מצליחה להתמודד היטב עם חלקים רבים באימהות שלך ובקשר שלך עם בנך הפעוט והשובב – את עושה עבודה טובה ואת צריכה להיות גאה בעצמך. מאוד קשה להתמודד עם ילד, שבוכה ומתפרץ בגינה ציבורית מול "קהל" רב של הורים. יחד עם זאת, כאשר ילד נוהג כך, יש לחבקו "חיבוק דוב" ולקחתו משם גם אם פעולה זו מצריכה כוח – כמו שעשית. חשוב לפני היציאה למקומות ציבוריים, לומר לו כמה פעמים, שברגע שאת אומרת שצריך ללכת, הולכים. אם הוא יסרב את תאלצי בצער רב לקחת אותו בכוח. כמו-כן, אסור שארוע זה יהרוס לשניכם את הזמן הטוב והכייפי שהיה לכם יחד. לכן, עודדי אותו והדגישי לפניו שהיה לך נעים עימו בגן ושאת סומכת עליו שבפעם הבאה הוא יבחר ללכת בנועם. ניתן גם לכוון את שעון העצר של הפלאפון, ולומר לו שברגע שהוא מצלצל אתם צריכים ללכת הביתה. כך "השעון" הוא זה שקובע מתי הולכים. בהצלחה וחג פורים שמח, שירלי

שלום רב, המעבר לכיתה א' אינו פשוט, וחששותיך אינם בכדי. יחד עם זאת, בנך הנו ילד, שיודע ליצור קשרים חברתיים עם ילדים בני גילו, והוא בעל יכולת קוגנטיבית נורמטיבית. הן הגננת והן הפסיכולוגית ממליצות לעלותו לכיתה א', ובנוסף הילד רוצה בכך. אם כן, מדוע את עדיין מתלבטת ? נסי לברר זאת עם עצמך. האם בנך עבר אבחון בשירות הפסיכולוגי ועל סמך האבחון קיבלת המלצה? אם לא ניתן לבקש אבחון בשלות בשירות הפסיכולוגי דרך פסיכולוגית הגן והגננת. אבחון זה יוכל לתת מענה אמין להתלבטויותיך. הבשלות לקראת כיתה א' הנה חשובה ומשמעותית, וצריך לבדוק היטב את מידת הבשלות, מכיוון שגם ילד בשל שנשאר בגן שנה נוספת יכול להפגע מכך. אם החלטת בסופו של דבר לעלותו לכיתה א', ניתן לסייע לו במקומות שקשים לו בעזרת מענה טיפולי, למשל בתראפיה באומנות או בתנועה או בקורס הכנה לכיתה א'. בעזרתו הוא יוכל להתחזק לקראת המעבר. קחי בחשבון שהצוותים החינוכיים בביה"ס מיומנים ומודרכים לקלוט את הצעירים בתחילת דרכם בביה"ס, ומודעים היטב לתקופת ההסתגלות הראשונה. כמו-כן, ילדים בגילו עושים לעיתים "קפיצות גדילה", ובחודשים בודדים ניתן לראות שינוי רב בהתנהלותם. בהצלחה בבחירתך וכל טוב, שירלי

אביטל שלום רב, להיות בבית עם שני ילדים קטנטנים הנה משימה לא פשוטה ועבודה לא קלה. מה שיכול לסייע לך הוא בניית סדר יום קבוע וברור עבורך ועבור ילדייך. כאשר מתכנים סדר יום יש לקחת בחשבון את כל הדברים אותם את צריכה לעשות, כמו: כביסה, בישול, ניקיון עוד, ובתוכם לערוך סדרי עדיפויות של מה חשוב יותר ומה חשוב פחות. בתוך כך את צריכה גם לשלב פעילויות הקשורות בילדים, לדוגמא: קריאת סיפור, משחק קופסא, יציאה לגן משחקים, הליכה לג'ימבורי (לפי התקציב – פעם בשבוע, פעם בחודש וכו'), צפיה בטלויזיה, מנוחת צהריים וכו'. את כל המטלות הללו יש לסדר לפי שעות ולפי ימים. השתדלי לבנות לוח זמנים הגיוני, שתוכלי לעמוד בו ולהיות עקבית. סדר יום יוצר אצל ילדים ביטחון, גבולות ומוגנות, ויוריד אצלך את רגשות האשמה בחוסר בזמן האיכות שלך עם הילדים. לאחר שהרכבת סדר יום, התנסי בו במשך שבוע, ואז בדקי שוב מה טוב לך ומה את רוצה לשנות.לגבי התכנים של הפעילויות לילדים – את יכולה לחפש באינטרנט פעילויות לפעוטות ורעיונות להפעלה בבית – בטוחני שתמצאי בשפע. שולחת לך הרבה כוחות וכל טוב, שירלי

רויטל שלום רב, שינוי בהתנהגות של ילד הנו סימפטום. חשוב לברר לעומק את סיבת השינוי. הסיבה יכולה להיות קטנה ומינורית, כמו: ילד בגן, שמפריע לבתך, מטפלת חדשה, ילדה חדשה בגן ועוד, אך זו יכולה להיות גם סיבה משמעותית, למשל: מעבר דירה, תינוק חדש במשפחה, מעבר גן ועוד. חשוב שתשוחחי עם הגננת ותראי עימה האם יש דבר מה חדש בגן או האם משהו משפיע לה, שיכול לגרום להתנהגות זו. בנוסף, בררי עם הצוות כיצד הם נוהגים עימה כשהיא מכה. צוות מיומן צריך לדעת להתמודד היטב עם התנהגות שכזו שהנה שכיחה ונורמטיבית לגיל זה. חשוב שהם יתמודדו איתה בגן, ושלא יעבירו את הקושי הביתה. בבית הדגישו בפנייה את אי שביעות רצונכם מבחירתה להרביץ. בררו איתה מה מפריע לה ומדוע בחרה להרביץ – מה קרה בגן ? חשבו יחד איתה על דרכים אחרות להתמודד עם קושי או עם תסכול מעבר למכות, כגון: לגשת לגננת או להתרחק מילד שמציק לה. בעקשנות שלה מולכם הנכם נוהגים עימה היטב. אם מפריע לכם הזמן הרב של הארוחות, ניתן לכוון שעון עצר של מטבח או של פלאפון לזמן אכילה סביר ונוח, שיראה לה מתי מסיימים. יש לומר לה, שברגע שהשעון יצלצל הארוחה תסתיים ואתן חייבות להמשיך למקלחת ולהשכבה. אם היא מחזיקה את האוכל בפה ולא אוכלת, יש להזכיר לה את השעון, ולהקפיד לקחת את הצלחת גם אם לא סיימה לגמרי. יש לעשות זאת ללא כעס, ולומר לה, שצר לך אך את חייבת להמשיך את סידורי הערב, ושאת סומכת עלייה שמחר תספיק לאכול. אם היא אוכלת יפה, גם אם היא עושה זאת באופן חלקי, חשוב לעודדה רבות על כך, במילים כמו: היה לי נעים לאכול איתך היום, את מאוד בוגרת –אכלת היום יפה ועוד. בהצלחה, שירלי

שלום רב, בנך הפעוט מתנסה עכשיו בדרך חדשה ועצמאית - הוא יוצר קשרים עם חברים, הולך לבד, אוכל לבד, משחק ולומד לעשות פעולות בעצמו. בדרך זו הוא גם לומד את מערך הגבולות של מה מותר ומה אסור, לדוגמא: כאשר הוא אינו מרוצה, תגובתו תהיה לעיתים ע"י ידי מכות, כדי להראות לכולם את אי שביעות רצונו- כאן הוא יתקל בתגובת המבוגרים בחייו, שמציבים לו גבול – אסור להרביץ ! בנוסף לכך, בגילו של בנך ילדים אינם יודעים לבטא היטב את רצונותיהם ואת תחושתיהם , מכיוון שאוצר המילים שלהם עדיין בבנייה, דבר שיוצר תסכול נוסף. תפקידכם הנו חשוב ומשמעותי בהצבת גבולות ברורים, עקביים וחד משמעיים בעבורו. כאשר הוא בוחר להרביץ, יש לאחוז בידו ולומר לו בתקיפות אדיבה (בטון תקיף, אך לא בכעס או בצעקות) – אסור להרביץ ! ילדים בגילו מבינים טוב יותר מעשים מאשר דיבורים והסברים, על-כן יש לחזור על פעולה זו שוב ושוב. כמו-כן, לפני הליכה לגינה ציבורית או לחברים, יש לומר לו מראש שאם יבחר להרביץ תאלצו בצער רב ללכת הביתה. אם הוא נוהג בדרך זו יש לקחתו הביתה, ולומר לו שתנסו בפעם הבאה. אם הוא מתנהג יפה, גם באופן חלקי, יש לחזקו ולעודדו במילים כמו: ראיתי ששיחקת יפה, אני גאה בך, היה לי נעים להיות איתך היום וכו'. חשוב לא להתייאש ולהמשיך להיות עקביים עד שהתנהגות זו תחלוף. כל טוב, שירלי

חן שלום רב, בנך עבר בתקופה האחרונה כמה דברים מאוד משמעותיים בחייו – גמילה מטיטול, כניסה לגן חדש והולדת אחות. מכיוון שהוא ילד נבון ומפותח לגילו, הוא הבין את יכולתו לקבל המון תשומת לב מעניין זה. ילדים מושכים תשומת לב בדרכים שונות, הן חיוביות והן שליליות. לכן חשוב מאוד לעודדו על התנהגויותיו הטובות, כמו: פיפי בשירותים או לילות יבשים ללא פספוסים או מגוון התנהגויות רצויות. בעידוד יש להתיחס לדרך ולמאמץ שהילד עושה, ולאו דווקא לתוצאה הסופית. בנוסף, יש להיות מאוד ענייניים כאשר הוא עושה את צרכיו במכנסיו. כלומר, יש להחליף לו לבגדים נקיים, ולא לומר או להעיר לו דבר. ניתן כן לומר לו – לא נורא, לא קרה כלום ,אני סומכת עלייך שבפעם הבאה תבקש ללכת לשירותים או לסיר. בנך צריך לחוש אתכם ולהבין, שאתם אוהבים אותו ומקבלים אותו כמו שהוא ללא ביקורת וללא תחושת אכזבה. השתדלי לומר לו רבות, שאת אוהבת אותו מאוד, שהוא הבן הבכור הגדול שלך, שאת שמחה שהוא נמצא לידך ועוד. בטוחני ששינוי אצלך יוביל לשינוי גם אצלו. בכל אופן ניתן להתייעץ גם עם רופא הילדים על העניין. כל טוב ומזל טוב על בתכם החדשה, שירלי

נועה שלום רב, בתך נמצאת כעת בשלב התפתחותי בו היא בודקת וסוקרת את סביבתה. מתינוקת נזקקת היא נהפכת לפעוטה עצמאית, שהולכת ואוכלת לבד. מכיוון שהיא זקוקה לגירויים תחושתיים , היא משחקת עם האוכל. שלב זה הנו חשוב ומשמעותי להתפתחותה. יש להתיחס להתנהגות זו באופן ענייני, וללא תשומת לב מיותרת. בארוחה השתדלי לתת לה מנות קטנות מאוד של אוכל במקום מנה שלמה וגדולה. בבית את יכולה להניח מפה שעוונית על הרצפה ובכך לחסוך את שטיפת הרצפה אחרי כל ארוחה. בעלי המסעדות מודעים להתנהגות של תינוקות בגילה של בתך בעיקר אלו שמיועדות למשפחות ולילדים, כך שאין סיבה, שתחושי אי נעימות במסעדה. נכון שלא קל ללכת עם פעוטה בגילה לבילוי למסעדה, לכן אם הדבר אינו נסבל השתדלי להמנע ממסעדות לעת עתה. לגבי מקומות ציבוריים – יש להיות לידה כל העת, ולא לאפשר לה לגעת במוצרים בחנויות. רצוי לצאת עימה בעגלה, ולתת לה משחק או דבר מה שיעסיק אותה. אם הדבר מתאפשר, רצוי לא לקחתה למקומות שבהם היא נוהגת כך, כמו: סופר או קניון. חשוב לצאת עימה לגינה או למגרש משחקים שם היא יכולה להתרוצץ בחופשיות ובשמחה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

מנדי שלום רב, פנייה לפסיכיאטר נעשית, כאשר יש קושי בהבחנה מבדלת בין הקשיים. הפסיכאטר יכול לתת מענה לכך, להתמקד בקושי ולאפשר את הטיפול המתאים. הבחנה זו אינה בהכרח הפרעה נפשית. במקרה של בנך - מכיוון שערכת לו אבחון, שבו נאמר שיש לילד הפרעת קשב וריכוז, חשוב למצות את הטיפול בהבחנה הזו. לכן, יש לגשת לנוירולוג שמתמחה בקשיי קשב וריכוז להמשך טיפול. בנוסף על כך, יש לשקול הדרכת הורים לקבלת כלים וליווי בהתמודדות עימו. אלו יקלו על איכות חייכם. כל טוב, שירלי

מרי שלום רב, שמחתי לקרוא שהיתה לכם תקופה שקטה באופן יחסי. חשוב שתבררי עם עצמך מה עשית או מה גרם לשקט זה בעזרת התנהגותך ? בירור זה יסייע לך לשמר התנהגות רצוייה בעתיד. דבר נוסף, עלייך לקחת בחשבון שלילדים כמו למבוגרים ישנן תקופות רגועות וישנן תקופות פחות רגועות. דבר זה הנו נורמלי, שכיח ושגרתי. לגבי המקרה שתארת – בזמנים בהם אינכם אוכלים יחד את ארוחותכם, תני לו משחק או דבר מה להתעסק עימו, כדי להסיט את תשומת ליבו אליו ולא אלייך. כמו-כן, יש לומר לו בצורה ברורה וחד משמעית – אמא עכשיו אוכלת, כשאסיים אתפנה אלייך ונשחק יחד. אם הוא משחק ומאפשר לך לאכול עודדי אותו על כך, גם אם מידי פעם הוא פונה אלייך או מדבר איתך. בתום הארוחה שחקי איתו כפי שהבטחת. אם הוא בוכה, צועק, חוטף ומרביץ, יש להציב לו גבול חד משמעי, ולא לאפשר לו להרביץ לך. אם הוא בוכה מתוך רצון למשוך את תשומת ליבך, השתדלי להתעלם ממנו, והמשיכי לאכול. בתום הארוחה אמרי לו שאת מאוד מצטערת, אך היום אתם לא תשחקו, מכיוון שהוא בחר לבכות ו/או להרביץ בזמן הארוחה. הדגישי לפניו שצר לך על כך, ושאת בטוחה שמחר הוא יבחר אחרת. ילד בגילו של בנך אינו מבין את צרכייך, הוא מבין את התנהגותיך ותגובתיך אליו, לכן ההי ברורה וחד משמעית, כדי ללמדו את ההתנהגות הרצוייה. לסיום, השתדלי כן לאכול עימו ארוחות משותפות. לאלו יש ערך מוסף רב בקשר שלך עימו, וכך גם תמנעי מראש את התפרצויותיו. בהצלחה וכל טוב, שירלי

מנדי שלום רב, התנהגותו של בנך מורה על קושי, ועל חוסר שליטתו במצב זה. נראה, שהוא אינו שולט בהתפרצויותיו, מכיוון שהוא מביע חרטה וצער לאחר מכן, וזקוק לעזרתך להתמודד עימן. בדקי האם התנהגות זו מופיעה רק בבית או גם בביה"ס. אם הוא נוהג כך רק בבית מולך, חשוב שתפני להדרכת הורים, ושתקבלי כלים וליווי בהתמודדותך עימו. אם התנהגות זו מופיעה בכלל מצבי חייו – בבי"ס, בבית, בחוגים ועוד, יש לערוך הבחנה מבדלת, ולברר את מקור הקושי. אבחון כזה ניתן לעשות באמצעות פסיכיאטר שמומחה בילדים. את יכולה להתייעץ על כך גם עם רופא הילדים שלו. בנוסף, את מוזמנת לקרוא את הספר "ילד פיצוץ" של רוס גרין. ספר זה יכול לסייע לך ומיועד הן להורים והן לאנשי מקצוע. בהצלחה וכל טוב, שירלי

תמר שלום רב, ילדים בכיתות הנמוכות נוטים לפעמים לקחת חפצים, שאינם שייכים להם מתוך בלבול או מתוך רצון, "שיהיה להם גם...". התפקיד שלכם כעת הנו ללמדה שיעור חשוב בחיים, שלא כל מה שתחפוץ בו, תוכל תקבלו בדרך זו או אחרת. יש ללמדה להסתפק במה שיש לה, ולהיות מאושרת. את יכולה לתת לה דוגמאות מתוך העולם שלך. אם היא לקחה בטעות, השאילה או מצאה בכיתה, חשוב שהיא תחזיר את החפץ לבעליו או למורה בצד ההסבר, שאלו חפצים של ילד אחר שהנם חשובים לו, כמו שעשית עד כה. כמו-כן יש להסביר לה, שאנו לא לוקחים דברים ללא רשות, ואם לקחנו דבר מה בטעות או מצאנו חפץ שלא שייך לנו, יש להחזירו לבעליו. הדוגמה שנתנת לה ממך הנה טובה מאוד, כי הסברת לה את הצד של ההורים. יש להדגיש גם את הצד של הילד, שעימו היא יכולה להזדהות. חשוב מאוד, לא לומר לה שהיא גנבת או לכעוס עליה בצורה מוגזמת, כדי שהיא לא תקבל מכך תשומת לב שלילית. יש לעודדה במקומות בהם היא מחזירה את החפצים ופועלת באחריות. כדי לשנות את התנהגותה, היו עקביים וחד משמעיים בדרך זו. בהצלחה, שירלי

לאבא המודאג שלום רב, אכן אתם עומדים בפני תקופה לא קלה, שבה בנוסף לקשיים עם בכורכם אתם תהפכו מהורים לשני ילדים להורים לארבע – מעבר זה מצריך שינוי גדול והסתגלות מחדש. הבשורות הטובות הן, שזו תקופה שעוברת, כשהמשפחה נכנסת לשגרה חדשה, ישנה הקלה. איני יודעת בדיוק למה התכוונת ב"הכוונת הורים", אך בכל מקרה היתי ממליצה לכם לפנות לטיפול משפחתי באופן יחידני, אם זו הנה קבוצת הורים (המפגשים אינם באים בסתירה אלו באלו – כל אחד מאפשר מענה שונה) . בטיפול המשפחתי יוכלו להדריך, ללות ולתמוך בך ובאשתך, כדי שתוכלו לעבור את הקופה הזו בליווי צמוד. לגבי בנכם - ניתן לערוך אבחנה מבדלת לגבי קשייו אצל פסיכיאטר. הבחנה זו תוכל למקד אתכם, ולאפשר לו את המענה הנכון והטוב ביותר עבורו. כמו-כן, התנהגות הנה שפה – נסו לחשוב מה בנכם מנסה לומר לכם בהתנהגותו. בבית חשוב, שתגייסו ושתעזרו בכל מי שיכול לסייע לכם, כמו: אחים, דודים, חברים סבים ועוד. אולי כדאי להעביר את לימודיו של בנך לאדם אחר, שישב עימו לעת עתה על-מנת להקל הן על אשתך והן עליו, ולמנוע מריבות, צעקות ואווירה עכורה בבית. אשתך זקוקה לכוחות רבים ולמנוחה, כדי לעבור הריון זה, שאינו פשוט כלל - עצבים וכעסים אינם תורמים, והמחיר יכול להיות כבד לכל הצדדים. השתדלו לתת לבנכם את תחושת השייכות והביעו אמפטיה למצבו, למשל: אנחנו מבינים שקשה לך, אנחנו מנסים לעזור לך ולהקל עלייך, מה יכול לעזור לך ? בוא נחשוב יחד וכו. נראה שאין לילד מקום אחד שקט ורגוע – בביה"ס קשה ובבית קשה. השתדלו לעודדו ולחזקו כל הזמן על מעשיו, כמו: אנו רואים שהתאמצת, עשית לנו שמח, אנו גאים בך, אתה הבן הבכור שלנו ועוד. לגבי ביה"ס – רצוי שתקבעו שיחה עם הצוות החינוכי, שיכלול את המחנכת, את היועצת ואת המנהלת. בשיחה זו הסבירו לצוות את המצב הרגיש בבית ואת נכונותכם לטפל בילד בכל מה שנדרש או שידרש. בקשו מן הצוות את עזרתם ואת הבנתם, והשתדלו לצאת מן הפגישה עם יעדים אופרטיביות קטנים. ולסיום, כפי שחשת היטב, יש לשים לב גם לבנכם הצעיר, שזקוק להתיחסות ולתשומת לב מכם. שולחת לכם הרבה כוחות וכל טוב, שירלי

יהודית שלום רב, באבחונו של בנך הראו הממצאים, שיש לבנך בעית קשב וריכוז. בדרך כלל המאבחנים מפנים להמשך בירור וטיפול אצל נוירולוג המתמחה בתחום בעיות הקשב והריכוז. בנך הנו ילד נבון, שמצליח להסתדר ולהצליח עם התנועתיות ועם חוסר השקט כפי שתיארה מחנכת הכיתה, למרות זאת חשוב מאוד שתבררי ושתתיעצי בעניין זה עד תומו בעזרת אנשי מקצוע המתמחים בתחום. בנוסף לכך, המליצו לך על טיפול משפחתי, שהנו חשוב ומשמעותי בעבורך, ועלייך לשקולו ברצינות רבה בגלל הסיבות שציינת בפניית, כגון: אם יחידנית/דאגנית, גבולות בבית, חסות יתר (דאגנות), פינוק ועוד. בטוחני שטיפול משפחתי והדרכת הורים יטיבו עם משפחתך עד מאוד. בהצלחה וכל טוב, שירלי

רנה שלום רב, ילדים בגילו של בנך מביעים לעיתים תסכול וכעס על-ידי מכות. נראה שבנך מצליח להסתדר בגן ללא אלימות מיותרת, ועל כך יש לחזקו ולעודדו. בנוסף, כאשר מתנסים בשיטת חינוך מסויימת חשוב מאוד להתמיד בה, ולא להחליפה כל הזמן. רצוי שבנך יקבל תשומת לב והתיחסות מרובה על מעשיו הטובים ועל התנהגות חיובית, בצד גבול חד משמעי וברור לגבי התנהגותו כלפי זולתו. כלומר, לפני שהולכים לחברים או שחברים באים לביתכם, יש לומר לו מראש שאם יבחר להרביץ, אתם בצער רב תאלצו ללכת הביתה או לבקש מחבר ללכת לביתו – את ההתנהלות הזו יש כמובן ליישם, כאשר הוא אינו מתנהג כראוי. אבל אם הוא השתדל או אם הוא התנהג כראוי, יש לעודדו במילים כמו: אני גאה בך, ראיתי שמאוד השתדלת, אני מאוד שמחה ששיחקת יפה ועוד. בנוסף, את יכולה לפנות להדרכת הורים באופן פרטי או דרך קופ"ח, זו יכולה לסייע לך רבות בדרכי החינוך מול בנך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

יוני שלום רב, חלק ממאפנייני גיל ההתבגרות הנם קונפליקטים של המתבגר עם זולותו. קונלפיט זה מעצב את זהותו האישית המתגבשת. כלומר, למרות הקושי הרב בהתפרצויותיה של בתך, עלייך לקבלן באמפטיה ובסבלנות רבה. השתדלי לשמור עימה על קשר טוב ויחסים פתוחים. הכנסי מידי פעם לחדרה ללא סיבה, ושוחחי עימה על דברים שמעניינים אותה. גם אם היא תדחה אותך במילים, כמו: את חופרת, תעזבי אותי בשקט, למה זה מעניין אותך ? ועוד, הדגישי בפנייה כמה היא חשובה לך, כמה את רוצה להיות מעורבת בחייה וכמה אינך מתכוונת לוותר - לא לה ולא עלייה. בשיחה עימה אין להיות ביקורתיים או מחנכים, אלא לשמוע מה יש לה לומר, ולהתעלם מסגנון הדיבור או מהבלגן שיש בחדר. בכל מקרה אם המצב מחמיר, את יכולה לפנות לעזרה מקצועית לשיחות בעבורך עם או בלי בתך או/ו לאפשר לה שיחות באופן אישי אם היא מביעה צורך בכך. בהצלחה וכל טוב, שירלי

תמי שלום רב, פעוטות בגילו של בנך נוטים להשליך חפצים לרצפה. פעולה זו הנה נורמטיבית ושכיחה, שבה הם בוחנים את יכולותם הגופנית המתפתחת . זאת אומרת, שלמרות הקושי והלכלוך, פעולה זו חשובה להתפתחות ילדיכם. יחד עם זאת, בנכם בודק את תגובתכם למעשיו, וככול שתתנו מקום, יחס וכובד משקל לזריקה זו, כך בנכם יקבל חיזוק ותשומת לב למעשיו. בתפיסת הילד גם תשומת לב שלילית, כמו: כעס, נתפסת כהתייחסות של ההורה. לכן יש להציב לו גבול ברור וחד משמעי מצד אחד, ומן הצד השני אין לכעוס או לעשות עניין מכך. כלומר, הרימו את החפץ, שבנכם השליך ללא כעס ואמרו לו: אצלינו בבית לא משליכים צעצועים, בקבוק, אוכל וכו' על הרצפה. בזמן האוכל הקפידו לתת לו מנות קטנות, כדי שלא ישליך אוכל רב. ניתן להניח על הרצפה "מפת שעוונית", ובכך לחסוך את זמן ניקוי הרצפה. הקפידו להגיש לו צעצוע אחד, ובדקו שהצעצוע אינו שביר. כך תמנעו מראש את שבירת חפצים או צעצועים. בהליך זה מאוד חשוב לעודד את בנכם, שהנו ילד נבון ובריא. ככול שתדגישו את מעשיו הטובים, כך הוא ילמד שתשומת לב מקבלים על החיובי ולא על השלילי. כל טוב ושבת שלום, שירלי

דניאלה שלום רב, שקר הנו סימפטום המורה על קושי מסויים של הילד, ויש צורך לראות היכן מצוקתו. ניכר שהוא אינו מתכוון להרע לך, ומבקש את מיקוד תשומת לב אליו. לכן רצוי לא לעשות מהשקר עניין גדול, ולהתמקד בצורך האמיתי של הילד. את מהווה בעבורו מודל חשוב, שאחד מערכיו הנו לא לשקר לזולת – בנך ילמד מן הצפייה בך כיצד לנהוג נכון. לגבי התפרצויותיו – עשית נכון ששוחחת עם מורתו. בקשי ממנה לשים לב אליו יותר, ולראות כיצד הוא מתפקד בכיתה מבחינה חברתית, לימודית ורגשית, והאם קיים קושי באחד מאלו. זיהוי זה יכול לסייע לך במתן עזרה לפי הצורך. בבית חשוב שתדברי עימו, ושתזדהי עם הקושי שלו, למשל: אני רואה שקשה לך לגשת להכין שיעורי בית, אני מבינה שלא פשוט לעבור מהגן לביה"ס, במה אני יכולה לעזור לך ? , למה אתה זקוק כשאתה כועס ? . ילדים בגילו לא יודעים תמיד לומר את צרכייהם, על-כן עזרי לו ברעיונות, למשל: אתה זקוק לחיבוק, אתה רוצה ללכת לחדר להירגע ?, אתה רוצה שאעזור לך בשיעורי הבית ? וכו'. כלומר, יש להביע אמפטיה והבנה לקושי, בצד הצעת עזרה וחשיבה משותפת מה יכול להקל עליו. השתדלי לא להיעלב או להיפגע מהתנהגותו, מכיוון שהתנהגות הנה שפה, שבאה לומר לנו דבר מה. חזקי ועודדי אותו כמה שניתן. הוא עובר כעת שיעור חשוב בחיים, שבו הוא צריך ללמוד ולדעת להעזר כשקשה. בעזרתך הוא יעבור את התקופה הזו במהרה. בהצלחה וכל טוב, שירלי

