הקמת משפחה בהמשך למה שסוריקטה כתבה לי...

היי סוריקטה ואודי יקרים! סוריקטה, יפה המחשבה שאם אתה מקים משפחה אתה חושב שאתה ראוי, אך הקמת משפחה עבורי הייתה מעין תיקון או שינוי שבער בי, הרצון להיות אמא טובה יותר או ראויה תמיד מקנן בתוכי... "אמא ראויה דיה" הייתי אומרת... הקמת משפחה באה ממניעים אגוצנטריים שלי...רציתי ילד שיאהב אותי, יכבד אותי..משלי. וכמה שבעלי (מסכן )עבר בקשר שלי איתו, מניחה שצריך בהחלט לאהוב אותי בשביל להכיל אותי, להבין..ועדיין מרגישה שזה לא מספיק למלא. כאילו לעולם לא יתמלא, תמיד יחסר ולא אבטח..אבל זה לא נכון! אני בוטחת בו שאוהב אותי ואני אותו וזה מדהים, תובנות שלא באו בקלות...תמיד המחשבה שלי הייתה שהוא איתי כי זה נוח מכל הבחינות, שלו ושלי...היום מאמינה שזה שונה. ועבורך, אני חושבת שאף פעם לא מאוחר מידיי!!! תמיד את יכולה למצוא בן זוג, ומבחינת ילדים, אפשרי לאמץ, להיות משפחה אומנה, לעזור לאחרים במצוקה עם ילדים וכו'....וכמובן לטפל בילדים של אחרים זו זכות גדולה ואושר גדול, מניסיון לראות אותם היום חיילים, באוניברסיטה וכו'..תמיד עושה אותי מאושרת וממלא אותי :) כאילו אני ילדתי אותם....(במדבר ג' א' )"כל המלמד תורה כאילו ילדו" :) מי שמלמד אחרים כאילו ילדו...מאמינה בזה!! ואת ראויה לכך בהחלט!!!!! ואת אהובה מאוד!!!!!! אצלנו בפורם בטוח!!! :)

הי מיכל, הכותרת שרשמתי למעלה אומרת הכל. כתבת יפיפה ומרגש. וגם - איכשהו, גם אנחנו, המטופלים, קצת ילדים ותלמידים של המטפלים שלנו, מסכימים? שלך, סוריקטה