אודי.

אודי לא הבנתי אותך שם למטה. ואולי בתוך המלל שלי גם אתה הלכת לאיבוד . אני יעזוב לרגע את הטיפול המטפלים והדרך ..ואתרכז באני ברור לי שה"חלקים"הם כולם אני . אני גם מבינה שהם מחזיקים רגשות בצורות שונות שאני מתוך דרך חיים "בוחרת " לא להרגיש. אז אם ניקח את הפחד מאבא שרק מההקשבה לקול הזה פתאום הבנתי עד כמה יש בי תחושת פחד לא הגיונית שאני לא מרגישה ולא נותנת לו מקום. עכשיו השאלה שלי האם יש מקום לפחד הזה ...אני לא מסוגלת לקבל את הפחד הזה ,הוא לא הגיוני. אם אני מקבלת את הרגשות "הכלואים" האלה אני צריכה להתמודד עם האמת . שמפרקת אותי לרסיסים קטנים ולא משאירה לי כוחות .. ובעניין הטיפול האמת שדיברתי איתה על זה המון וזו הדרך שלה. מן הסתם היא חותרת לחיבור רק מתוך הפרוק ולא מתוך השלם .חייבת להגיד שהדרך שלה מלמדת אותי לכבד, להקשיב ולתמוך בהם ולהתייחס לכולם כאל אני . אני מרגישה איתה מאוד נוח ויש תיקשורת מדהימה שמקבלת את הכל ,את כל מה ומי ואיך שאני מביאה וזה נותן המון כוח.ולמעשה השאלה שלי היא איך אני אמורה להתנהל עם עצמי ולא מה הטיפול הנכון .. המון תודה על הכל, על התמיכה ועל כוחות שאתה נותן בדרך ...

הי אביב, חפצתי להזכיר, שגם מה שרכשת מהמטפלת (למשל, הנוכחית) הוא חלק בך, ותקוותי שמשקל הקול הזה יגבר על הקולות העוצמתיים המושרשים האחרים. הרבה מאד מאד מאד עבודה, הרבה זמן וסבלנות, ויש תקווה. שלך, סוריקטה