שלום וערב טוב! שאלת אבחנה

יש לי שאלת אבחנה (מצטערת על האורך אך אני מרגישה שאני צריכה לפרט אודות הרקע): גיסי ואחותי מכירים כ-4 שנים, נשואים שנה וחצי ואחותי בהריון בחודש שישי. בשנתיים האחרונות הם נקלעו להרבה ריבים, שכולם סבבו סביב שני עניינים מרכזיים: גיסי חושש מכך שירמו אותו או יעשו לו עוול, ובנוסף הוא מתעצבן על אחותי על כל מיני דברים שנראים לו חסרי אחריות. לאחותי מאז ומעולם היו המון חברים, בנאדם אהוב וטוב לב שנותן ביד רחבה. לפעמים מרוב טוב לב היא עושה דברים שמאוד מטרידים אותו. אחד הריבים היו עקב כך שהיא שילמה עבור ידיד שלה על יציאה ליומולדת שלה (גיסי הוטרד מכך שהיא "פרייארית" ושזה יצא מהכיס של שניהם, והוא לא אוהב את הידיד הזה מאז). רוב הדוגמאות הן בנושא הזה. לאט לאט הוא התחיל פחות ופחות לסמוך על אחותי. כל ביקור שלי אצלם היה כבר בלתי נסבל, הם היו רבים כל הזמן לידי, האווירה מתוחה.. הרוטינה הייתה: הוא מתנהג כמו ילד לא בוגר שאומר מה שבא לו, ואחותי (שיש בה צד טיפולי מאוד חזק) מנסה לפייס אותו. לי היה מאוד קשה לראות את זה. הוא כבר כמעט לא הראה שום חיבה אליה בזמן האחרון- לא באופן מילולי ולא במגע. רק התלונן בפניה כל הזמן. מעבר לכך יש לו קטע כזה שהוא חייב תמיד להיות פרובוקטור במקומות ציבוריים. כל פעם שמפריע לו משהו, כולם צריכים לדעת על זה- במיוחד כשיש אנשים. אם במסעדה חסר משהו במנה- הוא לא יניח עד שהמלצרית תדע עד כמה הוא מאוכזב. אם מדברים על נושא שאינו לרוחו- הוא תמיד ישתף אותנו. בעיניי שלי זה נראה לי קצת חוסר מיומנות חברתית או חוסר בגרות, המחשבה שלו שתמיד צריכים לדעת מה הוא חושב. הוא מתנגד להרבה דברים בחיים. מצד שני הוא גם מאוד רגיש וחכם ויש לו חברים ויש לו אישיות כובשת. אנשים מתאהבים בו בקלות, יש לו לב רחב. הוא גם מאוד יצירתי, מתפתח בתחום שהוא אוהב (קולינריה)- אך לאט לאט. החוויה שלו היא שהוא לא באמת מצליח למצוא את עצמו, והוא בינתיים מתפשר (וזה בין היתר קשור להתנגדויות שלו לעולם- הוא לעולם לא יפתח כאן עסק כי המדינה תעשוק אותו). הוא מאוד מתוסכל וחסר בטחון- ולכן מוציא את זה המון על אחותי. לאחרונה חלה החרפה משמעותית ביחסים ביניהם. זה התחיל בכך שהוא הטיח בפני אחותי שהיא לא עושה כלום עם החיים שלה. זה נשמע כאילו הוא בעצם מדבר על עצמו, או מתוך פחד- אולי עקב ההריון, שהם שניהם לא לגמרי מתקדמים בחיים (לתחושתו). אחותי, שתמיד חוותה מערכות יחסים בהן היא הצד המטפל, ותמיד נפגעה מבן הזוג שכנראה תלה בה תקוות טיפוליות והתאכזב ממנה כשגילה שהיא לא אמא שלו, החליטה הפעם שהיא לא שותקת ומפייסת אותו כמו פעם. היא לקחה אותו לשיחה, בה הסבירה לו שהיא בהריון עכשיו והיא לא מוכנה לחוות כזה סטרס ממנו (זה הגיע בעקבות כך שהיא החלה ללכת לטיפול והוא כעס עליה שהיא מוציאה כסף על הטיפול, ואז כעס עליה שהיא נפגשת עם חברה, ואיתי כדי לספר לנו מה עובר עליה...). השיחה ביניהם הייתה קשה, ובין היתר הוא הטיח בה שהיא שקרנית, ובוגדת בו (??), ושאולי עדיף שהוא ימות (?!). אחותי הבינה משיחה מאוחרת יותר שהוא לא באמת התכוון לכל הדברים הללו, ושזו רק סמנטיקה פרובוקטיבית (ולאחותי נמאס לדלות את המידע המסתתר מאחורי הדברים הנוראיים שהוא אומר). המצב ביומיים האחרונים מאוד מאוד מטריד. אחותי סוף סוף נותנת לו להבין שהוא חצה כל גבול. הם כמעט ולא מדברים ביניהם כבר 3 ימים. הוא מאוד מאוד נפגע כששמע שהיא משתפת אותי ואת אמא שלי (הוא אמר לה שהיא "הרסה עכשיו הכל"). הוא לא מסכים ללכת לטיפול זוגי, או לטיפול בעצמו. הדבר היחיד שהסכים לפתע ביומיים האחרונים זה ללכת לרופא משפחה לבחון אולי הוא צריך לקחת כדורים. פנייתי לכאן היא מתוך מקום של דאגה. אני כבר די מזמן הרגשתי שיש לו איזשהי הפרעה חברתית, אפילו חשבתי על משהו בסגנון אספרגר, או אולי זו הפרעת חרדה ודיכאון... ועכשיו מלחיץ אותי שהמצב רק יחמיר. האם לאור כל מה שכתבתי ניתן לאבחן אותו בהגדרה רפואית ספציפית? תודה רבה ושבת שלום!!

שלום לך שפרה יהא הסיפור ארוך ככל שיהא,אין הוא מחליף את בדיקת הרופא שאליו אפנה אותך לצורך איבחון.