אודי תודה .....

תודה על עוגן ..על מילים כל כך עוטפות ומקרקעות ... מאז הפגישה אני כל הזמן נעלמת מרגישה את הרגע שזה בא ולא מצליחה /רוצה לעצור ... ויש גם בריחה לשינה ביום ...ובריחה מהשינה בלילה . לא זוכרת חלומות אבל קמה עם גוף דרוך מכווץ שאומר הכל... ואמא --והיום שאחרי . ..היום שכבר יהיה ברור ולא תהייה הפנטזיה של תיקון ..שהיא תראה אותי שלא אהייה שקופה.. והאשלייה של משפחה שכנראה תתנפץ בפני (מבחינה רגשית כי בהגיון הכל ברור ) כל זמן שאמא בחיים יש לי כאילו משפחה ...יש יחד .. אודי כל מי שליווה אותי בדרך בשנים האחרונות אומר לי שאני יודעת ...ואני פוחדת מהיום הזה יודעת שיהיה פירוק מוחלט כזה שלא אצליח לאחוז ..ומצד שני יש נבואה שמגשימה את עצמה.. מנסות להתכונן ליום הזה בטיפול וכל אזכור שלו מנתק אותי ...האמת אודי צריכה כנראה שמישהו ירגיע אותי שהכל בסדר ואני אתמודד ולא אתפרק ...ורק המחשבה והכתיבה מפרקת אותי ... אמא ...יש אין במילה הזו אמא ...נכנס הכל חיים נראות פגיעה הרס ....אמא מי שהביאה אותי לעולם ומשם שכחה אותי ....