רויטל שלום רב, שגרת ההשכבה של בתכם טובה וחשובה, ויש להתמיד עימה למרות התנהגותה בהמשך הערב. בתכם ילדה נבונה מאוד, ומשתמשת בסיבות, שמאוד קשה לעמוד מולן. יש בעיה לסרב להליכה עימה לשירותים, מכיוון שמצב זה יכול לגרור אחריו מאבק כוח, שעלול להביאה לעשיית צרכים או להקאה מכוונת, כדי למשוך את תשומת לבכם - לכן חשוב להמנע מכך. יש לומר לה מראש, שבלילה ישנים, ולא קמים כל הלילה – חזרו על כך כמה פעמים. בערב לאחר ההשכבה יש לצאת מן החדר כרגיל. כאשר היא מבקשת לשירותים או להקיא, יש לקחתה בלי לומר מילה, בלי לחבקה, בלי לנשקה ובלי לכעוס עליה. ההליכה לשירותים צריכה להיות טכנית ובדממה. לאחר מכן השכיבו אותה שוב במיטה, וחזרו על המשפט – עכשיו לילה ועכשיו ישנים. קחו בחשבון שבערבים הראשונים היא יכולה לחזור על פעולה זו שוב ושוב, על-כן היו עקביים וחד משמעיים. בטוחני ששינוי התנהגותכם יביא לשינוי ולהקלה גם בהתנהלותה. כל טוב, שירלי

סתיו שלום רב, ראשית, יש לבדוק ולברר היטב מדוע ילדתך השקטה והנעימה שינתה את התנהגותה, והחלה להתפרץ, לכעוס ולבכות. האם היה שינוי כלשהו בגן /ביה"ס או במשפחה ? בדקי, מדוע היא אינה אוהבת את החיים הללו – מה קרה ? הזמיני אותה לשיחה לבד וללא הפרעה של בתך הצעירה. הביעי אפטייה לקושי שלה במילים כמו: אני רואה שקשה לך, אני כאן לעזור לך, בואי נחשוב יחד מה יכול להקל עלייך? , האם יש משהו שאת רוצה לספר לי ? ועוד. את יכולה לעזור לה לחשוב על רעיונות להרגעה, למשל: חיבוק גדול ממך או הליכה לחדר להרגע. עלייך להשתדל להיות רגועה מולה, כשהיא מתפרצת, ולנסות להרגיע אותה לפי מה שקבעתן מראש. עודדי אותה על השתדלותה ועל מאמציה להרגע, ואם היא לא הצליחה - לא נורא, סמכי עליה שתצליח בפעם הבאה. בכל מקרה, אם התנהגות זו אינה חולפת, יש להתייעץ על כך עם איש מקצוע באופן פרטי או עם פסיכולוגית חינוכית במסגרת הגן/ביה"ס. בהצלחה, שירלי

עדי שלום רב, בתו של בן זוגך נמצאת בתהליך ממשי של נשירה מבית הספר. תהליך זה הנו קשה ומורכב מאוד, ומצריך התערבות מערכתית מרובה. עלייכם לגייס כעת את כל מי שקרוב לבתו ושיכול לסייע לכם להשיבה במהרה למערכת. ככול שיווצר נתק גדול יותר בינה לבין המערכת, כך היא תאבד את תחושת המקום ואת תחושת השייכות לביה"ס, ויהיה קשה לגשר על פער זה. חשוב שבן זוגך יפנה להדרכת הורים, לליווי ולתמיכה בהתמודדות מול מצב זה בכלל ומול בתו בפרט. כמו-כן, רצוי שבתו תקבל מענה רגשי אותו היא יכולה לקבל באופן פרטי, דרך קופ"ח או דרך הרשויות המקומיות באזור מגורייך, כמו: השירות הפסיכולוגי או השירות לנערה (דרך הרווחה). בנוסף, יש לפנות לביה"ס ולבקש מן הצוות את עזרתם. ניתן "לשדך" לה כמה בנות מהשכבה שעמן היא יכולה ליצור קשר. הבידוד החברתי בגיל זה הנו קשה ובעיתי. יכול להיות שחברות יצליחו לעודדה להגיע לביה"ס. ניתן לבקש ממחנכת הכיתה ו/או מהיועצת להגיע לביתכם, ובכך להעביר לה מסר שהיא חשובה להם. בכל מקרה אין להכנס עימה למאבקי כוח מצד אחד, אך מן הצד השני אסור לוותר לה. יש לומר לה כל הזמן כמה היא חשובה לכם, שאתם רואים שקשה לה, שתנסו לסייע לה בכל מה שתוכלו, שאתם מאוד אוהבים אותה וכו'. שולחת לכם הרבה כוחות ובהצלחה, שירלי

חנה שלום רב, ראשית, חשוב לשוחח עם הילדה, ולשמוע ממנה מה קורה איתה בכיתה מבחינה חברתית: האם היא רוצה להכיר חברים חדשים ? , האם יש בכיתה ילדים (בנים או בנות) שמוצאים חן בעינייה ?, האם היא מתגעגעת לחברייה מהגן ? והאם היא רוצה או זקוקה לעזרה בנושא זה ? בשיחה זו יש להיות קשובים מאוד לדברייה ולצרכייה, ולהביע אמפטייה ותמיכה רבה. ניתן להזמין חבר או חברה מהכיתה לביתכם לכמה שעות של כייף אחרי הצהריים או לקחתה לחברים בשעות הללו. עזרי לה להתקשר לחברים ולהציע להם מפגש משותף. כמו-כן, חשוב לשלוח אותה לימי הולדת, שיש בכיתה גם כאשר יש לה חוג או עיסוק אחר – ימי הולדת יוצרים גיבוש חברתי, ונותנים פתח לחברויות חדשות. בנוסף, יש לבקש את עזרתה של מחנכת הכיתה. היא יכולה להושיבה ליד ילדים, שעימם בתך יכולה ליצור קשרים חברתיים. לעיתים מספיקה חברה טובה אחת, כדי שבתך תרגיש שייכות חברתית. בהצלחה ושבוע טוב, שירלי

רויטל שלום רב, התנהגותה של בתך הנה שכיחה ונורמטיבית לילדיי גיל שנתיים. בבוקר חשוב לשמור על שגרה מובנת וידועה מראש, להמנע ממצבי קונפליקט ולאפשר לה לבחור היכן שניתן לעשות זאת, למשל: יש לבחור עימה בגדים שתלבש לגן בשעות הערב או לקבוע עימה איזו תוכנית תראה בבוקר אם אתם מאפשרים לה זאת. יש לומר לה מראש מהו סדר היום בבוקר, כמו: קמים, נותנים נשיקה לאמא ולאבא, מצחצחים שיניים ושוטפים פנים, מתלבשים, אוכלים ארוחת בוקר, צופים בתוכנית בטלוויזיה, לוקחים את תיק הגן ויוצאים מהבית. את יכולה להעזר בשעון מטבח או בטיימר של הפלאפון, כדי ללמד אותה את לוח הזמנים, ואז האחריות עוברת לשעון ואליה – השעון אומר שהגיע הזמן ל...ניתן להעזר גם ב"שעון של יומיום" אותו ניתן לרכוש באינטרנט. אם היא משתפת פעולה (גם באופן חלקי), יש לעודדה לרוב על הדרך ועל המאמץ שעשתה במילים כמו: ראיתי שהתאמצת להתארגן היום בזריזות, אני גאה בך, כמה שאת בוגרת, הצלחת לעקוף את השעון את נהדרת ועוד. אם היא מחליטה לצעוק ולהתנגד, יש להשאר רגועים, ולומר לה למשל: הסדר יום שקבענו אומר שאת צריכה להתלבש עכשיו. את יכולה לבחור אם להתלבש בנעימים או אם להתלבש בכעס. אם היא אינה שומעת יש להלבישה למרות הכל, ולומר לה שאתם מאוד מצטערים שהיא בחרה לכעוס ולהתעצבן, אך אתם סומכים עליה ובטוחים שמחר תבחר אחרת. על כך יש לחזור בעקביות שוב ושוב. לגבי המוצץ- בתכם ילדה בוגרת ונבונה, שהסכימה להפרד מן המוצץ. גם הרעיון שלכם יפה ויצירתי. יחד עם זאת, הפרידה מהמוצץ אינה קלה ואינה פשוטה, מכיוון שהמוצץ מרגיע את הילד במצבים שונים, כמו: בכעס, בעייפות או ביקיצות ליליות. בתכם צריכה ללמוד להרדם ללא המוצץ כאשר היא מתעוררת בלילה. לכן כשהיא מתעוררת חשוב לא לדבר עימה או לומר לה משפט קצר- עכשיו לילה ועכשיו ישנים, לא לחבקה, לא לנשקה ולא להוציאה מן המיטה. יש לגשת אליה, להשכיבה במיטה, להמתין כמה דקות ולצאת. יש לקחת בחשבון שבתכם זקוקה לזמן, כדי להתרגל למצב החדש. בהצלחה וכל טוב, שירלי

