קשה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

12/05/2015 | 16:56 | מאת: שירה

הוא חושב שאם הטיפול לא עוזר ואולי אף מזיק צריך להפסיק. אשאר לבד פחד נוראי עם כל הקולות האלה ותחושת השגעון שפתאום נדמה שכולם רואים כי קשה בחוץ.הכל בוהק ואני מרגישה בלבול וחוסר מיקוד. מה האסטרטגיה הטיפולית מאחורי נטישה? הפחדה? הרתעה? תתישרי או שאעזוב אותך, אם לא תהיי ילדה טובה אמא לא תאהב אותך ותגיד טיפשה. תהיי ילדה טובה שמהנהנת ומסכימה ולא אומרת מילים רעות ולא חושבת מחשבות מטופשות על מוות וסוף ולא עושה דברים מטופשים כמו לחתוך או לצום או להקיא ואז הוא יאהב אותך ולא יגיד לך ללכת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שירה, אפשרות אחרת היא שבמקרה כמו שאת מתארת הטיפול לא יכול "להחזיק". קוראים לזה אחריות. אם את אינך לוקחת את האחריות המתבקשת - הוא לא יכול לקחת אותה במקומך, אחרת זו מגלומניה, רשלנות וסכנה אמתית לך. אני משער שאין בעיה עם מחשבות. הבעיה היא עם מעשים מסוכנים (ולא "מטופשים" שמקטין את משמעותם). מנסיוני, המצב שאת מרמזת עליו דורש עבודה של צוות. אדם אחד לא יכול להחזיק את זה. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית