נאחזת

בלי מילים גם לא ממש אני ..... עצוב שככה אבל בימים אלה אני אביב הנעלמת ... אודי אפשר יד לאחוז .

לכודה בתוך עצמה לכודה בתוך הגוף שלה לכודה אוכלת ובוכה בלי דמעות בלי מילים לבדה לעצמה אודי תודה על יד מושטת בעץ כל כך איתן שגם אחרי המון זמן יכולה לבוא ולהאחז ...

ואולי, אולי אלה אנחנו, שנעלמים לך. הי אביב, אנחנו פה :-) אם כי 'אנחנו' רק מאחורי מחשב. אבל זה מדהים, אני חושבת, איך ממש במציאות אנחנו לכאורה מאד נוכחים, עושים שמיניות באוויר, ובה בעת נורא שקופים. גם אני, למשל, חיפשתי את הידיים האלה במציאות, כי הרגשתי חצי פגר השבוע. אף לא אחת מזולת אנושי שהוא הגיעה, לפחות זה מה שהרגשתי, וזה היה מבאס מאד. ולשאלה הבאה: האם הייתי מתירה? האם נחוויתי הודפת, או שסתם נפלתי בעיתוי גרוע? לא יודעת... איך את עכשיו? סוריקטה

יקרה ,צר לי שזאת הייתה חוויתך ..מכירה אף מכירה את הרגשת השקיפות .. לצערי אני באמת נעלמת /מתנתקת ומישהי אחרת שהיא אני מגיעה .. היום אני בשלב שיודעת שזה קורה שומעת את עצמי בקול שונה ובהתנהגות שונה .. היו ימים לא פשוטים אבל בסדר זה למטרה טובה ..ודי צפוי לאור המקום שאני נותנת בטחפול לחלקים מסויימים ... שיהיה שבוע טוב וקל ... איך את אחרי הסופש חג מנוחה ??