גיל שלום רב, לכל התנהגות קיימת בדרך כלל הסיבה לקיומה – התנהגות היא כמו שפה. יש לנסות ולברר מהו הגורם לפחד זה ? האם קרה משהו ? מה יש במנורה שמפחידה אותו ? או אולי הוא ראה תוכנית טלוויזיה שגרמה לו להקשר זה. בכל מקרה יש להתייחס לכך ברצינות, ולא להקל ראש בתחושותיו. אמרו לו שאתם מבינים שיש דבר מה שלא נעים לו, ואתם פה לסייע לו. שמעו מה הוא צריך מכם, ועזרו לו. כך תוכלו לבסס שוב את ביטחונו ואת מוגנותו. כלומר, יש לשמוע מה מפריע לו, לשאול למה הוא זקוק ולפי הצורך לסייע, כמו: ללכת עימו לשרותים. גם בגן יש לבקש מהצוות ללוות אותו לשרותים ללא ביקורת על התנהלות זו, כדי שלא יתאפק כל היום. לגבי הגן – אם ההגעה לגן "הישן" דורשת ממנו השקעה רגשית גדולה, יש להשתדל לא להביאו לשם, כמו שאת עושה בדרך כלל. אם בכל זאת את צריכה לקחת אותו איתך, הסבירי לו שמטרתכם הנה לאסוף את אחותו הצעירה בלבד. הדגישי לפניו שהוא אינו חייב לדבר עם הצוות, אם לא ירצה בכך. יכול להיות שהוא נבוך מהמפגש עם צוותו של הגן ה"ישן", ואינו יודע להתמודד עם מצב זה. גם כאן יש לראות מה מפריע לו, ולסייע לו להרגיש בטוח וטוב עם עצמו. ניתן לבקש מהצוות להניח לו לנפשו. בטוחני שצוות מיומן לא יעלב מבישנותו או מהתנהלותו של הילד. יש לשים לב ולהשתדל לא להעביר לילד מסר (לא בגלוי ולא בסמוי), שרגישותו הנה קושי או בעיה, כדי לא לפגוע בדימויו העצמי בעתיד. ניתן לשקול מתן מענה רגשי, כמו: תראפיה באומנות או בתנועה. כל טוב , שירלי

אמא מורה שלום רב, אשמח לעזור לך. כתבי את המייל שלך בהוספת תגובה בפורום (המייל אינו מתפרסם ברבים). שירלי

שלום רב, שליטה בסוגרים מלמדת את הילד על השליטה בגופו. רק הוא יכול להחליט אם לשחרר או להדק. אולי בתכם מעביר לכם מסר, שרק היא שולטת על גופה ורק היא תחליט מתי לעשות את צרכייה ומתי לא. מכיוון שהיא יודעת להתאפק בגן ומחוץ לבית, יש לברר מדוע היא עושה זאת בבית ? לילדה בגילה כבר צריך להיות לא נעים להסתובב עם קקי בתחתונים. לכן, שוחחו עימה, והעבירו לה את השליטה ואת הכוח על צרכייה, למשל: רק את יוכלה לשלוט בקקי שלך, את קובעת מתי ללכת לשירותים, אנחנו בטוחים שלא נעים לך להיות מלוכלכת, אנחנו נעזור לך תמיד ללכת לשירותים ולהחליף לך לבגדים נקיים. אלו מעבירים מסר על לקיחת אחריות שלה בצד הליווי והעזרה שלכם. יש צורך לתת מינימום תשומת לב ודיבור לנושא. יש להיות ענייניים, חד משמעיים ועקביים. זאת אומרת, להמשיך להציע לה מידי פעם לגשת לשירותים, ללות אותה לשם ולעודדה על התהליך – אני גאה בך, שהלכת לשירותים ועשית קצת קקי, אני בטוחה שמחר תעשי המון או אני שמחה שהתאמצת, גם אם לא יצא, לא נורא, בטוח שתצליחי אחר כך. כאשר היא מפספסת בתחתונים, אין לדבר עימה ואין להעיר לה, יש להחליף לה בגדים בצורה עניינית – אני רואה שהתלכלת, בואי אנקה אותך. אם בתכם תראה שאתם לא עושים מכך עניין, ומתיחסים לנושא בצורה עניינית ואחידה, בטוחני שהיא תיגמל במהרה. בהצלחה, שירלי

דניאלה שלום רב, המעבר לכיתה א' הנו מורכב ולא פשוט. הילדים עוברים מגן שבו יש כמות קטנה של ילדים (כמו כיתה אחת בביה"ס) למקום שבו יש הרבה ילדים. בנוסף, ישנם כללי התנהגות חדשים, כמו: לשבת שעות רבות בכיתה, הכנת שיעורים שיעורים ומגרש משחקים ללא המשחקים המוכרים מהגן. כלומר, הילד צריך להסתגל לנורמות חדשות ומרובות, דבר שאינו קל כלל. פעלת מולו היטב, כאשר זיהית את המקום שבו הוא מקבל תשומת לב להתנהגות שלילית, והתחלת לחזק התנהגויות חיוביות – זו הדרך הטובה ביותר ועלייך להמשיך בה. צעד נבון נוסף שעשית, הוא שיתופה של מחנכת הכיתה. כך תעבירו לו מסר אחיד גם בבית וגם בביה"ס. ישנם ילדים רגישים, שדרך התנהגות זו מהוה בעבורם מנגנון הגנה. כלומר, הם מעדיפים לצחוק ולהיות ליצנים בכיתה, מאשר להכיל את המעבר ואת השינוי הגדול – במקום לבכות אז צוחקים. את זאת את יכולה לראות בבית שם הוא מרגיש בנוח להתפרץ. עלייך להמשיך להיות עקבית עימו, ולהקפיד על הכנת שיעורי בית. תני לו להרגע כמה דקות, ואז המשיכו בהכנתם. השתדלי לא להרבות בדיבור סביב הנושא, וההי עניינית וברורה, למשל: אני רואה שקשה לך. בוא תרגע. אכין לך כוס שתייה, ונמשיך בשיעורי הבית. חשוב לעודדו על המאמץ ועל תהליכים שהוא עושה, כמו: אני רואה שהצלחת לשבת רבע שעה ולהכין שיעורים, ראיתי שהתאמצת, הצלחת לעשות דף שלם ועוד. ניתן גם להשתמש בהומור, לדוגמא : בוא תעשה קסם, ותראה לי איך אתה מסיים את כל השיעורים בצ'יק צ'ק. אם התנהגות זו חוזרת על עצמה, ניתן לשקול מתן מענה רגשי בעבורו. בהצלחה, שירלי

אבי שלום רב, אכן קיימת בעייה בהיצע של בתי ספר, שיכולים לתת מענה לבנך. חשוב לערוך הבחנה מבדלת, לברר לעומק את הבעייה ואת הקושי, ולתת לבנך מענה טיפולי מתאים. בעזרת הבחנה זו תוכל למצוא לו מסגרת, שתענה על צרכיו. אתה יכול לברר בבי"ס בשיטת מונטסורי, בבי"ס תום, בבי"ס דמוקרטי או להתייעץ עם פסיכולוגית ביה"ס על בתי ספר מתאימים באזור מגורייך. עלייך לקחת בחשבון, שחלק מבתי הספר הללו הנם פרטיים, ועלותם יקרה, וחלקם מחוייבים בועדת השמה של החינוך המיוחד. בנוסף, בנך יכול להשאר במערכת הרגילה בתוספת מערך של תמיכה, של עזרה ושל ליווי בעבורו. כל טוב, שירלי

שירה שלום רב, אוננות הנה פעולה טבעית, נורמטיבית ושכיחה בכל טווחי הגיל, ויש להתייחס אליה כך, על-מנת ליצור לילדה דימוי גוף חיובי ובריא. יש להסביר לילדה שהיא יכולה לגעת בגופה, אך שתעשה זאת בפרטיות ובמקומות אישיים, כמו: בחדר או במיטה שלה (כמו שהיא עושה עד כה). אין לתת יחס או תשומת לב מרובה לעניין, ואין לכעוס או להאשים אותה. למרות כל זאת, יש לשים לב שהאוננות אינה כפייתית, כלומר שהיא מתבצעת בתדירות גבוהה ובמקומות רבים. זו יכולה להעיד על חרדה או על מצוקה. כל טוב, שירלי

שלום רב, בתך עדיין מאוד צעירה, אך יחד עם זאת מגלה תכונות טובות של מנהיגות ושל ניהול. מצד אחד רצוי לשמר תכונות אלו, ומן הצד השני יש ללמדה כיצד לנהוג נכון וכראוי בזולתה. בתך תוכל ללמוד זאת על-ידי הכוונה שלך, ושיהיה בעבורה מודל נכון לחיקוי – מודל זה יכול להיות כל דמות משמעותית בחייה, כמו: אמא, אבא, סבא, סבתא, דודה ועוד. כאשר את מתנהלת בדרך אותה את רוצה להקנות לבתך, יש לשקף זאת לה, ולומר לה למשל: בשבת התאים לי לנסוע לטייל, אבל כל שאר חברי המשפחה רצו ללכת לים. לכן התחשבתי בכולם הלכנו לים והיה כייף. בשבוע הבא נסע לטיול. כך ניתן להסביר לה גם לגבי משחקים עם חברים - כל פעם שמשחקים משחק מתחשבים במה שכולם רוצים או פעם משחקים משחק שאת בוחרת ופעם משחק שחברתך או אחיך בוחרים. בנוסף, ישנו האפקט של "תוצאות טבעיות והגיוניות", זאת אומרת, שאם היא תבחר לשלוט בחבריה הם יביעו התנגדות, ולא ירצו לשחק עימה – יהיה לכך מחיר. כאשר היא עושה זאת יש לשקף לה את המחיר ללא ביקורת וללא שיפוטיות, כשהיא רגועה וקשובה לדברייך, לדוגמא: מכיוון שבחרת להתעקש על משחק מסויים, חברתך לא רצתה לשחק איתך ואת ישבת חצי שעה בצד ובכית. מה את אומרת על מה שקרה פה ? מה היית משנה, כדי שלא תהי עצובה בפעם הבאה ? בואי נחשוב ביחד איך עושים זאת אחרת ? ועוד. יש להקשיב לדברייה, ולהסביר לה, שהתוצאה נבעה מהבחירה שלה, שאת סומכת עלייה שתבחר בדרך אחרת בפעם הבאה ושאת כאן לרשותה לעזור לה תמיד. שיעור זה הנו חשוב ומשמעותי לחייה הבוגרים, לכן עודדי אותה על הדרך ועל המאמץ בכל הזדמנות. כך תחזקי אצלה את ההתנהגות הנכונה והרצוייה. בהצלחה, שירלי

