יאוש..

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/05/2016 | 19:12 | מאת: gala

היי, אני בת 20, לפני כחודשיים השתחררתי מהצבא. שרתתי במקום שמאוד אהבתי. בזמן האחרון מלווה אותי כל הזמן תחושה של מועקה וחוסר טעם. זה נראה לי תמיד כאילו כולם מבינים משהו שאני לא או כאילו אני מרגישה פחות מהם. לפעמים אני לא מבינה למה אנשים עושים דברים מסוימים. אני לא ביחסים ממש טובים עם ההורים שלי ואני נמנעת בדרך כלל מלדבר עם איתם. עם חברה של אבא שלי אני ממש לא מסתדרת טוב אז בדרך כלל כשאני בבית אני לא ממש יוצאת מהחדר כדי לא להיתקל בה. כבר נמאס לי מהחדר שלי אבל אף פעם אין לי כוח לצאת מהבית או להתמודד עם מי שבבית. אני רוצה כבר לצאת מכאן אבל אין לי כרגע את היכולת ובאופן כללי אני לא חושבת שאני יהיה מסוגלת אף פעם. כל פעם שאני חושבת על דברים כאלה זה מלחיץ אותי כי אני לא באמת יודעת להסתדר בעצמי ואני עדין רואה את עצמי כילדה. כשאני הולכת לעבודה או למקומות כמו לבנק אני מרגישה כאילו אני מעמידה פנים שאני מבוגרת כי זה מה שאני אמורה לעשות ואני לא אוהבת לעשות את זה ואני גם לא יודעת לעשות את זה. אני לא מצליחה לשמור על קשר עם רוב החברים מהצבא ומהבית ספר, למרות שדווקא שם הרגשתי יחסית נורמלית. לאט לאט אני מתנתקת ממי שהייתי פעם ואני לא ממש יודעת מה אני אמורה לעשות עם עצמי עכשיו. אין לי שום עתיד וזה נראה כאילו אין טעם לשום דבר. זה נראה כאילו אני לא מצליחה לעשות שום דבר טוב. אני נמנעת מלדבר עם אנשים שאני לא מכירה כי הם מלחיצים אותי וכל פעם שאני צריכה להגיע למקום חדש או לעשות משהו שעוד לא עשיתי זה גורם לי ללחץ. זה רק גורם לי להבין כמה המקום הזה גדול ומסובך מדי בשבילי וכמה דברים אני לא יודעת שאנשים אחרים פשוט מסתדרים איתם. כלפי חוץ בעבודה, בבית, וכשאני כן פוגשת חברים אני אף פעם לא נראית עצובה ואני לא יכולה לומר כלום לאף אחד. אני לא יודעת איך להמשיך לחיות בעולם הזה. לפעמים אני רוצה לא להיות פה אבל בעיקר אני רוצה שזה לא יהיה ככה. אני לא יכולה לפנות לטיפול כרגע כי זה עולה הרבה כסף ואני לא יכולה או רוצה לבקש את זה מההורים שלי. יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לשנות את זה?

לקריאה נוספת והעמקה
29/05/2016 | 12:04 | מאת: פרסונה

היי גלה, זו תקופה לא פשוטה למצוא את עצמך פתאום כל כך לבד מחוץ לכל מסגרת. מניסיון אישי ולא רק ממני אני מכירה את זה. אך אל יאוש! זה לוקח קצת זמן אבל בד"כ מתרגלים ומוצאים מסגרות אחרות. אולי תנסי לפנות להכוונת חיילים משוחררים? יש אתר כזה של משרד הביטחון. שיהיה לך בהצלחה באזרחות

שלום גלה, תקופות של מעברים מעוררות חרדה וחוסר וודאות, והשחרור מהצבא יכול להדגיש זאת אפילו יותר. הייתי מציע כן לשקול לפנות לעזרה וליווי מקצועיים, ובנוסף למה שכתבה פרסונה, ישנה גם האפשרות לפנות דרך קופ"ח לקבלת סיוע. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית