תיקון (בהמשך להודעה שפתחתי בבוקר)

הי כולם, זה קורה לעתים, חולף זמן ורגשות משתנים. אענה לעצמי - רופא הנפש מיטיב להכירני וסומך עליי שאדאג לעצמי. ואחרי שכתבתי - החלטתי לומר לכמה אנשים שאני אוהבת ומתגעגת וכמה הם חסרים ואיזה כיף שאחד מכל אלה אפילו הבריא ואולי משתחרר מבית חולים ויחזור לסביבתי. אז ההרגשה השתנתה. עכשיו אוכל לומר שאפשר לסמוך עליי. קודם, בנפילה, לא כל כך ראיתי. אז תיקנתי. הבראתי. כל הכבוד לי. סוריקטה

אכן כל הכבוד לך .. את יודעת כבוד לך שכתבת בנפילה שהרשת לעצמך להביא גם את החולשה את רגעי הנפילה וכל הכבוד לך שראית והגעת למקום אחר .. אכן תהליך מבורך . שמחה שהכתיבה עזרה לך מכירה את זה מקרוב .. חיבוק

לא בטוחה... הי אביב, הי כולם, איני בטוחה שזה פייר כלפיכם לדבר קושי בזמן אמת. הייתי יכולה להמתין ולספר ממרחק ובדיעבד. כן לדבר *על* הדברים, אבל לא *את* הדברים באופן 'חי' מידי. הדברים האלה קורים כל הזמן. איני בטוחה שנכון לי היום לחשוף את הסערות דווקא בזמן אמת, שהן ממש מתחוללות. בואי נאמר שאילו, נניח, היו לי מחשבות של פגיעה עצמית. ובדיעבד, הן לא ירדו למציאות ואיכשהו שככו - אילו הייתי משתפת, פה, בפורום רב קוראים, כשהדחף חזק, כאילו יש סיכוי ממש גדול שזה יתרחש, זה היה יכול להיות נורא טריגרי עבורכם. אז כאילו סיננתי בעצמי מראש. ככל אדם, יש נפילות ובדרך כלל גם יש תיקונים. לעתים, ואצל חלק מהאנשים ה'קטנות' האלה אפילו לא מגיעות לרמת החוויה ומתחולל תהליך מהיר. נדמה לי שאצל מי שנפגע נוצרת חוויה ואפילו גדולה מאד ומתעצמת ולכן לפעמים אין זה פשוט. השימוש שלי בפורום השתנה, אני חושבת, עם השנים. אולי כדאי להצניע את הסבל פה, במקום שכולם רואים. לא יודעת... ואיכשהו קיים שוב הכעס הזה שיופי-לי-הצלחתי-לבד. אני לא רוצה רק לבד... זה לא ממש נכון. יש רופא נפש, ולשם כן מגיעים דברים באמת חשיפה אחרת. וברור שיש אתכם, שמילותיכם מנחות אותי ומזכירות לי ומחברות אותי לכל מיני אזורים בי. סוריקטה

צודקת בדברים קשים של אובדנות ובכל זאת .. אפשר לסמן טריגר לכתוב שזה רק רצון וכו''' מה שיותר חשוב זה שלא ראיתי במה שכתבת אלי מחשבה עלייך רק שזה לא פייר כלפיינו... הרעיון הוא האם את מרשה לעצמך בזמן אמת להיות עם הרגשות עם אחר לתת לאחר לתת לך יד כשממש כואב ומרגיש ולא אחרי כשאת כבר בשליטה . האם את מרשה לעצמך לבקש עזרה גם כשאת חסרת שליטה /כואבת /עצובה .... ברור שבסופו של יום אקום לבד כן המילים שלכם והמטפלת עוזרים אבל כן בסוף כולנו לבד.. אבל היכולת לבקש עזרה בזמן אמת הלהרגיש ראוייה לעזרה להרגיש שאני לא לבד בתוך הכאוס ...זה אבל גדול ביותר .. ואני שמחה לראות אותך מבקשת עזרה בזמן אמת ,לדעתי זאת התקדמות ענקית להסכים להיות ליד ועם השני כשאת חלשה ולא לדבר במנטרות על החולשה.. וכן לזכור שבסוף העבודה היא לבד שלא כולם יכתבו לך ולא כולם יראו אותך וזה לא עושה אותך שקופה או לא חשובה זה פשוט משקף את המקום (לפחות כאן ) למדתי שמבקשים עזרה בזמן אמת ולא ממקום קרבני הדברים נראים אחרת ....אתך , לחיי תהליכים ...

את יודעת ...בכוונה בנפרד הדברים שלך ישר נגעו בי במקום החלש..הקרבני "האא היא רומזת לי" כשברור לי שלא !!!!!!! שאת כותבת מהמקום הקשה והכואב שלך ...של זה שלא מאמין שמגיע לו ולמה בכל זאת משקפת לך את זה כדי להראות לך איך כולנו מתרגמים מעוות מערכות יחסים ...דרך המסננים שלנו . אוהבת אותך באמת ולא אין לך מה להתפדח זה בזכות ולא בחסד ...חיבוק