בלי מילים וכותרות.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
פתאום מבינה שחיי מלאים דלתות וכל דלת שאני זוכרת צבעונית ושמחה של אבא אוהב מחבק משחק היא דלת לזכרונות שהודחקו ביעילות ... אלוהים עדי שגדלתי עם השטן בכבודו ובעצמו .. ומה זה אומר עלי .... חפץ עובר לסוחר בשביל מה נולדתי בכלל אודי זקוקה למילים מרגיעות הכאב הזה בילתי נסבל .... לא היו משחקים ...זה היה משחקים לגדולים לא לילדים ..
יקירתי אף מילה לא יכול לתאר את הפגיעה שעברנו.. להכיר בזה שזה קרה לנו קשה מאוד... את האנשים שהיו אמורים לשמור עלינו, לאהוב אותנו פגעו בנו.. הניתוק שירת אותנו ועזר לנו להמשיך לחיות יום אחרי יום... האמת היא שכמה שאנחנו מבינות זה בלתי נתפס על הדעת והכי.... כואב עד הכי עמוק בפנים.. שולחת לך חיבוק עוטף ומרגיע. אוהבת מאוד💗
ינשופי יקירתי ....אוהבת כל כך תודה על הכל ....המילים שלך מרגיעות ועוטפות ...חיבוק חזרה
הי אביב, הדבר הטוב בדלתות זה שניתן גם לסגור אותן וליצור מרחבים בטוחים. היום יש לך את האפשרות להחליט מה ולמי יפתח, ומתי לסגור ואפילו לנעול (ולשמור את המפתח). אודי
הי אביב, הי אודי, אביב יקירתי, קראתי את הודעותייך האחרונות, הגבתי רק לחלקן, התעוררו בי מחשבות רבות. ביום חמישי החלטתי להשאיר את התגובה הראשונה להודעה זו לאודי, ואז לארגן את הכיוון עליו חשבתי. וכמה אני שמחה שכך. דבריו של אודי נפלאים בעיניי. ועזרו לי לעשות סדר גם אצלי. הזכירו לי דברים ידועים שנחבאו, והופ, הם על פני השטח. איזה יופי שיש גם אודי (שהוא אחר ולא אני). התוספת שלי היא קודם כל שוב לנסות לא להישאב לקטע של הטוטאליות. בהמשך, אומר ש - לא, אבא אינו השטן. יש בו חלקים שטניים מאד. חולים מעוותים. שהכי בא להקיא. וגם - נראה לי, שאם אבא הוא השטן, מאותה סיבה גם את. ואת לא. זה העניין. אבל כן יש חלקים כאלה, ואם סוגרים את הדלת (אין על המילים של אודי) החלקים ממודרים יותר ולא הופכים את הכל לטינופת רעילה. כי יש חלקים יפים. וגם יש בך חלקים יפים צבעוניים שהגיעו, כן, זכות ההכחשה שמורה לך, גם מהחרא-של-בנאדם הזה. אודי, תודה. כתבת לאביב, אבל אתה כותב גם לכולנו. למגיבים בפועל, כמו שבחרתי אני לעשות, ולקוראים ה'שקטים'. והדברים הנהדרים שאמרת, אודי יקר, היכולת למדר, רוב הזמן, הוא הישג ששנים של עבודה הובילו אליו. תודה :-) ואביב, יש מצב (וזה קטע שגם לי מאד קשה לתפוס) שאבא אהב את אמא ומשם נוצרת ונולדת. אופס. סוריקטה
הי סוריקטה.. שנים שאבא שלי היה חצי אל בעיני . מאוד מאוד אהבתי אותו הערצתי אותו ... נראה לי שכדי להגיע לאיזון אני צריכה יכולת להביט גם בשטניותו ככה שכן מן הסתם את צודקת ובכל אחד יש מהטוב ומהרע ... אבל כרגע מנסה להגיד את הרע אולי אולי אולי זה גם יחלחל וגם אצליח להרגיש שהוא היה חרא אדם . כי אני עוד לא שם אני גם לא כועסת (מן הסתם יש כעס בפנים ) עוד ארוכה הדרך למקום של איזון של חלקים טובים ורעים ..... ובקשר לאמא ולאבא לא יודעת אהבה ...יודעת שהיה קשר מאוד מיוחד . של תלות וכוחות ויחד ונפרד ...לא קשר בריא מן הסתם ובלי קשר כן יש בי גם חלקים יפים שקיבלתי ממנו ....