ללא נושא ספציפי.

אביב יקרה, קראתי שוב את הודעתך, הרגשתי אי שקט עם הדברים שרשמת שם, לקחתי אותם באופן אישי, כשרשמת "ההודעה שלי באה כדי לעורר כן אפילו עם זה בכעס עלי את מי שכאן בחוץ ומתקשה להביא את עצמו למקום שכותב , לכתוב .." או "שימוש בפורום מבלי שיהיה אכפת ממי שכאן" אני רוצה שתדעי שמאד אכפת לי אפילו אכפת מאד, ולא היה בכוונתי להכעיס אותך. אני מרגישה צורך להתנצל, מי כמוני מכירה את ההרגשה של ההמתנה להתייחסות שממאנת להגיע, וגם שהיא מגיעה היא אינה מרצה... אני פה אביב, בזכותך! אני לא רוצה להיות קוראת שקטה,אני רוצה לכתוב, אני רוצה להתבטא, אני רוצה שיקשבו לי, אני רוצה שיבינו אותי, וכאן זה המקום הכי מאפשר שהיה לי. תודה אודי על המקום ותודה לכל היקרות כאן על התמיכה וההבנה.

שמחה שאת כאן יקרה שמחה שאת נותנת צבע לעצמך את כל כך יפה באור היום ..

הי גולם, בהמשך לדברייך - ברוכה הנמצאת! איזה יופי שכתבת, ואפילו כמה מילים בכותרת, למרות שהייתי שמחה אילו היית מנסה להתאמץ למצוא מילה תמציתית. מה שכתבת עורר בי מחשבות על קונפליקט שקיים בי - מצד אחד - הייתי רוצה לבוא וללכת כרצוני. לא להרגיש כבולה וחייבת. לא להיות באיזה מקום, כי יתעורר כעס של מישהו אחר, בגלל שלמישהו אחר זה לא מתאים. לא להיות שפוטה של מישהו. וגם - שיעזבו אותי לנפשי ושאף אחד לא ייגע בי; מצד שני - אני בודקת אם מנסים ליצור איתי קשר, אם מחפשים אותי. אם זקוקים לי. יש אצלי, כנראה, בלבול סביב הנושא הזה. יש כמה וכמה אנשים כאן, בפורום, וגם בעולם שהייתי רוצה שיהיו. שהם חסרים לי. אבל הם הלכו לדרכם. חלקם לתמיד, חלקם עוד חוזרים. ושחררתי. אולי אני שותקת מידי ולא מביעה את רצוני, גם אם אינו מתממש. אתמול דיברתי בגילוי לב עם אביו של הילדון המקסים הקודם שטיפלתי בו, ואמרתי לו שמאד רציתי להמשיך לטפל בילד (וגם חשבתי, בנוסף להתייעצות בטיפול שהילד ממש זקוק לזה מבחינה נפשית), אבל שתקתי, כי להם היו השיקולים הכלכליים שלהם. ובזמנו, נראה שהשיקולים הכלכליים מבחינתם משמעותיים במיוחד. האבא לא יידע שכך חשבתי. בדיעבד, הוא מצטער על ההחלטה להפסיק להשתמש בשירותיי ורואה שהילד הפסיד. הם מנסים להחזיר אותי, אבל כבר יש ילד חדש ונפשותנו נקשרו. וגם לי יש שיקולים, בכללם גם כסף. ואת כל זה, אני חושבת שניתן לומר גם על הטיפולים שלנו. בוקר אור, סוריקטה