פורום פסיכולוגיה קלינית

היי כולם עכשיו אני כותבת לכם ביום שני. בעיקרון השביתת הנקה התחילה ברביעי ב-7 בבוקר - ינקה הנקה אחרונה, נשכה בסוף, וזהו. (כשיום לפני כן קרה מה שגרם לה לשביתה - היא התחילה לנשוך אותי בהנקה, ובעלי אמר לי לצעוק עליה "לא!" ולתת לה מכה חלשה על היד) וזה מה שגרם לשביתת הנקה. מאז כלום שום הנקה. בחמישי היא ממש השתגעה שזה היה מתי שכתבתי כאן שאמרתי שהיא פוגעת בעצמה. האמת שמאז אני מרגישה שזה משתפר אצלה. היא עדיין מידי פעם דופקת ראש ברצפה, אבל איך שזה קורה ולפני שזה יוצא משליטה, אני לוקחת אותה אלי, שוכבת על הספה והיא שמה עלי ראש באיזור ההנקה. לפני כמה ימים עשתה תנועות יניקה "לאוויר", עכשיו כבר לא. נראה מה יהיה בהמשך... נראה לי שהיא די מסתגלת, ממשיכה, צוחקת, הולכת לישון ללא הנקה.. מוזר. אבל מצד שני זה טוב שהיא לא משתגעת כי זה באמת קשה לראות אותה ככה, אמנם קשה לראות שהיא בסדר עם זה, אבל זה עדיף. נראה מה יהיה בהמשך. זה כרגע המצב.

בין 2 פטישים והראש שלי על הסדן כשאחי היה בארץ הוא וגיסתי כל הזמן לחצו עלי לדבר עם עורך דין של אמי לבדוק מה עם הצוות מבית המשפט ואמרו שהם ישיגו מה שאנחנו לא השגנו משך 5 שנים אחרונות בסוף הם טסו וכלום לא הסתדר גם אמי כל הזמן לוחצת עלינו שנעשה משהו בענין אך זה נמצא בכלל בידים של אדם שלישי שעדיין בודק את העניין קראתי כתבה לפני כמה ימים על מישהי שהתנדבה להתנסות בסם של הנוחבות והיה מזעזע מה שכתבה שם מאז קוראת כתבות על אנשים שמתמכרים לסמים וכתוב שם שהם בהזיות שהם שומעים קולות ועוד כיוצא בזה זו הסיבה שכתבתי שאני לא משתמשת בסמים אם היה לי גראס רפואי יש מצב שכן הייתי משתמשת כי כן היה עוזר לי לישון מה שאין לי כמובן ! אני ערה משבת בבוקר ולא מצליחה להרדם אולי זו תופעה של גמילה מכדורי שינה לא יודעת מחר יום שני הולכת לרופא לומר לו שהכדור שינה החלופי שנתן לי לא משפיע עלי לישון כל הזמן עייפה מחוסר שינה ואם אני מתאמצת יותר בעבודות הבית כל הגוף כואב כל השרירים כואבים שלא אדבר כבר גם כל שאר הכאבים הנלווים בגוף החולה שלי בנתיים ממשיכה את הטיפול האנטיביוטי שלי נגד החיידק שלא רוצה עדיין לעזוב מה יהיה איתי ?? חטולית

הי חטולית, אני ממש דואגת לך. כמו היית ועודך בתוך שואה. אין לי הרבה מה לומר. נשמע נורא. שלך, סוריקטה

היי חטולית חוסר שינה זה סיוט, ואני מקווה שהרופא ימצא לך פתרון שיעזור לך לנוח כמו שצריך. בינתיים תנסי להיות רכה עם עצמך, לנוח כשאפשר, ולעשות דברים שיכולים להקל. אפילו רק לשבת לכמה דקות עם כוס תה או לעשות משהו אחר שאת אוהבת.

הנה שוב מוצ"ש ושוב לא נרדמת כל זמן שאני מעשנת במטבח כמובן לא ליד בעלי שומרת עליו רק מגיעה לחדר שינה לשמוע את השיעור של גמרא כהרגלי בכל יום כשהכל שקט לגמרי בכל הסביבה אני שומעת בראש שלי כל מיני שירים שלא נותנים לי להרדם לא חשוב כמה אני עייפה זה לא נרגע אני לא משתמשת ח"וח בסמים או במשהו דומה לא מבינה מאיפה זה מגיע אלי למוח לוקחת עוד כדור כדי להרדם כדור מוכר ורגיל כדי לישון אך.. כן אחחח רק הכאבים יוצאים מה עושים במצב כזה זה די התחיל לא מזמן . עייפה רוצה לישון מה כבר ביקשתי לישון את אחי תפסתי רק למחרת בסביבות 1.20 לפנות בוקר אחרי שישן כמה שעות אחרי שחזרו הביתה לפחות זה הרגיע אותי למרות שהיתה להם טיסה עם כיסי אוויר ואחי הרגיש לא טוב בטיסה חזרה הביתה למה היה צריך להגיד לי שעשה את כל הדרך הזו רק כדי לראות את אמי עוד פעם אחת ?? המחשבה הזו מדאיגה אותי כל כך ה"רעשים' המנגינות האלה שאני שומעת במוח שלי התחילו עוד לפני כל מה שידעתי על אחי כל כך רוצה לישון חטולית

זה נורא היא דופקת את הראש ברצפה ופוגעת בעצמה, המון פעמים, אפילו במשך שעתיים. אין לי יום ואין לי לילה אני עושה כל מה שאמרו לי כדי להחזיר אותה, אמרו שייקח קצת זמן (מקסימום שבועיים) ושיש סיכוי טוב שתחזור אבל קשה לי בטירוף!! בחיים לא היה קשה ככה ואני לא מגזימה, היא כל היום על הידיים והיא כ"כ מתוסכלת. אין לי אפשרות וזמן אפילו לכתוב כמה המצב גרוע. הפגיעה העצמית שלה קשה. ואני חייבת לנהוג ברגישות ענקית ממש קשה אין יום ולילה. בכלל...

הי ברבורית, אצטרף למילותיו הקודמות של אודי - הקטנה אולי מנסה להגדיר את הזהות והנפרדות שלה. וכך אולי גם בחירותיה ורצונותיה. תינוקות עשויים להתנהג באופן שונה מול הורה או דמות מטפלת אחרת. מול ההורה עפי"ר לתינוק יש נטייה להשליך ולבטא אגרסיביות עוצמתית. במקביל, ההתנהגות עשויה להיות שונה מול דמות מטפלת שאינה ההורה. אליה לעתים קל יותר להתמסר, פחות להתנגד וכדומה. האם יש בעולמך דמות מטפלת כזו? במקרה כזה הייתי מציעה לשאוב חלב אם ולתת לקטנה בבקבוק. בהנחה שהקטנה יודעת לקחת בקבוק וגם מדמות מטפלת שאינה את, ובכלל כל זה יתאים לה. כשאת אינך נוכחת. כלומר, אתן נפרדות קצרות. אכן נשמע קשה מאד סוריקטה