יעל שלום רב, בהתנהלותכם מול בתכם יש להלך על חבל דק מאוד, שנע בין דאגתכם הגדולה והמובנת, ובין כניסה למאבק כוח, שעלול להיווצר עימה. חשבו ובדקו, מה כל כך מדאיג אתכם בקשר שלה עם הנער. הינכם צריכם להיות בטוחים בחינוך ובגבולות, שיש במשפחתכם, ולסמוך יותר על בתכם, שתפעיל שיקול דעת נכון. ככול שתמנעו ממנה וככול שתגבילו אותה , כך אתם יכולים להביאה להתנסויות אסורות ולא נכונות בעבורה– "מים גנובים ימתקו" או/ו להרחיקה מכם, כמו שכבר קרה. יחד עם זאת, אין להסיר את דאגתכם או את אחריותכם ממנה. על כן, הזמינו אותה לשיחה, וודאו שזו תערך רק עימה ללא הפרעות וללא אחים נוספים. בשיחה זו הסבירו לה את דאגתכם, היו אמפטיים והדגישו את אהבתכם הגדולה אליה – על כך חזרו כל הזמן. השתדלו להעביר לה מסר ברור וחד משמעי, שאתם פועלים כך משום שאתם רוצים בטובתה, שאינכם רוצים להרע לה, לפגוע בה או להכאיב לה. בנוסף שמעו מה שיש לה לומר לכם, ומה אתם יכולים לעשות יחד כדי שאתם תהיו רגועים ובטוחים בהתנהלותה. השתדלו להגיע עימה להסכם, שבו שניכם מרוצים, ושבו היא תרגיש שהקשבתם לה ובאתם לקראתה. ולסיום אל תוותרו על שיחות יומיומיות ושיגרתיות, שתנסנה לקרבה שוב לחיקכם, שבהן ניתן לשאול, למשל: לשלומה או על מעשייה בביה"ס. כל טוב ושבוע טוב, שירלי

שלום רב, מכיוון שבתך הנה ילדה דעתנית ועקשנית, יש למנוע מראש מאבק כוח סביב נושא זה עימה. רצוי להדגיש בפנייה שאינכם במאבק כוח מולה, מכיוון שאתם ההורים שלה, אתם אוהבים אותה, ואתם רוצים שיהיה לה טוב . קבעו איתה מועד לשיחה נעימה ואישית, תוך גילוי אמפטייה והבנה למצבה – אנחנו מבינים שקשה לך בהסעה ולא נעים לנו לראותך כך, לכן אנו רוצים לחשוב יחד מה עושים. בשיחה שמעו אותה קודם, ובררו מה מפריע לה בהסעה. הסבירו לה את המצב, שאין באפשרותך להשאיר את הרכב בבית ושאין באפשרותה לא ללכת לביה"ס. חשבו יחד מה יכול להקל עלייה, ומדוע היא נעלבה מהילדים בהסעה, האם יש אחראי הסעה עימו ניתן לדבר והאם יש פתרון יצירתי אחר. השתמשו בשיחה במילים המביעות אמפטייה, כמו: אנו רואים שקשה לך, צר לנו על כך, אנו מבינים אותך ועוד. בנוסף, אם אחד מחברי הצוות החינוכי הנו דמות משמעותית בעבורה, ניתן להעזר בו, למשל: יועצת או/ו מחנכת, ולבקשו לשוחח עימה על הנושא. אולי אם היא תקבל מקום, יחס ותשומת לב לקושי, היא תרגע ולא תתנגד להסעה הקצרה הביתה. כל טוב, שירלי

רונית שלום רב, דאגתכם לבנכם אינה ב??כ?ד?י, ויש צורך להיות שם בעבורו ולא לוותר. בנך אולי משדר לכם מסר של זלזול, של חוסר אכפתיות, של "תעזבו אותי בשקט" (חופרים !!), של "אני לא צריך אתכם" ושל "אני יכול לבד ללא עזרתכם". אלו עלולים ליצור אצלכם התרחקות, ורצון באמת לעזבו, כדי שיתמודד לבד. אולם ובניגוד לכך, הוא אינו רוצה, שתוותרו לא עליו ולא לו. יש לזכור, שהוא עדיין ילד/נער צעיר, שזקוק לתמיכתכם הרבה ולעזרתכם – יש לראותו ב"משקפיים" אלו. התנהגותו הנה שכיחה ונורמטיבית מאוד לגילו. רבים מהם אומרים, שאין להם כוח, שהם עייפים, שנמאס להם מהכל ושיעזבו אותם בשקט. כדי לעודדו ולחזקו, יש לערוך עימו שיחה אישית ונעימה ללא הפרעות וללא נוכחותה של אחותו. בשיחה זו חשוב לשתפו בתחושותיכם, להתייעץ עימו ולחשוב יחד על פתרונות. כלומר, יש להדגיש בפניו שהוא חשוב לכם, שאתם אוהבים אותו, שאתם מאוד דואגים לו, שאתם רוצים שיהיה לו רק טוב, שאתם רוצים לעזור לו ועוד. גם אם דברים אלו נראים לכם כמובן מאליו, יש לומר לו זאת בקול רם. בנוסף, יש לשאול אותו על קשייו, ומה הוא צריך מכם, כדי להקל על עצמו. יש להקשיב לו בנחת וללא ביקורת. יש להעביר לו את המסר, שלעזוב אותו בשקט אינה אופצייה בעבורכם, כי אינכם מוותרים עליו. בשיחה זו חשבו יחד על פתרונות במקומות שקשים לו, כמו: אם יש מקום לחוש הומור, ניתן לדגדג אותו בבוקר או לכוון לו שעון עם מוזיקה שהוא אוהב או להמשיך לתמוך בו בעזרת מורים פרטיים ועוד. בנוסף, יש לעודדו לרוב, ולנסות ללא הרף לחבקו ולנשקו, גם כאשר הוא מביע דחייה – לא להעלב מהתנהגותו, ולזכור שבתוך המתבגר ה"מעצבן" הזה קיים הילד החמוד והמתוק שלכם. שולחת לכם הרבה כוחות וכל טוב, שירלי

דנה שלום רב, ראשית כל, מזל טוב להולדת ילדך. מאחלת לך נחת ואושר ממשפחתך. ולשאלתך – תינוק חדש במשפחה מזמן עבור כל חברי המשפחה התמודדויות חדשות שאינן מוכרות. בתך חווה כעת חוסר ביטחון במקומה בבית ובקשר שלה איתך מתוך המקום הסובייקטיבי שלה, למשל: האם אמא עדיין אוהבת אותי ? מה יקרה איתי עכשיו ? מדוע כולם מתייחסים רק לתינוק החדש ? למה אבא צריך לטפל בי במקום אמא ? ועוד. סוגיות אלו עלולות לעלות בראשה בצורה לא מודעת, כמובן, כך שהתנהגותה הנה נורמטיבית ושכיחה בצד מורכבותו של גיל זה. כדי לחזק את הקשר שלה עם אביה, יש לתת לה את תחושת המקום, השייכות והביטחון של שנייכם כלפייה. כלומר, שאבייה יהיה עימה לא רק כאשר יש צורך לעזור בטיפול בה, אלא גם במקומות נעימים ונחמדים, כמו: ללכת יחד לגינה הציבורית, לשחק במשחק בשטיח, לראות יחד תוכנית אהובה בטלוויזיה, לצייר יחד ציור לאמא ועוד. האב צריך ללמוד "לחזר" אחרייה, ולא לוותר. הוא זה שצריך לומר לה לדוגמא : שהיא חשובה לו, שהוא מאוד ישמח לשחק עימה, שהיא בתו הבכורה, החכמה והמקסימה, שמאוד נעים לו להיות איתה, שהיה לו כייף לשחק איתה, שהוא אינו מוכן לוותר עלייה ועוד. בנוסף יש לעודדה כאשר היא כן משתפת פעולה עם אבייה. כמו-כן, עלייך לתמוך ולחזק את הקשר בנייהם, כאשר היא אינה מרוצה שאביה הוא זה שמטפל בה. זאת אומרת, חשוב שתאמרי לה שאביה אוהב אותה מאוד, ושאת בטוחה שיהיה להם כייף יחד – אפשרי לבן זוגך להתמודד עימה בדרכיו ובשיטותיו . בנוסף לכך, רצוי שמידי פעם, בן זוגך יקח את התינוק החדש, כדי שאת תוכלי להתפנות אלייה, ושתעשי עימה את הדברים שפרטתי לעיל. ולסיום, רצוי לתת לה תפקידים "של ילדים בוגרים", כדי שתרגיש אחות בכורה, גדולה וחשובה, למשל: להביא את הטיטול לתינוק או לבחור בגד לתינוק. כל אלו יחד עם אורך רוח וסבלנות יביאו לשיפור במצב. בהצלחה וכל טוב, שירלי

