יש מקומות שבהם הכל שחור!!!

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

27/06/2017 | 22:06 | מאת: ת סופית

היי. הרבה פעמים אני חסרת בטחון וכשמישהו לוחץ על הכפתור הנכון, אני מתפרקת!!! הופכת להיות שבר כלי, פצוע ומדמם. ואז מתחילה לחשוב כל מיני מחשבות שליליות, לא טובות ולפעמים מלאות בהרס! יש מקומות שאני מרגישה כל כך לא ... ועדיין כל כך הרבה שנים של טיפול. אבל כשאני מגיעה למקומות האילו אני רק שם. הכל שחור, אף אחד לא יכול לעזור, לא נכנסת קרן אור ונראה שיש רק מוצא אחד!!!

לקריאה נוספת והעמקה
29/06/2017 | 06:39 | מאת: סוריקטה

הי ת סופית, אני מסכימה, שאם רמת החרדתיות גבוהה - אנחנו לפעמים קצת כמו בלי עור או מלאי כוויות, כך שכל מגע בלב הפצע שורף באופן בלתי נישא. חושך בעיניים. אפשר ללמוד איפה האש, ובמקום להימשך אליה (כן, זה קורה), להצליח להתאפק. באופן כללי, כשרמת החרדות יורדת וגם התדירות שלהן, וגם משכן (חוזרת על עצמי למי שכבר מכיר) - רואים את האור. אבל לגמרי. שנים של טיפול. שבע זה יפה. לפעמים צריך יותר. ושוב, הייתי מאד שמחה, אם תוכלי, לספר קצת אודותייך, מדוע הגעת לטיפול, למשל, או, לפחות גיל (את נשמעת לי צעירה למדי). אם רשמת כבר ופספסתי - עימך הסליחה. סוריקטה

29/06/2017 | 23:17 | מאת: ת סופית

היי סוריקטה וכל המתעניינות. הצחיק אותי שאני נשמעת לך צעירה, כבר לא כל כך. יש לי פזם די ארוך על פני האדמה. נראה לי פלוס מינוס בגילך לפי מה שהצלחתי לקלוט. קשיי החיים, כל מיני דברים שעברתי ועברו עלי הצטברו והתחילו ללחוץ ולהעיק. עד שהחלטתי שאולי טיפול יעזור. לא כל כך ידעתי לקראת מה אני הולכת אבל היתה תחושה שצריך לדבר עם מישהו נייטראלי. היה לי מאוד קשה בהתחלה אבל הייתי כל כך צריכה שמישהו יקשיב שלא הסתכלתי ימינה או שמאלה. גם המטפלת טוענת שהיה קשה מאוד בהתחלה, אבל עוד לא בררתי למה. חוץ מזה כמו מיכל, יש לי משפחה וילדים. ואני בן אדם די שלילי לגבי עצמי וחיי. זהו, עכשו רק חסר שאגיד את שמי. חחח.

30/06/2017 | 07:40 | מאת: סוריקטה

הי ת סופית, והנה כתבת גם חביב ועדין - אהבתי. תודה על השיתוף. וכל הכבוד! וראיתי שגם הצטרפת לעץ הענף (יאיי!) שם למטה. נהדר. ניטע חדשים בשבוע הבא. סוריקטה

30/06/2017 | 07:58 | מאת: אביב 22

תודה על השיתוף , נו אז אנחנו חבורה די גדולה של נשים בגיל הנכון . מכירה את ההרגשה שדברים מתחילים ללחוץ אני לתומי חשבתי חודש חודשיים מקסימום כמה שיחות להבין מה קורה. זה כבר שבע וחצי שנים וכנראה עוד כמה שנים טובות .... גם אני בעלת משפחה וילדים ולעיתים מאוד קרובות מרגישה שחיה בשני עולמות האחד שכולל בית משפחה עבודה ...והשני של טיפול ומחלה ...אולי קצת כמו שאני בנויה :) ושוב לומר לך ברוכה הבאה ....

הי תו, במקרים כאלו אני נוהג לשאול מה יכול לעזור לך, מנסיונך, לעבור תקופות שחורות כאלה? אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית