..החלטתי.......................................

שלא לפעול באימפולסיביות, להקדיש מחשבה להכל......קשה לי ממש. כאילו הליכה למישהו אחר, למטפל אחר כשאנחנו לא נפגשות זה בעצם למצוא מישהו לאחוז בו, אולי תחליף וזה ממש יפגע כנראה בקשר שלי איתה ובכלל יבלבל יותר..... אני עצובה בכלל לא בקטע של געגוע אלא במחשבה שמשהו ממש משתבש בי.......שאני לא מסוגלת לא לקבל את הפגישה הזו שחשובה לי למשך השבוע......אוףףףףףףףףף למה העקביות הזו כל כך חשובה, הרי בחיים יש דינמיות יש יציאה משגרה????? ואותי זה הורס, למה אודי??????? למה אני כזו סתומה :( אוףףףףףףף יודעת שתחזור אבל כאילו משהו נשמט ממני.....הקרקע.......אוף למה? למרות שיודעת שהיא קיימת! שיש קשר שהוא יכול להחזיק מעמד, היא לא תנטוש, אוףףףף כבר יודעת ובכל זאת ברגש משהו משתבש כל כך :(

מיכל יקרה כמה האשמה עצמית!! אני מאוד מזדהה. אני לומדת( וזה לא קל) לקבל שיש לי צרכים ואולי שנחשבים בעייני כשליליים. אבל אני פחות ופחות נלחמת ופשוט מאפשרת לעצמי מה שיכול להקל עלי. מאחלת לך שתאפשרי לעצמך לקבל מה שיקל וירגיע איתך, ינשוף

הי מיכל יקירתי, החלטה נבונה מאד, בעיניי. וממש הסכמתי עם מה שאודי אמר לך. מניחה שלו היית מורידה את התכנית הזו לפועל (פגישה עם מטפל/ת נוסף/ת) החרדות והבלבול שלך היו עושים בלגן גדול. הרבה יותר ממה שעכשיו, שקשה מאד אולי, ובכל זאת אפשר להחזיק איכשהו. גאה בך, סוריקטה