שוב פגישה קשה בקבוצה

משהו קרה ולא הצלחתי להגיד כלום... את מה שרציתי. כ"כ פשוט לכאורה, אבל כנראה שבשבילי ממש לא. הנחתי את הראש על השולחן ושתקתי, בכיתי ויצאתי קצת החוצה. לא עזר. אולי אם הייתי מצליחה להגיד זה לא היה קורה אבל לא ממש עוזר לי ה"אולי" הזה. למטפלת לא אשלח הודעה אחרי מה שקרה פעם שעברה... הרי אני זו שתמיד לא בסדר וזו שכועסת וזו שלא יודעת איך להתנהג, אז פשוט אשתוק מולה. (נראה מה יהיה עד הפגישה שלנו, כרגע מנסה להחזיק את עצמי ולא לשלוח לה הודעה). ולהרגיש לבד זה ממש כיף ): אז לפחות כאן אני יוכלה להגיד שמרגישה שלא הבינו אותי ושהיה לי ממש לא טוב. ודווקא היום התחילו נושא חדש, עמידות במצוקה (: אז הראתי לעצמי שאני לא באמת יודעת איך להתמודד, לא ממש מפתיע. וזה לא שבקבוהצ אלמד, אבל מילא.