תחושת נטישה לא מרפים...

אולי כבר כתבתי על זה בעבר אבל אני מוטרדת.. אני חווה תחושת נטישה לאחר כל טיפול- לפעמים זה נסבל ולפעמים זה גורם למצוקה קשה שום דבר לא מרגיע... גם לא מילה טובה, גם לא חפץ מעבר, גם לא סמס, כלום!!! בזמן אחרון אני נאלצת לקבוע פגישה נוספת ואז יש הקלה זמנית אבל בסופו של דבר שוב נגמר הטיפול וצריכים להתמודד לבד.. אני מתקשה לאסוף את עצמי, להשקיט את הקולות בתוך הראש ולהרגע. למרות שדברנו על זה בטיפול, לא מוצאים פתרון.. לא מספיק התכנים הקשים שמביאים לטיפול.. בנוסף צריכים להתמודד עם תחושת נטישה...

הי ינשוף, לתחושת הנטישה הקשה, כנראה, יש פוטנציאל להיות עמנו תמיד. בעוצמות מעוצמות שונות. אצלנו בטיפול אין חפץ מעבר קונקרטי. יש אפשרות פתוחה של תקשורת בין הפגישות, אני כמעט ולא משתמשת בה, והיא גם לא בדיוק עוזרת לי כל-כך בדרך כלל. (וכן, אני כועסת על זה). לפעמים פגישות נוספות מסייעות וגם הן, לעתים לזמן מוגבל. ויכול לקרות שנשתמש בפגישה נוספת להרס דווקא... כך שאני מכירה גם את זה. בכל מקרה, דיברנו לאחרונה על המרחב המעברי, והמטפל אמר שהעבודה שלי ממלאת את המקום הזה ביננו. אולי משהו מדבריי ייתן כיוון? שלך, סוריקטה

מובן כל כך....במיוחד ברגעים הכי קשים בטיפול רוצים החזקה מלאה....טוב שאת קובעת יותר פגישות, פעם הייתי קובעת יותר פגישות כשהרגשתי כך, שאני ננטשת או שלא יכולתי יותר. היא פה בשבילך גם כשאין פגישה...את יודעת את זה :) כמו שאודי אמר לי שברגש ובשכל זה ידיעה שונה...איתך יקרה.

הי ינשופי יקרה מאמינה שככל שתלמדי להקשיב פנימה ולתת לתחושה ולפחד מהנטישה מקום יחלחל גם בטחון במטפלת ...היא תופנם יותר ויותר ולא תעלם דקה אחרי שיצאת משם .. אתך אהובה עם כולך יודעת כמה זה קשה ומוצף .. אני אתך מחבקת שולחת כוחות ודובונים ..

תודה לכם על תגובתכם משתדלת לקבל את הצורך כי באמת זה בא מהמקום של הצפה של תכנים קשים בטיפול