אודי

אודי, אמא צביה נסעה לחו"ל לפני מליון זמן.. מיום חמישי ה 5/5 לא נפגשנו. לפי היומן כתוב שנפגש בראשון ה 22/5. אתה יודע אודי ? היא נתנה לי משהו סגול רך וכתבה בפתק : "ל... משהו רך ממני אלייך להחזיק עד שנשוב ונפגש . והחתימה שלה " היא גם הזמינה אותי בפגישה האחרונה ברביעי ה 4/5 לצלם אותה, ואכן צילמתי באייפון 8 תמונות ממנה. ועברו כבר פעמיים ימי שישי ובם שלחה לי הודעת סמס של שבת שלום. ולמרות הכל אודי, היא כאילו נגמרה .. היא מתה... ואני כבר מכירה אותי. בראשון אגיע באיחור ולא אומר לה מילה במשך כל הפגישה. יש בי תערובת של זעם עצום על הנטישה ,למרות הידיעה שנסעה לחופשה ועשתה כל מה שרק יכלה בכדי להקל עלי את הפרידה. יש בי גם געגוע בעוצמות שיכולות להוביל למבול בעולם. לתוהו ובוהו. יש בי גם הערכה כלפיה על שעשתה את כל שביכולתה בכדי להקל עלי.. ויש בי רצון/צורך להרוס את הכל. מתחשק לי ללכת למטפלת אחרת. חדשה. לא לחזור אליה בחיים אפילו אם תתחנן בפני.. ויש בי גם יאוש אודי... היאוש הוא ממכלול הרגשות שקיים בי .והידיעה שכשתחזור אפעל "כמו על אוטומט" כפי שאני מכירה ויודעת.. עושה אקטינג אאוט.. "מחזירה לה" לא מדברת איתה מס' פגישות אף לא מילה אחת ואף לא סתכלת עליה.. כאילו מתה.. וכל זאת אחרי 7 שנות פסיכואנליזה אצלה אצל אמא צביה , פסיכואנליטיקאית מנחה במכון. מורה ומדריכה ומוכרת בעולם הטיפולי כמטפלת מאוד מאוד טובה. מיואשת מהדפוסים שלי שמסרבים ללכת ממני. מיואשת מעצמי שמוצאת עצמי מתקשרת ומקשיבה למענה הקולי בו היא מודיעה על חופשתה. מקשיבה אולי עשרות פעמים ביום. כמו מגרדת בפצעים. כמו לגרד את הקירות. מיואשת שכך מרגישה ופועלת אחרי כל כך הרבה זמן של טיפול... שואלת את עצמי אולי אני לא ברת טיפול ? שואלת את עצמי גם ואולי כל הטיפול הפסיכולוגי זו שרלטנות ? וגם איתך אודי היה לי לא קל ... רגשות קצת כמו עם אמא צביה (?) בחוויה שלי נטשת אותנו בחמישי.. הרגשתי שלא סגור.. הפורום לא עוטף לקראת שבת.. וגם איתך אודי , יודעת שאתה מקדיש מזמנך היקר, ללא תשלום, בהתנדבות. מרגישה שאתה עושה את זה מתוך לב פתוח,נדיב ,אולי מתוך תחושת שליחות .. (?) לא יודעת אודי... מרגיש לי רע. מאוד ! מאוד ! משהו בי מצטער אולי על כך שאיפשרתי לעצמי להתקרב על באמת לאנשים (?) הכאב הוא מאוד מאוד גדול.. ויש בי קול שאומר לי :" אז תחזרי לקונכיה שלך לחיות חיים פנימיים עשירים אך ללא קשר לבני"א " :((((

אודי, איזה דברים נפלאים כתבת. נפלאים וחכמים. סוריקטה

אני רוצה שתדע שאני ממש ממש אוהבת אותך ! התגובה הזו הרגישה לי בדיוק בדיוק .. מה ? לא יודעת לומר מה.. לא יודעת מה בהודעה שלך שנתנה לי נשיקה רכה בלב וגם אני מרגישה שאתה מחזיק לי את היד בדיוק איך שצריך.. משונה... אתה יודע מה אודי ? אולי זה כמה דברים ? * "שמעתי" אותך אומר לי :" במבי את לא משוגעת" במבי את לא מפגרת וטיפשה" זה בסדר להרגיש כך. זה נורמלי להרגיש כך. * כשהתייחסת לחמישי שלא הצליח לך "לסגור" כפי שאתה עושה תמיד, "שמעתי" אותך אומר לי :" במבי , את צודקת... זה לא נדמה לך. זה באמת קרה, וזה קרה כי אני בן אדם והתרחשו אירועים חיצוניים.. וזה הרגיש ומרגיש שאתה אומר לי :" במבי את לא משוגעת, זה לא נדמה לך. זה באמת קרה.. ואז בלב שלי זה נחווה ש:" בסדר, כולנו בני אדם...אבל אני נורמלית..לא משוגעת שכאילו סתם נדמה לי... * וכשאמרת לי :" קשר עם בני"א זה הדבר הכי חשוב שיש לנו.אל תוותרי על זה " הרגשתי שאתה ממש אומר לי כמו שהיית אומר לילה שלך.. הרגשתי ואני מרגישה שאתה אומר את זה מכל הלב.. תודה אודי אהוב ויקר !! שלך-במבי.

מרגישה שכתבת אותי מילה מילה!! כל כך מבינה את מכלול הרגשות... אנחנו עברנו דברים"לא פשוטים" וסוחפים איתנו חלקים שעדיין נשארו קטנים... הם צריכים זמן... המון בסלנות והכי הרבה חמלה!!! אני כמוך יש את החלקים האלה בתוכי .... אולי אפשר לחזור לקונכיה- למוכר אבל בשבילי כאב של הלבד בלתי נסבלת -אין לי הרבה מילים חכמות לאומר לך אלה רק חוויותי... כאן יחד איתך...

תודה על השיתוף.. אדם הוא אולי היצור המורכב, המשונה, המוזר והמעניין עלי אדמות...

ובכל זאת חייבת להגיד שיש שינוי ... הפעם הזו למרות הקושי את מצליחה לראות את כל המכלול של הרגשות שבך ..את יודעת במבי זה כל כך טבעי ובסדר ..והכי את יודעת לא בטוח שהפעם תגיבי על האוטומט ואולי הפעם זה יהיה קצר יותר ורק כמה דקות ...איתך וזה עוד מעט נגמר...