סליחה על התוקפנות הזאת שבי.........................................
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כששלחתי הכל אתמול, לא ממש עצרתי לחשוב או לעצור... התוקפנות הזאת שבי מפחידה אותי. לא רואה ממטר בכעס...אלו דברים כל כך חדשים אצלי ומפחידים להחריד!!!!!! ראייה חד צדדית כזו, ככה היה כשהייתי מדוכאת, ראיית השחור בלבד, אבל תוקפנות כלפיי עצמי בעיקר, אני לא חושבת שאני שם, עכשיו הכל משתנה וזה מפחיד כל כך!!!! אבל השחור והלבן משהו שמלווה ולא מרפה ממני.....וזה עצוב וחבל! והורס כל חלקה טובה שבי. קראתי את דבריי והרגשתי תוקפנות נוראית. אוףףף (הזכיר לי מישהי שהייתה פה בפורום וכל הזמן תקפה מטפלים :( (((( ) מצטערת שאני כזו התקפית ובמצב קרבי...למה אי אפשר פשוט לנוח? למה לא יכולתי לסבול שטוב לי? מצטערת שמאכזבת ואולי אתה ואתם חושבים שאני ממש לא בסדר, תוקפנית ורעה... מובן, סליחה אודי..מצטערת כל כך, ובמיוחד המטפלת שלי שבזכותה הרבה דברים טובים קורים..ואולי באמת יש צד אחר שהיא פשוט עסוקה וכן משתדלת בשבילי :( מה שצריך להשתנות זאת הראייה החד צדדית שלי..היריות שלי בלי מחשבה. סליחה כלם. סליחה במיוחד לך אודי...וכשכתבת שהילדה עוד זקוקה לטיפול, כנראה שכן, טיפול רציני!!!!! אבל היא פוחדת נורא!!!! ולא ממש מצליח.....אבל כבר שנים אני בטיפול..האם לכל החיים? זה מייאש כל כך. תודה שאתה פה, שבכלל עונה עוד... וסליחה שהצפתי ללא מחשבה :( מיכל
הי מיכל, זה בסדר. את כועסת כי את מתוסכלת, ואת מתוסכלת פעמים רבות אל מול הצורך והנסיון להכחישו. גם הכעס נשמע ומרגיש כבא ממקום ילדי למדי. תקשיבי לו. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
