אמממממממ..חפץ מעבר...........

סתם כזה להיות...אין לי חפץ מעבר ממש....מקנאה בבמבי שמקבלת מחברות ועטים :( פעם היא נתנה לי אבן יפה כזו לפני כמה שנים, משום מה אני חושבת שהאבן אבדה לי כשהחלפתי תיקים לפני המון זמן..ומתביישת להגיד לה, פאדיחות. לפני זה היא נתנה לי קונכייה (כי אני אוהבת את הים) שהזכירה לי משהו שלילי והחזרתי לה אותה מהר...בקיצר בלאגן...לא רוצה לחזור על הקטע של לשכוח, לכעוס, לא לבוא לפגישה כשתהיה בעוד מלא זמן...או למחוק את הטוב וכו'...אוף. רוצה הפעם לבוא לספר, להתגבר.....בגישה אחרת, אבל עכשיו קשה לי..... :( חבל שלא ביקשתי משהו ממנה.......היא אומרת לי תמיד להגיד לה בלי לשפוט אז אומר אודי רק שרוצה לשפוט את עצמי אבל משתדלת שלא וגם מנסה לחמול כמו שאתה כתבת.....ולא תמיד מצליחה, מתי ממש אצליח? לא יודעת כאילו זה טבוע בי לשפוט את עצמי לחומרה, להוסיף סבל על סבל כמו שאתם (היא וגם אתה אומר לא פעם) ...חבל , משתדלת אחרת.........אין לי את מי לשתף זה חסר.......חשבתי על משהו קונקרטי כמו לכתוב לה במחברת כל יום ובסוף להביא או לא זה לא חשוב..העיקר לפרוק :( לא יודעת כבר........פעם כשהייתי ילדה ניהלתי יומן, סיוט זה היה כי פרטיות לא הייתה לי :( קברתי אותו כשעברנו דירה...שירים שכתבתי הייתי חותכת לחתיכות קטנות שלא ישאר זכר כי הוריי גילו אותם במגירות והוציאו והרסו פרטיות :( אוףףףףףף...למדתי אצלה בעיקר לכתוב ולאמר יותר ספציפי..סתם נזכרתי בזה......אוףףףףףףקשה ההליכה ממני....למה כל החוסר הזה??? ולמה יצא רצף כזה ארוך בלי לראות אותה???? אוףףףףףףףףף וכן יודעת שתחזור מה יקרה עד אז לא יודעת.......

... חוויות מעבריות... מזכיר מאד את אשר שוחחנו עליו בפגישתנו, רופא הנפש ואני. תודה, סוריקטה