היי אודי אחי בלי שום קשר לכרס ולסכרת הוא תמיד יהיה הגיבור שלי!! דווקא בגלל שהוא כן מתמודד עם החיים שלו אינם קלים בכלל ועוד בפרט שהם 5 נפשות והוא מכלכל את כולם לבד אך המצב הבריאותי שלו כל כך מדאיג אותי שאני ממש פוחדת על החיים שלו בשבוע הבא ילך לרופא מומחה כדי לבדוק מה לעשות עם מצב ליבו .. כמה בכלל אם..יוכל עוד לעבוד אייך? . אולי יעבור טיפול ? ולא שוב מכות חשמל? אין סוֹף של מחשבות ודאגות ולא יכולה שלא לדאוג זה לא כאלו שגר בארץ או קרוב הוא נמצא בחול ועד שאקבל בשורות מגיסתי אני תלויה באוויר תודה לך אודי על דבריך מעריכה מאוד חטולית

אודי,ככה כתבתי לפסיכו' שלי: "מה שקשה לא אומר שהוא בלתי אפשרי נכון? אולי אני בלתי אפשרית? אין איך לטפל בי יותר אחרי כ"כ הרבה זמן? אמרתי שאני רוצה הפעם...אבל האם זה פחד? מה עומד מאחורי הפחד? מה יותר חשוב להתעלם? להקשיב לכאב? או להקשיב למה עומד מאחוריו? ואם אני לא יודעת מה עומד מאחוריו? אני לבד? אני תלותית אם אני מרגישה צורך בעזרה? משהו תקוע וכואב.. בתוך פילוסופיה אין סופית...האם אני חולת נפש??? בכזו מחלה של כאב שלא מתבטא ובסוף יתהפך עליי במניה? מצב הרוח שלי ירוד כ"כ...בפגישה יש הסתרה כזו לא מובנת. רוצה להגיד אבל לא מצליחה.. אני תוהה אם את מבינה את זה? סליחה שאני בלתי.." אחרי פגישה שלא כ"כ יכולתי להסביר ואני לא בוכה וכ"כ רוצה לבכות. פוחדת שזה יוביל למחלת נפש. האם יכול להוביל לזה? אוףףף הפעם ללא כדורים כבר. ולא יןדעת מה יכול לעזור לי.. מה עוזר להוציא? לא כותבת שירים, לא מציירת, לא כלום..מתבטא בלאכול..לא מסוגלת לספורט..למרות שיודעת שיכול אולי להועיל???? והנה הצלחתי לכתוב המון על לא מסוגלת. אוף

היי מיכל עצם זה שכתבת את כל זה, שזה יצא החוצה – זה צעד גדול. את לא לבד, ותמיד יש דרך לצאת מזה, גם אם עכשיו זה לא מרגיש ככה. שולחת לך חיבוק

היי כולם הקטנה שלי בת שנה ו-3 חודשים תכננתי להניק עד גיל שנתיים אבל פתאום היום היא הפסיקה. התחילה לנשוך ולא מוכנה לינוק. זה מעציב אותי. כי ככה אני מרגישה חיבור אליה.. ממש מתסכל.. ואני לא נרגעת. אני כל היום בוכה בגלל זה (גם בגלל שלא יונקת, וגם בגלל הנשיכות הכואבות) קראתי כמה עצות באינטרנט. ננסה ליישם. נקווה שעבור לה. שבוע טוב

מחר אחי וגיסתי טסים חזרה הביתה לא בטוח שאוכל לנסוע לומר להם להתראות בקרוב הרכב שלהם תקול ואין להם אפשרות לנסוע אינו לקנות פירות יבשים לטו בשבט כמה חבל הזדמנות כזו מפספסת בגלל רכב תקול ואז יסעו לאחות של גיסתי כדי לטוס הביתה כמה מאכזב ורק כשיגיעו הביתה יום למחרת אשמע מהם אם אחי בסדר ואייך עברה הטיסה חזרה הביתה כל כך מודאגת ממצבו של אחי עד שלא אראה את פניו בווידאו בווצאפ לא ארגע בפעם הקודמת שכתבתי לא כתבתי כל מה שעבר על אחי לא הייתי מסוגלת להמשיך אולי בפעם אחרת חטולית טו בשבט שמח לכולם

אספתי עוד המון עדויות מהמשפחה שלי גם מצד הבת דודה שלי על מה שקרה והאמת שלקח לי המון זמן גם לעכל את כל מה שנאמר שם בשיחות אבי ז'ל כמו אחותו אחיו ואמו היו ניצולי שואה לאבי לא היתה דמות של אבא כדי לקחת דוגמה מפני שאביו נרצח , הוא הורד מהקרון בדרך לגטו וירו בו מול העינים של אבי אחותו טיפלה בו כל הזמן שהם ברחו עד שהגיעו לארץ שם פגשו גם את סבתי אמו של אבי ואת הסבתא רבה סבתי התכחשה לאבי וחשבה שהוא סתם מישהו עד שאחותו אמרה שהוא כן הבן שלה הבלבול הזה בזמן הבריחה גרם לאבי לבדה גדולה הוא נשבר עד כאן הכל ברור כעת כשהוא מכיר אלימות כזו של הרג לא יודע מה לעשות עם אחי הוא שתה המון ועישון המון היה עליו עול פירנוס של אשה ו ילד וכשהוא מגיע עייף סחוט מהעבודה ורצה רק שקט תינוק בן 8 חודשים כרגיל בוכה וצורח זו דרך התקשורת שלו עם העולם הוא חוטף מכות עד שנהיה כחול וכמעט מפסיק לנשום רק רגע חייבת לנוח השנים חולפות נולדת גם בת אני...לצערי הרב עוברים דירה למקום יותר טוב שכונה חדשה ולומדים להתנהל שם...אחי כן הוא היה יורד לשחק עם כל ילדי השכנים אני הקטנה נשארת עם אמא בבית זה היה באותו בית שם שמעתי את האזעקה בפעם הראשונה בחיים שלי אבל לא אני כאן העניין אחי היה שובב ככל שגדל ואבי הפליא בו מכות רצח !!! עם חגורה מעור של פעם קיפל את החגורה ושוב הצליף באחי עד שנהיה כחול אך כבר לא בכה כבר היה למוד ניסיון מהמכות שקיבל.. משם זה כבר הפך להרגל לאבי לחזור מהעבודה להכות את אחי גם אם אמי ניסתה להגן על אחי גם היא חטפה עם החגורה!! לאחר שהורי תגרשו נפרדתי בבכי מאחי שאותו מיד אהבתי הוא המשיך להיות ילד מוכה עד גיל 15 או משהו כזה ואז לך להתאמן במכון כושר כדי להתגונן מפני המכות של אבי והצליח לעצור אותו באיזשהו שלב אבי היה מביא צעירות הביתה ואומר לאחי לשכב איתן כדי שיהיה גבר ראוי לאבא שלו... גם כשהיה חיל ויצא אז עם מי שהפכה ברבות הימים להיות גיסתי הוא פסל אותה והיה מכנה אותה בשמות זולות למרות זאת הם התחתנו והקשר ביניהם עדיין היה בגבולות כאלה או אחרים של אלימות מילולית או איומים תחטוף מכות ועוד אני ואבי כבר לא היינו בקשר ורק נטרתי לו טינה על מה שעשה לאחי עיניים שלי נשמה שלי אחי טס לחול והתחיל חיים חדשים עם המשפחה שלו בזמן שאבי נסע בעולם מנסה לעשות עסקים אך לא שוכח להזכיר כל פעם לאחי שהוא עדיין אבא שלו והוא לא מת... אם הקשר ביניהם היה מתנתק אז...בלי להיות שוב בקשר אחי היה חי חיים נורמליים אך לא!! הוא היה חייב כל הזמן להזכיר לאחי אני עדיין לא מת אחרי כל פעם שדיברו אחי היה מתנהג בצורה לא רגילה התחיל לאכול עד שקיבל כרס עבה וקיבל סכרת!! כיום הוא גם סובל מבעיות לב ופתאום משום מקום הוא נרדם אני כל כך פוחדת על אחי שלא יקרה לו משהו בזמן נהיגה הוא צריך לחזור הביתה לעבור טיפולים ללב שלו לראות אותו במצבו הנוכחי כואב לי עד אין סוףףף מה נהיה מהאח הגיבור שלי שתמיד הגן עלי בקטנות ??? סליחה על האורך חטולית כואבת

יקרה, זה סיפור לא פשוט. מורכב.. אין לי כ"כ מה לומר רק חיבוק כזה שמתאים.

