הילה ואודי

וואו הילה. קראתי את ההודעה שלך והרגשתי שחטפתי בוקס בבטן. ממש היה קשה לי לנשום. הרגשתי מבועתת. יש בי צד שרוצה לגונן עלייך מכיוון שלא "קל שם בחוץ". אבל אני מבינה שאת בחרת לעשות את הצעד הזה אחרי תהליך שעברת... משהו שהבשיל אצלך... אני גם יודעת שאת בטיפול ויש מי "שמחזיק" ושומר עלייך. ובכל זאת... קשה לי עם זה. אולי אני מקנאה?? אולי חוששת לך?? אולי כועסת?? כועסת שאת מגלה את הסוד.... לא יודעת.... אודי, למה אני מגיבה ככה? מה לא בסדר אצלי? נטע.

סליחה שמתערבת למרות שההודעה אינה מיועדת לכלם... אבל כל כך מובן, הכל בסדר, את בסדר, זאת תגובה טבעית וזה הגיוני לחוש כך, מי שעברה יודעת....הרגשתי דומה לשלך :( לא קל. אבל כל אחד ומה שמתאים לו. אודי, זה צעד שלא כל אחד מסוגל אליו, וזה מאוד מורכב, תוכל לומר משהו בעניין הזה? לא יודעת בעצם מה מבקשת מקווה שאתה מבין...המטפלת אמרה שכל מה שאני עושה עכשיו זה להכנס לעולם המבוגרים, כלומר מתנהגת באחריות, מרגישה שיש לי שליטה על חיי, שליטה זה חלק מלהיות מבוגר כך הסבירה לי, שתדע ש"רק" "הדבר הזה" הוא גדול ממני ולא תמיד יש שליטה בזה......אפילו שזה בתוך הודעה של נטע, חשוב שתגיב גם לי....תודה. מיכל

היי, מה שלומך? ברוך שובך... אני חושבת נטע, שאולי את משווה ביני לבינך... ואין כאן מקום להשוואה. כל אחת נמצאת במקום אחר בתהליך... ממליצה לך על הספר טראומה והחלמה של ג'ודית הרמן- מתארת מאוד יפה את התהליכים והשלבים בטיפול. אוהבת אותך הילה