רינה שלום רב, צר היה לי לשמוע, שמשפחתך נחשפה לאירוע אלים וקשה שכזה. בטוחני שגם לך זו היתה חוויה לא קלה. כמו שהרגשת, אין צורך לשתף ילד בגילו של בנך בפרטי האירוע. תשובתך אליו היתה טובה. בנך צריך להרגיש מוגן ובטוח, כדי שלא ישליך את מה שראו עיניו על עצמו או על אחד מחברי המשפחה. בנוסף, יש להדגיש בפניו שאירוע זה הנו חריג, שלא קורה בדרך כלל בחגיגה או בקרנבל. ניתן לדבר איתו על הדברים שכן עושים בקרנבל, כמו: רוקדים, שרים, צוחקים, שמחים מתחפשים ועוד. כלומר להדגיש את המעשים הטובים, הנחמדים והשגרתיים שיש בקרנבל. דאגתך אליו אינה בכדי, ויש צורך לפקוח עיניים ולראות האם יש שינוי התנהגותי כלשהו, שיכול לסמן בעבורך על מצוקה, כמו: חוסר תיאבון, נדודי שינה, בכי, הצמדות מוגברת להוריו, התפרצויות ועוד. אם מופיעים סימפטומים אלו בשכיחות גבוהה, יש להתייעץ עם רופא ילדים. רגישות זו יכולה להופיע גם לאחר תקופה מסויימת, שבה הילד עיבד את החוויה. לכן, בחני את התנהגותו ואת תגובותיו מצד אחד, אך מהצד השני אל תעשי עניין כשאין עניין. כלומר אם בנך אינו מראה אותות מצוקה יש להניח לו. לגבי שנת הלילה – כדי להרגיל את בנך לישון במיטתו שוב, עלייך ראשית להחליט עם עצמך על שינוי התנהגותי שלך כלפיו. אם שינה משותפת מפריעה לך, יש להודיע לבנך מראש, שכאשר יתעורר בלילה ממיטתו, הוא לא יוכל לישון במיטתכם. כאשר הוא מתעורר ובא אלייכם, אין לדבר עימו, אין לחבקו ואין לנשקו. יש לומר לו בשקט, שכל אחד ישן במיטתו בלילה, ולהחזירו למיטה. יש לחזור על פעולה זו שוב ושוב עד שבנך יתרגל לישון במיטתו. תהליך זה אינו קל ואינו פשוט, ומצריך סבלנות, עקביות ואורך רוח, אך אם בנך יראה שאינך מתגמשת במקום זה, יחזור לישון במיטתו בהקדם. כמו-כן חשוב לעודדו ולחזקו על המאמץ שהוא עושה או על שיפור (גם הקל ביותר) במצב. בהצלחה ובשורות טובות, שירלי

שרית שלום רב, הביקוש ליעוץ חינוכי תלוי בגורמים רבים כמו בכל מקצוע אחר, למשל: אזור מגורים או כמות יועצות שפורשות לגמלאות. בנוסף במערכת החינוכית ישנה תנועתיות רבה, ולא ניתן לומר מראש את היקף המשרות הפנויות ליעוץ בשנה מסויימת. כדי לחפש משרה כיועצת חינוכית עלייך לפנות ליועצת הבכירה באזור מגורייך או באזור שבו תרצי לעבוד. היועצת הבכירה הנה המפקחת של היועצות במשרד החינוך, ומנהלים פונים אליה להשמת יועצות. כמו שכבר חווית, אין בתי ספר רבים, שמפרסמים משרה זו בעיתון. על-מנת להיות יועצת בביה"ס עלייך להיות בעלת תעודת הוראה, מכיוון שמשרד החינוך מגדיר את היועצת כ"מורה-יועצת", והיא צריכה ללמד בכיתות כשליש ממשרתה. תואר שני בייעוץ חינוכי מאפשר לך לעבוד כיועצת חינוכית במערכת החינוך. יחד עם זאת, ישנן יועצות רבות, שהרחיבו את לימודיהן למקצועות טיפול נוספים, כמו: תראפיסטיות, מטפלות משפחתיות, קלינאיות תקשורת ועוד. בהצלחה בבחירתך, שירלי

אסתר שלום רב, את מוזמנת לפנות לרופא הילדים, שיתן לך הפנייה לאבחון דרך התפתחות הילד בקופות החולים. יש לומר לרופא את המלצתה של הגננת, ולתאר לו את התנהגותה של בתך. בהתפתחות הילד ידריכו אותך להמשך הדרך.אפשרות נוספת הנה לפנות למרפא בעיסוק באופן פרטי, שיערוך אבחון זה. אם בתך אכן חווה קושי בויסות החושי, סביר להניח שסף התסכול שלה יהיה נמוך מעבר לנורמה של בני הגילה. חשוב לבדוק את הדברים הללו, כדי לאפשר לבתך את המענה הטוב ביותר בעבורה. כל טוב ושבת שלום, שירלי

רפי שלום רב, לפני שפונים לערוך אבחון לילד, יש צורך לברר מדוע הוא אינו משתף פעולה בביה"ס או בהכנת שיעורי הבית. כמו שציינת, התנהגות זו החלה רק לאחרונה, ויש לבדוק את סיבתה. רגישותך לבנך ראוייה להערכה, מכיוון שהתנהגותו יכולה לשקף מצוקה או קושי ממגוון רחב של סיבות. לכן מומלץ לפנות ראשית למחנכת הכיתה ולשמוע ממנה את דעתה על העניין. יכול להיות שכל העניין הוא סביב עלבון מהמורה, ושיחה חמה ואוהבת עימה יכולה לפתור את הסוגייה. אבל אם הקושי אינו קשור לכך, ניתן לשתף בשיחה זו את היועצת ואת הפסיכולוגית של ביה"ס הן תסייענה לך בכיווני עזרה כולל המלצה לאבחון לפני הצורך. בנך עדיין צעיר, ואבחון עורכים רק במידה ויש מטרה ברורה וחד משמעית לעשותו. בכל מקרה הצוות החינוכי ידריך אותך לפי הצורך הן לגבי סוגי האבחונים והן לגבי מקומות שבהם עורכים אבחונים אלו במקום מגורייך. ולסיום יש לראות בנוסף, אם לא היה שינוי כלשהו בחייו של הילד ושל משפחתכם לאחרונה, כמו: מעבר דירה, מחלה, נסיעה של קרוב לחו"ל ועוד או רצון שלו למשוך את תשומת לבך ואת זמנך אליו, גם אלו יכולים להשפיע על התנהגות של ילד. כל טוב ובהצלחה, שירלי

קרן שלום רב, אכן, לא פשוט לחזור לעבודה אחרי לידה, ולהשאיר תינוקת מתוקה בבית עם מטפלת בעיקר שהקטנטנה בוכה בידייה. מדברייך עולה שאת סומכת על המטפלת ורגועה בבחירתך בה. בימים שנותרו עד חזרתך לעבודה, הגיעי עם ניצן למטפלת, וההי עימה שם "כמו בבית". כלומר, טפלי בה כרגיל כשהמטפלת נמצאת לידכם כל הזמן. מאוד חשוב ששתיכן תהיינה רגועות ומחוייכות. שירו עימה שירים ושחקו יחד בלי להעביר לניצן את התחושה שהיא חייבת ל"עבור" למטפלת. יכול להיות שהחמודה מרגישה אתכן ואת "שעון החזרה לעבודה" שמתקתק בעבורך. אם היא תרגיש שהכל סביבה רגוע ושליו, תחושת הביטחון תחזור אליה, והיא תהיה רגועה לעבור לידי המטפלת. בימים אלו נסו בהדרגה, שהמטפלת תשחק עימה ברצפה, ושאת תזוזי מעט הצידה או/ו שהיא תיתן לה לאכול או/ו תחליף לה טיטול. ביום השלישי ניתן להשאיר אותה עם המטפלת לשעה קלה. לאחר חצי שעה את יכולה להתקשר ולברר מה שלומן. תינוקות, פעוטות וגם ילדים מעדיפים על פי רוב להיות עם הורייהם ולא עם מטפלת. לכן, כשאת שם המטפלת אינה יכולה ליצור עימה את הקשר הדרוש. גם אם ניצן בוכה, תני למטפלת שבחרת בקפידה ושעליה את סומכת להתמודד עם הילדה. אם היא מטפלת מנוסה לבטח תמצא את הדרך להרגיעה. מאחלת לך חזרה נעימה וקלה לעבודתך וכל טוב. שירלי

רעות שלום רב, מכיוון שהתנהגות זו נמשכת זמן רב, וילדייך כבר אינם צעירים אלא מתבגרים, חשוב שתפני לגורם מקצועי שיוכל להבין את מערך הקשרים שלך עם ילדייך ואת המערך המשפחתי שלך במטרה לערוך הבחנה מבדלת של הקשיים בהתמודדותך עימם, ומתן טיפול והדרכה, שטובים ביותר בעבורך. כל טוב, שירלי