מאמי שלי קורה מתוך לחץ שאפשרי לשכוח אולי בגלל שזה הלחיץ אותך ? אם את מצליחה לישון בלי כדורים מבחינתי אפשר לשיר הללויה... אני כבר שנים מנסה ולא הולך רק מחליפה כדור אחד או שניים באחד חדש אחר ומגלה כעבור כמה ימים שגם זה לא עובד לי מיכלי מאמי חשוב מאוד שאת נלחמת על הרצון שלך לי לקח שנים ורק בעזרת בעלי שהתערב לטובתי כל פעם מחדש הצלחתי להגיד לא לא רוצה לא יכולה לא מתאים לי לא בא לי...כמו הילדים כמה קל להם להיות שם אז למה לא אנחנו בעלות העצמאות שלנו? אולי לוקח קצת זמן תתאמני על מה שרק את רוצה רק מה שנוח לך רק מה שהכי מתאים לך תצאי ברווח גדול חיבוק אם מתאים חטולית

תודה..עובדות על זה.

ברבורית מתוקה חבל שזה הגיע למצב של פיצוץ רק את מרגישה רע מכל המצב האמת שאני במקומך במצב הזה לא הייתי מתנצלת על מה על זה שהיא לא יכולה להפסיק להיות חמה? זה רק תרוץ להגיד שהיא רק רואה את טובת הקטנה ואת מה? רוצה לרעתה? חבל שבעלך לא שם אותה במקום בעלי לא היה מהסס לפני מי שצריך כך גם את לא צר לי מתוקה שעברת כאלה רגעים קשים תלמדי לענות ולא להתנצל היא קרציה ממש חיבוק אם מתאים חטולית

יפה שלי אני שמחה על השיחה שלך עם המטפל ועוד יותר שמחה שאמר לך להציב גבולות את לא חייבת לה כלום היא חצופה וחסרת יכולת לשים מחסום אז תעשי זאת את ואת מספיק חזקה כדי לעמוד בזה ןכן יפתי המצב בטטה כעת אך מקווה שלא יחמיר לא לפני שישוחררו כל החטופים הביתה באשר הם שמרי על עצמך כמו שרק את מסוגלת חטולית

שלום דוקטור, אני סובל ממחלת ריאה קשה, מועמד להשתלת ריאות, משתמש בחמצן מדי פעם. בימים של קשיי נשימה אני נכנס לחרדה די קשה - נראה לי שיקרה משהו קטלני ומפחיד. חרדה מחמירה את קשיי נשימה, וקשיי נשימה מחמירות לי חרדה, כלומר אני נכנס למעגל. אם אני מתחיל שימוש בסרואידים בלית בררה, הם גורמים לי פסיכוזה/מצבי מניה (אובחנתי ב-ORGANIC BIPOLAR DISORDER d/t steroid tr). האם יש טעם לטיפול תרופתי נגד חרדה אצל רופא פסיכיאטר, אם המקור הבעיות הוא מחלה סומטית? ושאלה שניה - אם קיימת למצבים אלה אבחנה נפשית רשמית? תודה רבה

הי אנשים, ראשית - בוודאי שהמצב פגיע בגלל המתחולל במדינה, ותגובותיי כואבות בלתי נישאות, מתוך השערה די ריאלית שבעתיד יתחוללו תרחישים גרועים עוד יותר, לצערי. הבאתי את הדמות שעצבנה אותי ועליה סיפרתי, לשיחה עם המטפל, והוא בחו"ל, וגם זה עניין בפני עצמו. אכן הקטע הוא לשמור על עצמי, נאמר שהבחורה שרוטה וקרציה ושומר נפשו ירחק וחשבנו איך אתנהג או אדבר כדי לשים גבול מבלי לפגוע מידי. כרגע משהו ב'קשר' הזה מאיים עליי ולא נפרד, 'היא' שוכנת לי בראש יותר מידי, משמע יש רכיב סימביוטי והשלכות. בינתיים לקחתי מרחק. אוויר. לתחושתי היא כועסת על הגבולות. והאמת, שזה אמור לשמח אותי. בואנה, אני לא צריכה להיות מה שהיא מצפה ממני, ומה שהיא רוצה לשנות 'בי'. נושא מפגר בהתחשב באימה השוררת כאן, אך כן יש קשר במובן זה שהנפש חשופה מתמיד. אלליי על המצב, מזעזע. חזרתי לכתוב כאן יותר (אולי) על אף שגם פה חשוף ואני שרויה באימה. תודות, סוריקטה

אתמול כבר התפוצצתי וצעקתי על חמותי מול גיסתה שהיא כל הזמן אומרת לנו ביקורת על הגידול של הקטנה. והיא עוד אמרה לי כמה פעמים בשיחה "לא מעניין אותי מה אתם חושבים או אומרים, אני רואה את הקטנה במקום הראשון" ובעלי אמר שכשהוא רואה את זה מהצד היא ממש נותנת ביקורות כל הזמן, והיא אומרת שלא ושהיא רק מציעה הצעות. קיצור היא אמרה שהיא ממש ממש נפגעה. ובסוף אני זו שהייתי צריכה להתנצל, (ואגב היא לא התנצלה על כל מה שהיא גרמה). זה לא בסדר שבעלי דחה את זה ו"חיכה לזמן המתאים" כי בסוף התפוצצתי...

מה שלומכם? עבר קצת זמן מאז שכתבתי כאן. ארבעה ימים ללא כדורים....קצת מתקשה להרדם , בהתחלה נבהלתי אבל בסדר. עובדת עכשיו על הקטע של לרצות, מה אני רוצה? ולמה הרצון של האחר יותר חשוב משלי? האמנם? לא יודעת... הייתה פגישה שפתאום קצת נמחקה לי . למה זה קורה? מעולם לא היה לי דיסוציאציה.. בעיקרון זו הייתה פגישה על רצון ..היא אמרה משהו על לכתוב ולא כתבתי אחרי הפגישה רק רציתי לבכות. כאב של בכי והוא לא יצא.... במקום זה אכלתי..אוף. דפוס ישן. למה נמחק לי מהזיכרון? מה היה בדיוק? אין לדעת...אודי, קורה? למה זה קורה? לא קרה לי ..קרה שלא זכרתי הכל..אבל ככה? מוזר. זוכרת שהיה מורכב, קשה וכאב..ובכי אין. למרות שכן רציתי ואני בכיינית לא קטנה....מוזר. האם כי קשה?האם זה הגיוני??

היום היה לנו הפסקת חשמל של כמה שעות מכוון מראש היום גם אחי וגיסתי קפצו אלינו לקחת כמה דברים שקניתי עבור אימי אליה הביתה וזו היתה הפעם השניה שהתראנו היום אחי אדם נפלא ומלא נתינה לכולם בבוקר נפגשנו גם עם בת דודה שלי זו שבדרך כלל אוהבת למצוא פגמים אצל אחרים באה לאסוף אותי שניסע יחד לבית אימי כמובן בית הרוחות כמה שאני שונאת את הבית הזה ואת כל מה שסבלתי בו בשנים שגרתי שם תוך כדי הזמן שהיה חושך מוחלט חשבתי על אנשים עיוורים שאינם רואים כלל וכמה הם חיים באותו חושך מוחלט ...עצוב נורא למרות שתגידו שאינם מכירים משהו אחר עדיין זה עצוב נורא גם אחי חי מבחינת זיכרונות בחושך מוחלט מפני שבחר לא לזכור את מה שסבל כל הילדות שלו מאבי אך על זה כבר אכתוב במקום שראוי לו לא כעת רק השוואה אחת קטנה שמוכרחה כעת כן לכתוב על מנת לא לשכוח מה אכתוב בפעם הבאה סוריקטה יפה שלי אני אשתמש הפעם בדוגמה שלך לגבי אמא= את ההמשך אין צורך לומר כך גם אחי כשהיה צעיר נשוי באושר עם גיסתי + 2 בנות יחסית קטנות נראה כמו החתיך הכי הכי שם בקהילה עד ש... יום אחד אבי מכר את כל מה שהיה לו כאן בארץ ונסע לכל מיני מקומות ועצר כשהגיע לאחי ונשאר שם... מאז אחי התחיל לפתח כרס שרק עלתה ועלתה לצערי עד היום הזה את שאר הסיפור אמשיך בפעם הבאה כי קצרה היריעה מלהכיל מקווה שעד כאן הכל מובן ואם לא אמשיך בפעם הבאה מפני שיהיה קשה לקריאה גם ישנם עדיין פרטים שאני חייבת להשלים כדי לכתוב רק זאת אסיים ואומר שאחי היה היום אצל אדם שאינו רופא או איש מקצוע הוא מטפל בטראומות ומה שיצא מהשיחה הזו היה בלתי צפוי וגם התגובה של אחי והתגובה שלי היו שונים בתכלית אני רוצה לעזור לאחי לצאת מהחושך שלו אל האור אך פוחדת שיזיק ליבו של אחי תודה למי שקראה עד כאן רק רגע אודי איש יקר שאתה מודה לך כל פעם מחדש על כל מילות העידוד שלך ומראה שלא הכל זה רק חושך מוחלט אלה תמיד יש גם אור ליל מנוחה לכולם או בוקר מבורך חטולית

שלום, מה צריך לעשות כדי להצטרף? מה המטרה של הפורום? לדבר על הטיפול הנפשי שאנחנו עוברים ולהתייעץ לגביו? או אחר. נשמע שכולכם מוכרים האחד לשני . איך אני יכולה להיות בטוחה שהמטפל.ת שלי לא קוראת פה ותגלה את זהותי. סליחה על החשדנות . מה מאפשר לכם להיות כל כך נגישים רגשית בלי לחשוש לפרטיותכם מאיזו עין לא טןבה . ומהם הפרטים האישיים שמילאתי שגלויים לקוראים לגביי?

היי שפרה, אני אכן נמצאת פה כבר מספר שנים... לא מסרתי שום פרט עליי שאנשים יכולים לדעת שזו אני. מיכל זה כינוי. כמו חטולית, סוריקטה ועוד. כן, מטרת הפורום להתייעץ בקשר לכל דבר שתרצי להתייעץ עליו. המקום בטוח. ואין לאף אחד בעלות עליו גם אם חלקנו מכירים זה רק דרך כינוי בפורום...לא מכירים אישית אף אחד :) אני אמרתי למטפלת שלי שאני כותבת כאן. יש ביני לבינה קשר טוב ובטוח, מדוע את חוששת שהמטפלת תקרא? מה האנטרס שלה להכנס לפורם?וגם אם תכנס לא הבנתי ממה את פוחדת? אשמח אם תשתפי אותנו כמובן שאת מוזמנת.

התחיל לי שוב לחץ בחזה קשה קשה לי לנשום שוב מעשנת כמו פסיכית לא יכולה להימנע בגלל הפחדים והחרדות שלי הכל כואב הכל צועק הכל הכל הכל רוצה לישון לא יכולה ואם אפסיק לנשום מה יקרה? מה שקורה לכולם שמפסיקים לנשום חטולית מיואשת

הי חטולית, גם בהודעה הקודמת נשמעת חנוקה מאד. והנה זה מגיע גם קונקרטית לנשימה. לצידך ואיתך אוף, סוריקטה

חתולית לילות מוכרים... תמיד בלילות כאלו הרגשתי שאני רוצה להפסיק לחיות שנמאס לי, חוסר שיינה לא מוסיף למצב רוח, זה עצוב לילות כאלו, במדינה כמו שלנו אפשר לפתוח קבוצות לילה- במקום שכל אחד יהיה לבד...

הי חטולית ואודי - לעתים אני בוחרת לקבל עיסויים מדיטטיביים. במהלכם יש תרגילי נשימות. שם ישנן מספר אפשרויות - לנשום עמוק ולספור, ולנשוף ולספור. הספירות משתנות. נשימות עם ניפוח הבטן. נשימות עם עצירת האוויר ואז ריקון. ובאופן כללי להתרכז בנשימות עמוקות במהלך כל העיסוי. תוספת קטנה שלי על נשימות. התוצאה היא על פי רוב הפחתת הדופק ולחץ הדם ועוד. סוריקטה

היי חטולית תנסי לקחת כמה נשימות ארוכות ומרגיעות, אולי אפילו תרגול של מדיטציה שיש ביוטיוב, אני עושה את זה וממש עוזר.

