איך זה שאנשים אוהבים אנשים?

שאלה תמה, אולי, וכאן היום, אני מרגישה ממש מפגרת... הי כולם, רופא הנפש שלי אמר שאם איני מרגישה שהוא אוהב אותי זה סימן שאני עוד זקוקה לטיפול. אני באמת לא מרגישה. שאני ראויה. ודווקא הוא, שראה ממש מקרוב את חלקיי התוקפניים כמו שאיש לא ראה, דווקא אם הוא אוהב, זה אמור להגיד משהו. השלם הזה שהוא רואה. ואני עדיין תוהה לעתים, איך זה שהוא ידע שאני מרגישה ממש רע בפגישה האחרונה ועד לבאה - תהיה שתיקה. סוג מחשבה שאני רואה כאן הרבה. והקושי להחזיק דמות פנימית טובה חומלת גם בהיעדר הפיזי המיידי. בכולנו יש חלקים תוקפניים שבאים לידי ביטוי בכל מיני דרכים. ובכל זאת, הנה, אנשים נאהבים. ואני מרגישה לא ראויה. בחיי. מטפלת בילדים (בין אם אני מאוהבת בהם, ובין אם אפילו קצת פחות) והם ממש נקשרים אליי, גם ההורים מעריכים ומכבדים, והתקופה הזאת חולפת, אין יותר מפגשים יומיומיים, מתרחקים ו נגמר. לא מתדלל. ממש רק אם ניפגש במקרה ברחוב ניזכר. וגם אם אני יוזמת, זה לא הולך. קשרים באים קשרים הולכים. יש לי שכנויות ממש טובות. וכששכנים משנים מיקום גיאוגרפי החוויה שלי היא של ניתוק. ובאמת נפרדים מאד מאד. אולי זו החרדה של החיים שלי. וגם לגבי הטיפול וקיומו. חסר אולי ה"מישהו הולך תמיד איתי", וגם ה'מישהו לרוץ איתו'. אם תחפצו להאיר את עיניי (לא ישנתי וכנראה גם קצת חולה, אז המחשבות לא הכי מחוברות) - ממש אשמח. שלכם, סוריקטה

סוריקטה יקרה מדוייק להפליא דבריו של אודי אני באמת אוהבת אותך ...וגם האחרים ונמשיך להגיד לך את זה עד שזה יחלחל פנימה ... אודי כל כך אהבתי שכתבת את זה ...היה לי עצוב שלא הצלחתי להגיב לסוריקטה המתוקה שלנו ואתה עשית זאת עבור כולנו אז תודה.

וואי, אני ממש מתפדחת. 💗 סוריקטה