פחד.

אודי אתה יודע מה שטרף לי את הקלפים בתקופה האחרונה היה התוכנית הצהובה הזאת פנים אמיתיות ... זה כל כך כאב השימוש הזה בהפרעה הזו וההפיכה שלה לצהובון .. כאילו כל ההתמודדות שלנו זה הליכה ברחוב עם בקבוק ומוצץ ...כעסתי כל כך נפגעתי כל כך וזה העיר כל כך הרבה שדים מרבצם בעיקר חרדה מטורפת מאבא ...זה עצוב לשמוע את עצמי בת חמש פוחדת כל כך ממנו ולהבין שחלק ממני כל כך תקוע שם ובשביל חלקים ממני הוא ממש ממש חי. אודי אי פעם הפחד הזה יעזוב אותי או שכל פעם זה יתעורר מחדש על כל טריגר ... ובאותה הזדמנות שבת שלום שקטה ושלווה לנו ...

הי אביב, אני כל כך לא רואה טלוויזיה, שאלמלא היית כותבת כאן, אפילו לא הייתי יודעת על הדבר הזה. ואני מצטרפת לאודי - מניחה גם אני שתגובה אוטומטית תישאר. עם זאת, כלי הטיפול יסייעו לנו להירפא מאותם רגעים מהר יותר, וגם, באופן כללי, להיות חרדתיים פחות, ואז התגובות לא תשפענה עמוק כל-כך ובתדירויות כאלה. אודי אמר - ויסות. כן... מעניין אותי אם בשנות הזקנה, בהם חלים שיבושים ורגרסיות - הכלי הזה ימשיך להיות לעזר. נקווה. סוריקטה

קראתי אותך גם אצל מיקה כן מיוחדות ..יש לי הרבה על התוכנית הזו ... כן הטיפול שינה את אורך הגל הפעם הגל היה קשה בעוצמתו ובתגובתו הניתוקית .. מקווה שישתפר....בהמשך אולי אצליח לאזור כוחות ולכתוב על התכנית הזו ועלי.