כבר 2 פלוס לפנות בוקר ולא מצליחה לישון אחרי ששמעתי את סיפורי הזוועות שמספרים החוזרים מהשבי הלב שלי שבור יותר מתמיד הבכי לא מפסיק נכנסתי לישון והדמעות לא מפסיקות נסיתי לקחת עוד משהו להרדם ולא עזר .. שוב הולכת למטבח לאכול נראה לי שאני שוב עולה במשקל הגוף שלי מסרב לרגע מנורת הלילה בפרוזדור אינה דולקת הולכת להחליף כדי שבעלי יוכל לראות כשהוא קם לשרותים אחרת הוא עלול ליפול חס וחלילה צרות לא חסרות נמצאות בשפע גמורה טוטלית מכל הבחינות ומה קורה אם אני עושה טעות קטנה..זה בלתי נסלח .. ישנם עוד 2 צעירים במשפחה שאמורים להתגייס לצבא מה יהיה עליהם? הלוואי שלא נחזור למלחמה נוספת 🙏🙏🙏 חטולית

הי חטולית, את נשמעת בקושי רב מאד. אין הרבה מילים. תקופה לא מאוזנת גם עבור החזקים ומי שכבר מאד רגיש מלכתחילה עשוי להיטלטל עוד יותר. הפרעות השינה המתגברות והשינוי במשקל הגוף בעיניי, גם הן תופעות שדי מדברות את זה. שלא לדבר על מצב הרוח. איתך בזעקתך, סוריקטה

היי חטולית האמת בעלי בכלל לא מרשה לי לראות חדשות או להיחשף לחדשות בדרך זו או אחרת, כי זה באמת לא עושה טוב... מאז הפעם האחרונה שראיתי את הדם של ששת החטופים במנהרה שהרגו אותם לא ראיתי יותר חדשות שקשורות לזה.. רק דברים קטנים פה ושם, אולי כדאי גם לך לצמצם חשיפה, למרות שממש מעניין לשמוע ולראות... אבל זה ממש משפיע על הנפש בצורה לא טובה.. ואגב, כולנו עושים טעויות, וזו הדרך שאנחנו לומדים ומתקדמים

נראה לי שפתחת פייס כדי שיהיה לך באמת מקום משלך לכתוב כל שעולה על דעתך ורגשותייך באמת מבאס שאנשים שמכירים מגיבים בצורה שלא נוחה לך אך זה אחד החסרונות הגדולים שיש בפייס גם לי יש אך לא כותבת שם רק נכנסת לתכנים שאני אוהבת כמו בישולים וכאלה כך שאיני מהווה נזק לאף אחד רק פירגונים למה פתחתי בכלל פייס ? לא אני פתחתי לעצמי זה הבן שלי שפתח לי וכנראה ציפה שגם אשתף שם אך לאחר פעם אחת שקיבלתי ביקורת קטלנית ממשהי מקורבת אלי החלטתי לא לשתף מבינה יפתי בנתיים רק מקבלת מבחוץ קישורים להכנס ומגיבה עליהם לרוב את יודעת שתמיד ישנה אפשרות גם לא להגיב בכלל למה שכותבים לך יפה שלי ואז לא תרגישי רעעע אין בכלל מקום לחרדה ובטח לא לבושה מצידך ...על מה ולמה בכלל? המילים והרגשות שלך =אמא ..כואב מאוד יקירתי אך קחי הכל יותר בקלות ..ש.ח.ר.ר.י מצער אותי לשמוע שאינך בקו הבריאות כולל הכל..אחרי הכל..את אשה לכל דבר ובכל גיל זה קורה מתוך ניסיון מר אחרי הכל באמת תקופה קשה בכללי חיבוק מאמץ אם מתאים תפסיקי להלקות ולהלחיץ ללא צורך את מקסימה ונהדרת למרות כל מה שאת חושבת על עצמך אין מי שלא טועה חטולית

הי חטולית, יודעת למה פתחתי פייס? כי בזמנו אמרו לי שבאמצעות המדיה ניתן למצוא בתים מאמצים לחיות בית. הצלתי כמה וכמה וחשבתי למצוא להם בתים. חח מה חשבתי לי - כולם נשארו אצלי. גם לא הבנתי אז איך פועל האלגוריתם. רק בתקופה האחרונה התחלתי לכתוב רגשות. ומספיקה תגובה אחת כדי לנעול. אז גם אני מידי פעם מעלה תמונות של תכלס דברים שקשורים לטבע ולא ממש מעניינים וגם חוזרים על עצמם. התגובה שקיבלתי נרשמה לי ישירות לטלפון (אפילו לא בשיחה או מפגש אמתי), הרי אנחנו מכירות. זו הייתה כאילו שאלת אגב סקרנית, אבל עבור הנפש הפרוצה שלי זה נחווה נורא. למדתי מהמטפל את האפשרות לא לענות. לצערי, אני לא משתמשת בה מספיק. היה צריך לשים גבול בסגנון mind your own business ואנא לא לנבור ולחפור או לחלוב. כן לקחתי מרחק יחסי כדי לנסות להתאושש ולהתעשת. תודות רבות, והי - החזיקי מעמד. הלוואי שתוכלי לחוש יותר אוויר ומרחב. את נשמעת ממש חנוקה, ואני כל כך מבינה את זה. כל כך. סוריקטה

בוקר שלישי. אשתף - התחלתי לכתוב מעט מהסגנון המובא לכאן בעמוד הפייס האישי שלי. זהות אמתית, אנשים שמכירים, מדברים ונוגעים על באמת. הכתיבה שלי חידתית. מכירה. והיא עוד יותר מקודדת מול מי שמכיר ממש. יש מצב שזה מעצבן ואני יכולה להבין. עבורי זו הגנה. בפועל, נוצר מצב שאחת הקוראות, שהיא גם גרה קרוב יחסית, והיא היחידה שנוהגת כך, נוצר מצב שחברה מהזמן האחרון שואלת המון שאלות לבירור פרטי פרטים, איכשהו נראה לי שאולי זה הקושי שלה להיוותר עם אי וודאות, אך ייתכן שאני משליכה. העניין מכבה אותי. ממש. אני נופלת לשיתוק מילולי ועייפות כבדה מאד. ובחזרה, להרגשתי, התגובה היא של כעס על 'חוסר התייחסות', או גם התעצבנות על בקשתי לא להשיב. מוצאת את עצמי משיבה, ולא בגלל שאני רוצה, אלא כדי להשביע את רצונה - שזה לא טוב. יותר מידי מידע ובקצב מואץ - ממש לא מתאים. ואני מרגישה שהיא מנסה לנחש אותי (וטועה המון המון המון), כאילו מנסה ליצור סוג של קשר התמזגותי, שאכן יש בי משאלה לכזה, אך הוא הרסני לי - כך למדתי בטיפול. זו בחורה טובה סך הכל ויש לה משפחה חמודית ממש. התוצאה כרגע הוא שאני מחניקה את הכתיבה וסגרתי הודעות רגישות. גם בדיבור אמיתי, שקשה לי בכל מקרה, ולרוב ממש לא יוצר להשחיל מילים בעיתוי המתאים לי. אנסה לדבר על כך, בבושה וחרדה גם עם רופא הנפש. החלקים הכי כואבים מחפשים מקום יחסית בטוח. ותודה שהתאפשר לי לרשום כאן למרות שגם פה יש חשש מתגובות, כי הרי פתחתי ומותר לכל אחד לבחור אם להגיב החוצה ואיך. אבקש רחמנות, הרגישות ותחושת הפריצות גדולות בימים אלו. והכיווץ שמבקש סליחה - הנה הוא מגיע. (סליחה ואשמה ופחות נפרדות) שהמילים והרגשות שלי הורסות את הסביבה (/ = אמא). וכבר ימים רבים שאני משתעלת. מטריד, כי כל שיעול מקפיץ את הכאבים בגוף, וגם עוד כל מני עניינים של נשים שקצת יוצאים משליטה. דבר נוסף ואיום שעשיתי הוא לשלם במלואו הרבה מאד כסף על תיקון גדול שקשור לכמה בניינים. ידעתי למן הרגע הראשון שעובדים עליי ושלא יגבה כסף מהבניינים האחרים וגם שאצלנו בין בעלי הדירות לא יהיה שום שיתוף פעולה, ידעתי שהסכומים מוגזמים מאד, מכירה את הדמויות הפועלות ויודעת שהם עבריינים אלימים ובין השאר גם לא מדווחים לרשות המסים. כל ההתעסקות הזאת הייתה היכן עוד ועוד מרמים אותי ושיתפתי פעולה כאילו אני מפגרת. וכי למה? כי בפעמים הקודמות קיבלתי מהם מכתבי 'איומים' מרושעים לגיטימיים לכאורה, ושנתיים לפחות לא התאוששתי מזה. סך הכל צרות קטנות בהתחשב במצב מטריד אבל שאיני שומרת על עצמי כל כך. הביטוי החיצוני והקונקרטי הוא כסף, אוכל, שינה וכד'. תקופה קשה אמרתי.| אעצור כאן עם השטף. (זה מה שקורה כשחונקים מצד אחד). תודה סוריקטה

