הליום וצלילה

דיון מתוך פורום  רפואה היפרברית וצלילה (טיפול בתא לחץ)

27/02/2008 | 00:10 | מאת: שי

שלום קראתי שבצלילה עם הליום קיימים שני פרמטרים עיקריים מבחינת הדקומפרסיה: הדיפוזיביות של ההליום יותר גבוה מזו של החנקן, והמסיסות שלו יותר נמוכה מזו של החנקן. קראתי גם שהמסיסות היותר נמוכה של ההליום היא הגרום היותר משמעותי בצלילה עם הליום לעומת חנקן. אני יודע שזמן המחצית של הרקמות בצלילה עם הליום הוא יותר קצר לעומת חנקן. רציתי לדעת אין יכול להיות שזמן המחצית של גז בעל מסיסות יותר נמוכה יהיה יותר קצר מזה של גז עם מסיסות יותר גבוה ? ההיגיון שלי אומר שככול שהגז פחות מסיס ייקח לו יותר זמן להתמוסס, יותר זמן להגיע לרוויה ולכן מזה מתבקש שזמן המחצית שלו יהיה דווקא יותר ארוך.

שלום לך שי, נושאי המסיסות, הריווי והפינוי של גזים אינרטים בצלילההוא מורכב מלהכנס אליו בפירוט במסגרת הפורום. פרמטרים רבים משפיעים על התופעה בצלילה. מידת המסיסיות והדיפוזיה של גז אינרטי קשורה בראש וראשונה במקדם או קבוע המסיסיות של רקמה והגז האינרטי ולמידת הפרפוזיה של הרקמה חשיבות גדולה כלומר לאספקת הדם. לכל גז ורקמה מקדם מסיסיות אופיני להם. זמן המחצית, ה T חצי הוא הזמן הדרוש להביא 50% מרקמה לרוויה והוא קשור במקדם המסיסות ובאספקת הדם לרקמה. למשל, ככול שתגדל אספקת הדם כך יקטן הזמן, ככול שיגדל קבוע המסיסיות כך יגדל הזמן היות וצריך שיותר דם יזרום דרך הרקמה כדי להגיע לכמות הסופית ברוויה. למשל, רקמת שריר היא בעלת אספקת דם עשירה ובעלת מסיסות יחסית גבוהה (יותר משומן) להליום ולכן T חצי גבוה. לעומת זאת רקמת שומן בעלת אספקת דם איטית וקבוע מסיסיות נמוך להליום ולכן היא בעלת Tחצי נמוך ומכאן ההליום הוא גז אינרטי בטוח מאוד בצלילה כמובן בשימוש בטבלאות המתאימות.

מנהל פורום רפואה היפרברית וצלילה (טיפול בתא לחץ)