שלום רב, בתהליך הגמילה יש לעיתים מצבי רגרסייה, כלומר נסיגה בהתנהגות. מצב זה הנו שכיח ונורמטיבי, ויש לקחתו בחשבון. יחד עם זאת, התלבטותך לגבי החזרת הטיטול בגן אינה פשוטה ונכונה. לפני שמחזירים לילדה את הטיטול בגן, יש לבדוק מה גורם לנסיגה ולפספוסים למרות התקדמותה הן בבית והן בגן. חשוב שתשוחחי עם הצוות בגן ותשמעי מהן, כיצד הן רואות זאת, וכיצד ניתן לעזור לילדה. תקופת החורף נתפסת כתקופה שאינה מוצלחת לגמילה בגלל הקור ובגלל ריבוי הבגדים. בבית מרחב הגמישות גדול יותר, כשאת נמצאת שם בעבורה כל הזמן. לכן, אם אין פתרון יצירתי אחר בגן, ניתן להחזיר לה את הטיטול לפרק זמן קצר עד שמזג האוויר יתחמם מעט או עד שהיא תדרוש להוריד את הטיטול גם בגן, זאת בתנאי שהילדה אינה מתנגדת לטיטול ושלך אין בעיה עקרונית עם ההחלטה הזו. כמו-כן, חשוב לא לבלבל את הילדה, ולשמור על עקביות. זאת אומרת, שיש צורך להחליט היכן היא עם טיטול והיכן היא בלי טיטול, ולהיצמד לכך. בנוסף, יש להקפיד לא לכעוס עלייה כשהיא מפספסת, ולא לעשות מכך עניין לא בבית ובוודאי שלא בגן, כדי שהילדה תרגיש בטוב ובנוח עם עצמה. כל טוב, שירלי

לנה שלום רב, ילדים מגלים סקרנות והתעניינות בהבדלים בין המינים בגיל מאוד צעיר. ברגע שהילד שואל ומברר על העניין, יש לאפשר לו את המידע בהתאם לגילו. כלומר, אין גיל שהוא "צעיר מידי או קטן", אלא יש להתיחס באופן ענייני ורציני לנושא. ניתן להעזר בספרים או בדיסקים, שמיועדים לילדים צעירים. אלו מטיבים להסבירו. אם בחרת להעזר בהם, יש צורך לשבת עם הילד, ולשמוע את שאלותיו ואת מחשבותיו בעניין. אם אינך מרגישה בנוח לדבר על נושא זה, את יכולה להעזר ביועצת ביה"ס או ברופא משפחה. שיחה זו הנה חשובה ומשמעותית, בעיקר בתקופה, שבה הילדים נחשפים למידע ולתכנים הקשורים במיניות דרך האינטרנט או המדייה, ואינם יודעים לפרש או להסביר את מה שראו. כל טוב ושבת שלום, שירלי

ליאת שלום רב, ילדים בני שלוש אינם נוטים ללכת מיוזמתם להתקלח, וזקוקים לליווי של הורייהם. מאוד חשוב שתקפידי על סדר השכבה וסדר קימה ברורים, ידועיים וחד משמעיים. זאת אומרת, שבנך ידע היטב מה עושים בערב ובוקר, כמה זמן לוקח לכל פעולה ובאיזה סדר, למשל: אחרי פעילות של אחה"צ בשעה שש וחצי אוכלים ארוחת ערב. לאחר מכן מתקלחים, קוראים סיפור והולכים לישון. בשלב הראשון של הקניית ההתנהגות יש להיות עקביים וחד משמעיים. שתפי אותו בסדר ההשכבה, וחזרי עליו שוב ושוב. ניתן להעזר בשעון מטבח או בשעון של יומיום (yom time) כדי לעזור לילד בהבנת לוח הזמנים. ניתן לומר לו שבעוד חצי שעה אנו הולכים להתקלח, ולכוון את השעון. כשהוא מצלצל, לומר לילד: השעון אומר לנו שהגיע השעה ללכת להתקלח. כמו כן יש ליידעו, שזה סדר היום בביתכם. אמרי לו שהוא יקל עלייך ושתהי גאה בו, אם הוא יבחר ללכת להתקלח בשמחה, אך אם יבחר שלא, תאלצי בצער רב לקחתו בכוח (כמו שעשית עד כה). כשהוא בוחר לבוא בשמחה, עודדי אותו על כך רבות. אם לאו, אמרי לו שלא נורא, מכיוון שאת בטוחה שמחר יבחר אחרת. בנך הנבון והחמוד ילמד במהרה את סדרי היום הקבועים בביתך. לגבי הטיטול והמוצץ – אם אלו מרגיעים אותו לעיתים בלילה, אינו רואה כל פסול בכך. כל טוב, שירלי

נגה שלום רב, לכל ילד יש את הטמפרמנט (המזג) עימו הוא נולד, למשל: ישנו ילד בעל מזג שלו ורגוע, וישנו ילד פעלתן בעל מזג תוסס. יחד עם זאת, הקשרים החברתיים של הילד עם זולתו מאפשרים לו להתנסות בסיטואציות שונות ומהן ללמוד כיצד להתנהג במקרים אלו. זאת אומרת, שיכול להיות שבנך הוא ילד פעלתן, אך ניתן ללמדו לאט לאט כיצד לשחק זמן קצר לבד. ראשית, יש לקחת בחשבון שהוא עדיין מאוד צעיר. ילדים בגילו אינם נוטים לשחק זמן רב לבדם, ובוודאי אינם מודעים לאפשרות, שלתת לאימותיהם לבצע את מטלות הבית. לכן שימי לב האם הוא כן משחק כמה דקות (5-10 דק') לבד, אם הוא עושה זאת יש לעודדו על כך. בנוסף, חשבי על צעצועים או עיסוקים שיכולים לעניין אותו. לפעמים לאו דווקא הצעצועים היקרים הם המסקרנים. ילדים אוהבים לשחק גם לדוגמא: בסירים, בקופסאות פלסטיק בגדלים שונים, בכוסות חד פעמיות או בכלים מהמטבח. (יש כמובן לשים לב לבטיחותם של הכלים הללו, ולא לאפשר לילד לשחק בכלי מטבח שעלול לפצוע אותו). בנוסף, בדקי עם עצמך, כיצד את מגיבה לו, כשהוא בוכה ואוחז בך. תגובותייך לילד יכולות לחזק או למגר התנהגות בלתי רצוייה. כמו-כן, את יכולה להעזר בשמרטיפית או בקרובי משפחה, שיסייעו לך במשחק עימו, כך שאת תוכלי להתפנות לשעה קלה לעיסוקייך. אם בנך אינו מרגיש חופשי לשחק לבד, אפשרי לו לשחק לידיך, בזמן שאת עושה דבר מה אחר. כך תוכלי ללמדו אט אט לשחק זמן מה גם לבד. בהצלחה, שירלי

קרן שלום רב, יש לבדוק ולברר ממה נגרמת התנהגות זו. לשם כך, ניתן להתייעץ עם רופא ילדים, ולקחתו לאבחון בהתפתחות הילד דרך קופת החולים. כל טוב וחג שמח, שירלי

מריה שלום רב, לא ברור לי מה כוונתך ב"משחקי מין", ישנה חשיבות גדולה למה שהילדים עשו. סקרנותם של ילדים לגבי בני המין השני מובילה לעיתים למשחקי תפקידים, שבהם יש חשיפה של אברי המין. התנהגות זו אופיינית לילדים צעירים יותר, מכיוון שבגילה של בתך יש כבר נטייה לביישנות מחשיפה, לכן התערבותכם הנה משמעותית וחשובה. רצוי לשים לב שהילדים אינם נחשפים לתכנים מיניים כלשהם, למשל: במחשב או בפלאפון. אם ישנה חשיפה שכזו, מנעו אותה כמה שניתן, והסבירו לילדים, שאלו אינם ראויים ומתאימים לגילם. כדי לספק את התעניינותם המינית, ספקו לילדים מידע על ההבדל בין המיניים ועל אברי המין מתוך אמצעי ידע המתאימים לבני גילם, כמו: ספרים או תקליטורים שמיועדים לילדים. באמצעים אלו ישנם הסברים, שיפחיתו את הסקרנותם. חשוב לא להבהיל את הילדים ולבטח אין להכותם. התנהגות זו יכולה לפגוע בדימוי המיני שלהם. כלומר, מצד אחד סקרנות מינית הנה דבר טבעי ונכון, אך מהצד השני המידע המיני צריך להיות מותאם גיל, בצד גבול ברור וחד משמעי הנוגע לגבולות הגוף ואיסור בנגיעות או בחשיפה של האיברים אינטימיים ואישיים. כל טוב וחג שמח, שירלי

מרינה שלום רב, גמגום יכול להופיע מסיבות שונות. חשוב שתבררי האם היה שינוי כלשהו בחייו של בנך, כמו: בגן או במשפחה. אלו יכולים להיות שינויים מינוריים, למשל: גננת שלא הגיע לגן בגלל שפעת או שינויים משמעותיים, למשל: מעבר דירה, פרידה מאדם קרוב, תינוק חדש במשפחה ועוד. יש לראות האם הופיע שינוי התנהגותי נוסף, שלא היה לפני אצל בנך, לדוגמא: כעס, התפרצות ובכי. בכל מקרה בדקי לעומק את העניין, ואם אכן היה שינוי כלשהו רצוי לתת לילד מענה רגשי בהתאם, כדי שירגיש מוגן ובטוח. חשוב לא להעיר לילד על הגמגום או לבקר אותו על כך. יש לזכור שהוא עדיין מאוד צעיר, ושישנן מילים חדשות, שאולי הוא עדיין מתקשה להגות. אם הגמגום אינו חולף, גשי לרופא ילדים להתייעצות נוספת. כל טוב, שירלי