היי סוריקטה טוב שאת שומרת את הגבולות שלך. חשוב לזכור שגם אם את מרגישה לפעמים שאת לא שומרת על עצמך כמו שאת רוצה, את עושה את הטוב ביותר במצב הקיים.

יפה שלי גם אצלי התקופה הזו קשה במיוחד ליללות ללא שינה כבר שנים ואין לי פתרון לנושא העגום הזה לצערי הלוואי ויכולנו אנו לעשות משהו בענין אך ראשי הקבינט רק חושבים על עצמם לדאבת ליבי תשמעי על כך בכל מקום בואי נתפלל שכל החטופים גם אלה שמזמן כבר אינם בחיים יחזרו למשפחות שלהן שיזכו להיות בביתם ויקברו בארץ כי אין לנו ארץ אחרת וכן מעדיפים את אלו החיים על מנת שאפשר עדיין להציל את מי שאפשר הרי המתים כבר לא יכולים לעשות כלום לצערי בואי נברך על כל אלו שעדיין כן יכולים להציל אני כבר למעלה משנה וחצי בלי טיפול קשה לי אך לא יכולה להיות בטיפול כל החיים חיבוק אם מתאים חטולית

הי חטולית, תודה לבבית. חיבוקים ותקווה עבורך, עבורנו איתך, סוריקטה

הי כולם, לרגע קלטתי שהיום יום שלישי. בין ראשון לשני לא הצלחתי בדיוק לישון, עם התרופות והכל, אז סוג של היה ראשון ארוך. ובכן, לא ממש מצליחה להרגיש וכלי הגישה ללא מודע כנראה מוסכו איכשהו. סימן, כנראה, שמשהו גדול עליי, וגם כן יודעת שאיני שומרת על עצמי במובן זה שאני תורמת מידי לסביבה כמו הייתי איזה רוטשילד, כשאני סך הכל סוג של אישה קשת יום. השינה בלילות גרועה עד כדי נעדרת. האכילה די זלילתית, נו, גם התקופה וגם חורף. אניח כי להתרחקות המטפל מהארץ בשל הנסיבות במדינה ישנה השפעה ניכרת. יכולה איכשהו לחוש אימת חטופה, יתרה מכך - אימת מי שכן שבה. הגרדיוזיות והחשיפה כבעירום פחות מתאימה לי. איפה הצניעות? נראה שראשי המדינה לא ממש רוצים את האנשים הכי פגועים בחזרה וההסברים המשונים שהם משתמשים בהם מותירים אותי הלומה ללא מילים, אפיסת כוחות וכניעה. ואני ממלמלת - הם ניצחו. הפנטזיה ההרסנית והלא ריאלית גברה על המציאות. כאמור, חזרתי לעבוד קשה עם הכאבים. בעבודה אני סבבה. הקראש, כידוע, מגיע בנחיתה בבית. מה זה בית? מה זו הרגשה של משפחה? למה זה בסדר שאהיה בבית, אשן במיטה, אתרחץ, אוכל טרי ואסתובב לי חופשי כשחלק מאיתנו מעונה קיצונית. ולמה המדינה כולה אינה באבל. נראית לכאורה צבעונית והמוזיקה הקצבית נשמעת ברקע, ואצלי בדמיון נראית עי חורבות אפור ואבקתי. ספונה בתוכי. האמון קלוש בלאו הכי, המקלדת משמיעה קולות ואני בעצם שותקת, מבולבלת, רק שומעת את הטינטון רב השנים שלי באוזניים. סוריקטה

אני מבינה את מה שאת מרגישה. כל התקופה הזו באמת קשה וזה באמת לא פשוט להתמודד עם הכל, במיוחד כשיש הרבה רגשות ומחשבות בבת אחת. נקווה לתקופות טובות יותר.

המצב הנפשי שלי מוציא ממני רק דברים רעים צריכה לעבור 2 ניתוחים ועדיין לא קבעו לי תורים אין לי כבר כוחות לחכות נגמרת לי הסבלנות ואני עושה דברים שמעולם לא עשיתי בימי חיי התחלתי לקלל לא בקול רם רק ככה בשקט שלי של הלב שרק הוא יודע ולא תמיד מכיל אני נהיית לי לעצמי מוזרה שכחנית ואומרים לי שאני צועקת כל הזמן זה לא נכון !! אני פשוט לא עומדת בדרישות שלהם כל הזמן רק שותקת נמאס לי כבר מעצמי !! שירדו לי כבר מהגב אולי אוכל לנשום קצת אוויר וארגיש קל יותר לא עוזרים הדיבורים אף אחד לא שומע אותי !! הצילו חטולית

שלום.אני מטופל חודשים אצל מטפלת במקום ,שיש בו עוד מטפלים.לפני כמה זמן סוכם איתה שבמקרה הצורך ניתן יהיה לנהל שיחה טלפונית קצרה בתנאי שזה לא כל שבוע כמובן.בזמן האחרון היתה לי דילמה כזו ובקשתי בהודעה שיחה כזו והיא הגיבה רק למחרת שרצוי לדבר על הנושא בפגישה.הגבתי בשאלה האם מבחינתך לתחושה שלי שזה לא סובל דיחוי אין משקל אך לא הגיבה.בפגישה טענה שלא הבינה כמה הנושא חשוב לי.איך אפשר לא להבין כמה זה חשוב כשה רשום??לפני הפגישה חשבתי שאם תשובתה לא תספק אותי אודיע על סיום ואעבור למישהו או מישהי אחרת שם אבל במעמד עצמו אמרתי שאם זה יקרה שוב אסיים במהירות הקשר.אני במחשבות אם עשיתי הדבר הנכון או לא בהתחשב בזה שלא הגיוני בעיניי שהיא לא הבינה כמה זה חשוב.מה דעתך?

