יום הזיכרון לשואה ולגבורה.........בצרוף נסיעה וחוסר עקביות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בעלי טס לחו"ל הערב, יום הזיכרון לשואה ולגבורה חל הערב, שיבושים בזמני הפגישות הבאות איתה....הכל גורם לבטן שלי להתהפך...לא ספרתי על הנסיעה של בעלי למשפחה הפעם, תמיד כן מספרת, הפעם לא, המשפחה גורמת לי לחרדה רבה יותר...........חרדתית שכמותי :( וגם לא רוצה ליצור קשר עם המטפלת בגלל חרדה.........רוצה להחזיק לבד.........ובכל זאת אודי? כותבת פה.....הבטן מתהפכת לי מהכל....מועקה בחזה כזו.....אוף.......וכן, כנראה שזה יחלוף......אבל עד ש.....אני ארעד כמו עלה נידף ברוח.....חבל......(דרך אגב, כבדות ופחד תמיד מגיעים ביום הזיכרון הזה)
את יודעת אני קוראת אותך את החרדה את הקושי ..וחושבת בתוכי למה לא להעזר בה .. דווקא סתקופה כזו של טלטלות וחוסר יציבות בפגישות .. את יודעת להיות עצמאית לא אומר להיות לבד . זה לא פשע להעזר במטפלת בן הפגישות כן זה בעייתי שזה הרגל אבל לא כשזה צורך אמיתי .. חושבת לפחות מעצמי שאם הסמס עוזר לא להיות במצב הקשה הזה כי אם נותן כוח להחזיק את הימים אז מה רע בו. הכל שאלה של מינון ועיתוי . אל תקשי עלייך דווקא כשצריך . זה בסדר להיות חזקה ועצמאית וזה בסדר להעזר ולהזדקק .. אתך בלב
הי מיכל, ומה יותר טבעי מלהרגיש ככה ביום כזה? הנסיעה וההשארות לבד לא מקלים כמובן. וזו הרי תכליתו של יום זיכרון, לא? אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
