פתיחות עם הפסיכולוג

שלום, שמי לירון אני בת 24 ונמצאת 9 חודשים בטיפול פסיכולוגי. הסיבה שפניתי לפסיכולוג היא שאני מרגישה תקיעות בחיים, חוסר ביטחון וחרדה כללית. בנוסף ישנם דברים מהעבר שלדעתי השפיעו מאוד על הביטחון ועל החרדות שלי (יחסים עם ההורים בעיקר) המטפל שלי מקסים, מכיל ומקבל ונוצר קשר טיפולי מאוד טוב . הבעיה היא שבנושאים קשים אני לא מצליחה להפתח וישנה מחשבה תמידית שהוא שופט אותי (אף על פי שמעולם הוא לא נתן לי הרגשה כזו, זו פשוט תחושה שמלווה אותי לאורך כל חיי) אני יודעת שזה תוקע את הטיפול ואפילו דיברתי איתו על זה, אבל עדיין, בכל פעם שאני רוצה לפתוח נושא מהעבר שמרגיש לי מביך, או שפשוט קשה לי לדבר עליו אני מייד נחסמת ולא מצליחה לפתוח עד הסוף. אני כל הזמן עוסקת ב״מסביב״ במקום לדבר על הדברים החשובים מתוך מחשבה ששופטים אותי. בנוסף, אני מפחדת לבכות מולו או יותר נכון מתביישת מאוד וזה גם מה שגורם לע לא לפתוח נושאים קשים., אני מאוד רוצה שהטיפול יצליח והייתי רוצה לשמוע גם ממומחה וגם ממטופלים איך מתגברים על הבעיה הזו. תודה, לירון

הי לירוני, בתור מטופלת, מה אומר, תשעה חודשים יכול להיות במובנים מסוימים זמן קצר יחסית. לעתים משתחררים יותר, לעתים פחות, לעתים מצליחים יותר, לעתים פחות. הזמן מדבר, ואז, אז יודעים בדיעבד. איני בטוחה שהאצה מכוונת או דחיקת תהליך בכוח (מידי) ובעיתוי מוקדם (מידי) או בלחץ תמיד עוזרת. את נשמעת ממש בסדר. הייתי אומרת 'קחי ת'זמן' או 'לאט לאט' עם הידיעה שאולי מילים כאלו יכולות להלחיץ. ואת צעירונת. לפחות באופן יחסי לעולם שלי. נסיים ביהיה טוב? סוריקטה