אורון שאול שגופתו נמצאה וחזר הביתה חזרתן של 3 חטופות הביתה אושר גדול מאוד סוף סוף ביום שלישי מגיעים לארץ לביקור אחי וגיסתי ככל הנראה כמו תמיד למשך 3 שבועות ואמי כבר התחילה ללחוץ שנעשה את השבת הראשונה ביחד מה שמבחינתי זה טראומה קשה!! מה גם שאחי הוא מסורב של מכשירי שמיעה מעולם לא סיפרתי מדוע אני מתכווצת מפחד כשמתחילה אזעקה אפילו לא בטיפול זה מעולם לא עלה בשיחות אך כשכעת ישנן אזעקות בכל שעה זה תמיד מחזיר אותי לאותו יום הביתה מלחמה גרנו מול הים ראיתי מטוסים עוברים לי ממש מול העיניים ופתאום התחילה אזעקה מזעזעת לילדה כמוני שהייתי לבד אזעקה עולה ויורדת מהפחד ברח לי הפיפי זה נשמע כמו נצח ...!! לא צריך לגור בעוטף או בצפון הארץ כדי להכנס לטראומה מהאזעקות עד היום זה מטלטל אותי מזכיר לי את אותו יום קשה שהייתי לבד ובודדה נכון שכיום כבר איני בודדה ולא לבד גם השכנים שלי בנין מתחתי ומעלי באים לקומה שלנו לתפוס מחסה אך עדיין ... הולכת להיות לנו תקופה לא פשוטה עם אנשים שהאגו שלהם גבוה מהגובה הפיזי ולוחצים בעזרת מניפולציות רגשיות !! אני לחוצה מוות ממה עוד צפוי לנו בתקופה הקרובה חתולית

הקטנה שלי התחילה לקום כל לילה מאז שהחותים יורים, גם יותר מפעם אחת בלילה. וקשה לי ממש להירדם אח"כ. גם אם הם לא יורים היא קמה... כל לילה. מתסכל ברמות. כי לפני כן היא לא קמה בכלל... וממש קשה גם לקבל לקוחות במצב כזה כשאני עייפה, כי אני גם צריכה להתאמן על מה שהן רוצות, זה לא שאני רק עושה את העבודה עצמה עליהן... (ובקושי מוצאת זמן להתאמן) שוקלת אם כדאי לי לעשות הפסקה עד שהמצב יירגע. אבל השאלה כמה זמן זה יימשך.. כי המשפחה מאוד רוצים לראות אותי מתחילה ואני צריכה להוכיח את עצמי. הם יודעים שהתחלתי. והם רוצים לראות שיש לי הרבה לקוחות ושאני מצליחה. הם ממש "על קוצים" (מדובר במשפחה של בעלי, אצלי יותר רגועים) אז אני לא יודעת מה לעשות.

הי ברבורית, תוכלי להזכיר לנו בת כמה הקטנטונת? בתינוקות - לעתים חווים שינויים, בין השאר בשינה, שקשורים לגיל (קפיצת גדילה, למשל, שמתלוות אליה סקרנות והתרגשות מהמון דברים חדשים). ולנושא השני - נראה לי שיתאים בקצב שלך. היי שם בשבילך ועבורך. סוריקטה

לא אלאה אתכם יותר מידי, כמה דוגמאות: 1. היא כל יום שואלת אותנו מה היא אכלה היום ורוצה פירוט מדויק 2. כשאנחנו נפגשים היא אומרת "למה הרוכסן שלה לא סגור", "הבגד הזה קטן מידי", "החיתול צמוד מידי" 3. היא רוצה שנראה לה דרך המצלמה את הטמפרטורה שיש בבית במדחום של החדר, ושואלת אותי אם אני מפעילה חימום 4. ופעם אחת בסוף השיחת טלפון היא אמרה לנו "תשמרו לי עליה" באנחת דאגה כזו, זה היה נשמע כאילו אנחנו הבייביסיטר ששומרים לה על הילדה והיא האמא. 5. וגם עשיתי לה בדיקת ראייה ויש לה נטיה לצילינדר ועכשיו היא כל הזמן שואלת מתי יש שוב תור לרופא עיניים, היא יכולה אפילו לשאול 3 פעמים ביום ואני אומרת לה "עוד חודש" וזה לא מספק אותה והיא רוצה לדעת את התאריך כי היא פוחדת שאשכח ואני הסברתי לה שלא אשכח ולא עוזר 5. וגם יום אחד נתתי לה לאכול אפרסמון ואז בננה, והיא אמרה "בננה זה יותר רך, היית צריכה לתת קודם בננה ואז אפרסמון" לא שמעתי ממנה משהו חיובי על איך שאנחנו מגדלים אותה. היא נורא נורא דואגת לה וזה הפך להיות ממש אובססיבי ומציק. זה עוד מעט הולך להתפרץ לי, כמעט הגעתי לקו האדום... אמרתי לבעלי שאם הוא לא ידבר איתה בדחיפות זה לא ייגמר יפה בכלל...

קודם כל בגלל שאני מרגישה לחץ מטורף. התחלתי לפרסם מלא מודעות בעיצוב שיער, ולדעתי אני יודעת דברים ממש יפים. אמנם לא יודעת יותר מידי אפשרויות ואופציות אבל יש מספיק מבחר לבחור ממנו (מבחינת תסרוקות) אבל משום מה, הלקוחות בוחרות את הדברים הכי הזויים שקיימים שלא למדתי! ובכלל לא רוצות מתוך מה שאני מציעה. דווקא הבנתי שהיום הולך כמה שפחות מתוסרק, כמה שיותר טבעי, כמו תסרוקות פתוחות גלי כזה, או אסוף נמוך עדין, לא דברים משוגעים מידי. והן באות עם דרישות של דברים אחרים לגמרי, ואפילו דברים שעדיין לא התמקצעתי בהן ששמרתי ליותר מאוחר (כמו גוונים) - הן כבר עכשיו מבקשות!! חח כאילו דווקא מה ששמרתי לסוף, הן מבקשות עכשיו.. וגם סתם לדוגמה, את התסרוקת הקודמת עשיתי, עם הפפיון הקטן במרכז הראש שעשוי מהשיער עצמו, ולמטה שיער גלי, אז חמותי אמרה כזה "איזה צעירה היום עושה פפיון?! זה משונה" וזה הוריד לי את הביטחון וכנראה כתוצאה מזה הלקוחה של אתמול (נערה בת 15) קלטה ששידרתי חוסר ביטחון וויתרה על זה שאעשה לה תסרוקת..... לגמרי ויתרה.. אפילו לא התחלתי והיא פשוט הלכה ואמרה שאמא שלה תדבר איתי, ואז קיבלתי טלפון והאמא אמרה שלא נעים לה אבל שהילדה שלה מעדיפה מישהי עם יותר ניסיון... בנוסף, הקטנה שלי התחילה להתעורר בלילות להנקה. זה אף פעם לא היה, מגיל חודש וחצי ישנה לילה שלם. כנראה בגלל המצב הביטחוני שהתחלנו להעיר אותה לממ"ד היא התחילה להתעורר גם אם אין אזעקה. ואין לבעלי איך לעזור לי עם זה כי היא רוצה לינוק. גמורה מעייפות... וגם, אפילו להחליף לה חיתול, או לקלח אותה, שזה אמור להיות לכאורה פשוט, היא ממש מתנגדת. היא גם ממש חזקה והיא יודעת להתנגד וממש קשה לעשות אפילו את הפעולות האלה איתה, ופעם זה לא היה ככה.... שלא נדבר שגם ביום דווקא שאני עסוקה ונותנת לה לשחק לבד, היא רוצה אותי וצורחת בקול מאוד צורם ולא נעים.. ממש אי אפשר לשמוע את זה אפילו... גם עכשיו היא בקושי נותנת לי לכתוב לכם. צרחות נוראיות... יש לכם אולי רעיון מה לעשות שיהיה לי יותר קל...?

