איך יוצאים בסוף הפגישה?

אני משגעת אותה..מה עושים? יש פעמים שאני מצליחה לצאת בהרגשה טובה וכשלא אני פשוט לא מצליחה לצאת..כמו דחף כזה שאומר לי להשאר כדי להרגיש טוב יותר אבל לא נהיה טוב יותר כי זה משגע אותה ומלחיץ אותה והיא נהיית חסרת סבלנות כלפי וזה עוד מעצבן אותי. נראה שאין לזה פיתרון. איך אלך בהרגשה לא טובה? מבחינתי זה סוף העולם. אחר כך מאד קשה לי. מה יהיה?

למה הוא חלק חשוב?

הי תותי מציעה לך להעלות את השאלה הנ"ל בפגישה ולחשוב יחד איתה מה יעזור לך לסיים את פגישה. נניח , חמש דקות לפני סיום תתרגלו יחד קצת נשימות, תציינו משהו טוב שקרה השבוע , או שיקרה בשבוע הבא, תסכמו את הפגישה או כל רעיון אחר שיעזור לך לעשות קלוז'ר ולצאת לעולם עד הגישה הבא.

מבינה אותך ומזדהה. גם הרגשתי כך, בעיקר בטיפול הקודם שלי. זה קרה בעיקר כשהרגשתי שלא הצלחתי לומר משהו או שכעסתי. גם אני לא הצלחתי לקום ואמרתי לה שאני לא הולכת... זה כמובן לא עזר כי זה הכעיס אותה, אולי גם הלחיץ, אם היה מישהו אחריי, אבל גם כשלא היה אף אחד בוודאות. הסבירה לי שהיא לא מוכנה לטפל בי ככה ושלא נוכל להמשיך להיות בטיפול אם אני לא הולכת, ואז תמיד קמתי, כי לא הייתי לי ברירה, אבל שתינו לא אהבנו שזה קורה... ולצערי זה קרה לא מעט. היו שני דברים שעזרו לי, הראשון שהייתה אורמת לי כל פגישה חמש דקות לפני סיום, כך שידעתי שזה הולך לקרות וגם הייתה לי הזדמנות אחרונה אם רציתי לומר משהו ולא הצלחתי עד אז. בנוסף, היו פעמים שהרגשתי מאוד כועסת ומאוד נסערת, והדבר היחיד שהצליח לעזור לי ללכת זה אם קבענו לדבר בטלפון, בד"כ למחרת, אפילו אם זה ל2 דקות סה"כ. ככה הרגשתי שלא "נזרקת" ממנה ושאכפת לה ממני. גם אני הרגשתי שאם אני הולכת אני לא יכולה לחזור אליה יותר וגם אמרתי לה את זה כשזה קרה, אם עכשיו אני הולכת אז לא באה יותר. חושבת שהרגיש לי כמו ויתור ולא הסכמתי לזה, אבל כמו שאמרתי קודם שני הדברים עזרו לי...