שוב שבר עמוק ומוזר בסופ"ש

הי, לא פתחתי כאן את יום ראשון, אני כבר חוששת. שוב שבר מוזר ועמוק. גם הקור שבר מאד. כמו סימנים של דיכאון מז'ורי, אבל קצר, וכן משתפר, וכן מתחבר. יש השערה שגם השינויים ההורמונליים של הגיל משחקים כאן תפקיד. ונראה לי שגם היות הימים סופשבוע ולא ימי עבודה ומחויבויות - זה גם כיוון מחשבה שלי. באסה. מרגישה (גם כאן) נהדפת ונזרקת החוצה לריק. יהיה טוב, סוריקטה

מצטערת שאת לא במיטבך עצוב לי שאת מרגישה שאת נזרקת החוצה כאן... אני כן שמחה שאת ומשתפת כאן. מקווה שתרגישי יותר טוב במהרה איתך יקרה, ינשוף

רק שתדעי שהייתה לי חסרה הודעת פתיחת השבוע ......ואת

הי אודי, אהבתי את השאלה שלך. רעיון דומה ורחב יותר הגיע לטיפול: "מה ניתן לעשות בטיפול, ובעבודה, ובעולם אל מול תחושת הההדפות החוצה". גם על הפורום, שוחחנו. על התפקיד שלי, על המקומות בהם יש לי אפשרות לבחור. תמיד אנחנו משוחחים על מה שנרשם ומורגש גם כאן. תודה על רעיון קטן וחשוב. סוריקטה

הי אודי שוב, כמובן שגם ההרגשה הקיצונית עליה סיפרתי כאן דוברה מיידית עם המטפל. היא זכתה לכמה מילים, שפורשו פחות טוב באותו מצב. האמת, כנראה שהסיכוי שיהיה כאן דיוק, לא רב במיוחד. המטפל אומר שלא על חודה של מילה יקום וייפול, בכל זאת, אנליטיקאי שאני מכירה שנים ומאחורינו עבודה משותפת. ומדוע הזכרתי זאת - משום שישנה אצלי הרגשה של ציפיה לדיוק אינסופי כמעשה קסם, מבנות הפורום למילים שלך. גם דיוק במילים, גם בתזמון. וכאן, כנראה שנכונה לנו אכזבה, ויש גם אולי בלבול בין אכזבה לזעם עצום שמתפתח. אלו רעיונות הבוקר שלי. יום נעים, סוריקטה