היי אשמח לעזרה היום חברה סיפרה לי שהיא שתתה ביום שני 50 קפליות של אדוויל 500 מ״ג כל אחד ובנוסף היא שתתה 30 כדורי קלונקס שכל אחד 0.5 היא אמרה לי שהיא נרדמה מיום שני עד היום (רביעי) ושהיא מרגישה קצת ישנונית עם בחילות אבל בסהכ בסדר... אני לא יודעת מה לעשות האם לדווח למישהו? או שאין סכנה כבר? אני נורא חוששת תודה מראש🙏🏼

חנוכה עבר..הימים חולפים ואני מפחיתה בכדורים..עוד מעט אוריד לגמריי. האם אשאר בלא הגנה? אני כאילו מחכה שמשהו ישתבש...אבל לא באמת. רוצה לדעת שאני בסדר. למרות שהפסיכיאטרית אמרה שאין שום סיבה שיקרה משהו ...לדעתה לא יחזור. פתאום חושבת שאפשר גם בלי טיפול. לא אעז לעשות זאת כי אני צריכה לדעת שבאמת יש לי חוזקות..איך אדע? במדינה שלנו לא קלות החדשות וזה לפעמים מכביד ובכלל לפעמים יש הרגשה של עייפות כזו בלתי מוסברת, לאות, כבדות..האם זה טבעי? כבר לא יודעת...מקווה שכן, אני מתפקדת ובסדר יחסי.. ובכלל האם אשאר בטיפול לנצח? כאילו צריכה לדעת שאני בסדר..אישור ושמירה. האם מספיק לשמור על עצמי לבד? תהיות...מתי אדע? אין לי מושג...

היי מיכל זה נהדר שהפסיכיאטרית שלך מאמינה בך ושאין סיבה שתרגישי רע. לפעמים תחושת עייפות וכבדות הן חלק מהחיים, במיוחד כשאנחנו מתמודדים עם לחצים חיצוניים, כמו החדשות במדינה שלנו. אם תרגישי שצריך, תמיד אפשר לחזור לטיפול או לשמור על קשר עם אנשי מקצוע.

אני מפחדת מהטיפול!!!!!!!!!! היה לי חופש בחנוכה ועכשיו אני חוזרת לטיפול ואני לא רוצה:(

אולי בגלל שפעם שעברה הרגשת שהיא לא מבינה אותך..וכעסת על כך? כדאי לומר לה... ממה את פוחדת? תמיד אפשר לשבת ולשתוק ;( סתםםםם כדאי לדבר על הפחד. בהצלחה.

וואו זה קשה לדבר... אוקי אני אשתדל תודה..

היי אורטל מבינה אותך אבל חשוב שתזכרי שאת עושה את זה בשבילך ולמענך. כמו שאמרת שתוכלי להתקדם בחיים ולהביא ילדים אחרי שתבריאי. תסתכלי על זה מלמעלה, איך את כבר אחרי זה... חיבוק גדול <3

הי אודי וחברות, עברו הדלקות הנרות של חנוכה והנה גם תחילת שנת 2025. מבחינתי כלל לא עת לחגוג או לשמוח - את החנוכייה והנרות נתתי לשכנים שעכו אירוע עם יקיריהם. בבניין אצלנו היו הרבה אורחים ופתאום אירועים של חיים מלאים. חזרתי, כאמור, לעבוד קשה, הולך סבבה, אך הכאבים מתעצמים עד למאד. אאחל מנוחה ככל המתאפשר, אין די או השתקמות, אך הכל יחסי. מתבוננת בנוף לידי - יש עצים ושדרה יפיפיים ובניגוד עצום אנחנו יודעים שיש שבויים שנתלשו ברגעים של שיא השקט אל שיא הנורא והאיום, ומלחמה, והמדינה מדממת למוות. טוב שירד גשם, אם כי היה 'אלים' מידי וגם אותו ליווה הרס. יצאתי, כדרכי, לצלם אותו. גשם מיוחד שלנו. גשם של ישראל. ניגודים. גם וגם. ואני כן חושבת שאל לנו להדחיק או להכחיש את המצב וכן זה זמן של דיכאון, ועם זאת לנסות לא להתקבע, להתאבן ולהירמס. מסובך. סוריקטה

היי סוריקטה שנה טובה שולחת לך חיבוק חם <3

שלום אני בטיפול ריגשי כבר תקופה ארוכה. אני חושבת שהמטפלת מתאימה לי אבל מאוד קשה לי לשתף (באופן כללי אני מאוד חסומה) בהתחלה הרגשתי שיש לה כוח אלי (בניגוד לקודמת) אבל עם הזמן אני מרגישה שכבר פחות וכל הזמן מפחדת שעוד רגע אני ימאס עליה לגמרי עם הזמן הבנתי שלהתמקד באם היא סובלת אותי או לא- לא יוביל אותי לשום מקום, ולכן אני מנסה לשתף אותה במה שאני יכולה. אבל אני כל הזמן מוצאת את עצמי חוזרת לאותה נקודה ולפעמים חוזרת הביתה מאוד מתוסכלת ובוכה שעות כי אני מאוד פגועה. אני מנסה להגיד לעצמי שזה הכול רק בראש שלי אבל לפעמים אני ראיתי אותה ממש צוחקת עלי בפרצוף וניסתה מייד למחוק את החיוך... ולפעמים גם בלי שום דבר שקרה אני פשוט מרגישה שאני ממש לא רצויה שם... אני מבינה שהיא בן אדם וגם לה לפעמים יש ימים לא מוצלחים אבל נורא קשה לי שלא לקחת את זה אישית וזה גם קורה הרבה. לאחרונה (כבר 3 פעמים) אני מאחרת ממש שלא באשמתי- האוטובוסים מבריזים לי פעם אחר פעם וכשאני מגיעה היא נורא כועסת היא לא אומרת כלום אבל אני מרגישה את זה השבוע בלילה לפני שהלכתי אליה חלמתי אותה בלילה בחלום אמא של חברה שלי נפטרה ובכיתי מאוד ולכן איחרתי בכמעט ארבעים דקות כשהגעתי הבאה בתור הייתה שם ואז המטפלת אמרה שאם יש לי סיבה מוצדקת אני יכנס ואז לא העזתי לומר לה אז היא אמרה לשנייה שתיכנס ואני נשארתי בחוץ ובכיתי לפני שאתה חושב שאני לא כל כך שפויה... אני יודעת שזה רק חלום אבל חלומות גם מביאים דברים מהתת מודע ואני מרגישה שזה נורת אזהרה משו כאן חצה את הגבול ואני רוצה לעשות עם זה משו דחוףףף , זה לא יכול להימשך ככה!!! אני מפחדת לומר לה את זה כי אז היא תשנא אותי יותר מה אני יכולה לעשות? זה רק בראש שלי כל זה ? או שהיא באמת לא סובלת אותי ואני צריכה להחליף מטפלת?

חנוכה שמח לכולם! שנזכה לראות את החטופים חוזרים לבתיהם, שיפסקו המלחמות ונדע ימים של רוגע ושקט! שנפיץ אור וטוב לכולם. תודה אודי על עבודת הקודש,שאתה עושה כאן לכולנו! חנוכה שמח.

חנוכה שמח מיכלי!!