אביב, סוריקטה יקרות (גם אודי)

לומר שקראתי את שתיכן. למרות העומס בכתיבה :) מחשבות מחשבות.... ומילותיו של אודי אכן נקראות ונחרטות בזיכרון. אם היינו יודעים עד כמה "חיים ומוות ביד הלשון"....מלחיץ קצת אם הייתי צריכה להיות מטפלת לא הייתי עומדת בזה, מעריצה מטפלים שמודדים מילים ויודעים לקלוע.

הי :-) מבינה ממש את הקושי עם העומס. כנראה, שלא רק מילים של מטפלים/הורים/דמויות דומיננטיות נחרטות. כמו ש - ת סופית כתבה, לפעמים נלחץ איזה כפתור. האמירה יכולה להיות לאו דווקא של מטפלים, אלא של איזו דמות שמזדהים מאד עם דבריה באותו רגע, כי הם מזכירים משהו מפעם מאיזו דמות משמעותית, וייתכן שפתחים 'מסוכנים' שמורידים מהמסילה גם קשורים לרמת החרדתיות והקושי להפריד, החולשה. ולדעתי - לא, המטפלים בפרט, ממש לא תמיד יודעים לקלוע (והידד לצניעות). גם תלוי במידת ההתאמה שהמטופל מצפה לה. אם זו רמה של שניים שהם אחד - אין סיכוי. אם המטופל פייסן יותר, אבל באמת, מבפנים ומוכן לקבל ולעכל דברים מן החוץ - גדלנו. יצא קצת ארוך בכל זאת, סוריקטה

היי...חושבת שגדלתי :) בטיפול מקבלת יותר דברים שנאמרים..ובכל זאת מרגישה שהיא אלופה במילים...וברור שלא מושלמת וממש אנחנו לא אחד. מזל שכך :) גם התלות כבר אחרת..מרגישה יותר הדדיות ושיחה של שתיים מעניין...אכן גדלתי.

את יודעת עד כמה מילותייך במקצוע שלך נחרטות עמוק עמוק ....עד כמה את משמעותית עבור נשמתם של הילדים .. אולי בזכותך יהיה פחות מבוגרים שיצטרכו מטפל ..