מקום חדש

שוב מקום חדש, שלצערי מכירה אותו (סיפרתי שמהנקיון שם)... מוזר מאוד. דמיינתי אותי יושבת היכן שהיא ישבה. סיפרתי לה, אמרה שלא אכפת לה שנתחלף. מוזר לי אודי. אצל המטפלת הקודמת לא היו דברים כאלו. אחרי הפגישה היום שבה לא ממש הצלחתי כל כך להגיד מה שרציתי, לא יודעת היה בי רצון ללכת לראות את המטפלת הקודמת. וזו לא אשמתי שהיא עברה למקום שהוא שתי דקות מהמטפלת הקודמת. חיכיתי קצת ליד הקלינקיה שלה אבל יכול להיות שהיא לא הייתה שם בכלל ואולי היא כבר לא מטפלת ביום הזה. גם ככה יכול להיות שלא הייתי רואה אותה, אולי כשהיא פותחת או סוגרת את הדלת למטופל אחר. ואני יודעת שזה לא טוב אבל לא ממש הצלחתי לעצור תא עצמי וגם נראה לי קשור שיצאתי בוכה מהפגישה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. שלחתי לה הודעות-כתתבי לה את מה שלא הצלחתי לומר בפגישה, הציעה שנדבר בטלפון היום או מחר. ואצל הפסיכולוגית זה לא היה קורה, הסכימה שנדבר רק בטיפול. ואני רוצה טיפול שטוב לי ואני חושבת שסומכת על המטפלת עכשיו אבל אולי לא טוב... אווף, אי אפשר לדעת.