מאחורי המסיכה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מאחורי המסכה בין הפנים לחוץ תהום נפערת, חיוכים מאולצים, צחוק לתפארת, הצגות לאין ספור, לא יכולה אחרת ובתוכך האש בוערת. הן תהלכי בין חופי יתמות זהובים, בין שבילי עולמות רחוקים, תחפשי מקורות של חמלה, אך בלבך הכאב השקט יבלע. אולי במרחק נגיעה? אולי מעבר לשקיעה? תמצא הישועה ותבוא הרגיעה? אולי איש אמת, ישר והגון ידע למצוא את השקט הנכון לך הנמצא מאחורי המסיכה.
מיכל יקרה, קראתי ו"שמעתי" בשיר , הרגשתי: עצב, בדידות, יתמות, והשיר כתוב מאוד עדין ויפה... איתך, במבי. ואולי אני כותבת לך כי אני מתגעגעת אלייך..
מיכל יקרה, הגבתי להודעה הזו שכתבת.. משונה.. לא עלה.. אולי לא נקלט במערכת ? ... לא יודעת.. בכל אופן רוצה לומר לך מיכל , שהשיר היפה,העדין והנוגע שכתבת, השיר הזה נגע בי והדהד אצלי עצב, בדידות ,יתמות.. שיר נוגע.. מתגעגעת אלייך... במבי
במבי יקרה! אכן יש בו מכל מה שכתבת..אני רואה בו גם אופטימיות זהירה. האולי...תמיד משאיר אצלי פתח לתקווה. ואני כאן, אם כי לפעמים קצת פחות, תלוי...חיבוק מתאים. מרגישה וחווה איתך את האובדן :( אכן עצוב והחגים מבליטים את החסר. לצערי אני אגלה לך סוד, לא חושבת שאתאבל כך בכלל..זה סימן שהיה לך קשר טוב. שאלוהים יסלח לי... :( אוהבת, מיכל
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
