סיפורו של כאב.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בזמן האחרון שוב יש גל של כאב .הגוף מתפרק מהכאב זה לא קלישאה זה פשוט 24/7 כאב בילתי פוסק בדרגות כאלה ואחרות. כאילו אם יפסק הכאב אני לא אזכור שאני חיה אני אצטרך לבדוק ...😊 תודות הבוקר שלחו אותי לחשוב מה הכאב הזה אומר לי ... אין ספק שהוא מזכיר לי את תחתית הבור ועד כמה הגיע הזמן לטפל בגוף הזה אני גם יודעת שהגוף כואב אני דוחקת בנפש ..ובאמת תקופה שכאילו הכל מחובר..ולמה כאילונכי הפרעת האכילה שלי מזכירה לי כמה האיזון רחוק גם התנגדות לטיפול מזכירה לי שזה לא החופש שהיא הייתה בו זה העומס הנפשי שאני נמצאת בו . אז מה הרווח שלי לאחוז בכאב הפיזי . אולי כי עליו מותר לדבר ולבכות האמת שגם על הכאב הפיזי נמאס לשמוע וגם עליו אסור לדבר או לבכות ..אז מה שעולה לי לראש זה האחיזה בכאב הפיזי לא לגעת בנפשי ... לא כךפי חוץ כי אם דווקא כלפי פנים .יותרנקל ליצלכולי לסבול את הפיזי מאשר את הנגיעה במקומות הכואבים ... מניחה את זה כאן בתקווה שהשנה האפשר כניסה לזכרונות היותר קשים לכאב לעצב להיות מבלי להבהל ממנו לתת לומלהיות לזכור שזה כאב על דברים שכבר עברו וזה רק זכרון של כאב שאין לו נחמה (אודי אהבתי את המונח ) ולנסות לחיות באמת .... שיהיה לנו לכולנו ימים טובים
אביב יקירתי, דואגת לך מאד. יש משהו שאני מאד מתחברת אליו במה שאמרת - לכאורה אם לא כואב, אז את אינך. ולא מוגדרת. כתבת למטה 'תודה שאני אני', וכנראה שעם כל השק הענק שיושב עלינו, אנחנו בכל זאת מסתדרים יותר טוב עם מה שאנחנו ולא בתוך גוף או נפש של מישהו אחר. זה מורכב, אני יודעת. לפעמים אין זיהוי ברור. שמרי על עצמך, את ראויה למלוא התמיכה, שלך, סוריקטה
אביב את כל כך צודקת "הכאב הפיזי דוחק את הנפשי ועליו אפשר לבכות". מאחלת לך שנה של בריאות. שנה שהשק שאת נושאת יתרוקן ויהיה קל יותר. והכי חשוב שנה טובה ומטיבה.
תודה לך שתהייה גם לך שנה טובה של בריאות ושל טוב ...מי יייתן ותיראי כל הזמן בטוב שסביבך ...
סוריקטה יקרה איך שאני שמחה שקצת יותר טוב לך ...אפילו שזה בחסות הכימי .. דאגתי לך .הרגשתי אותך בתהליך המתפרק כשהמטפל לא היה כאן. .....אבל יקירה אני חושבת שאנחנו היינו עומדים במה שהיית מביאה איתך גם עם קצת תוקפנות (למרות שחייבת לציין שאישית לא הרגשתי שום תוקפנות שהבאת איתך . חוץ מכאב וקושי רב ) אני בסדר כן מאוד כואב כמו בתקופות שלפני הטיפול לכן מאוד ברור לי שמשהו צריך לקרות בהליך הטיפולי ... ויחד עם זה אני בתפקוד טוב עדין אכן הכי קל להסתדר עם מי שאנחנו ..הרי את הביצה שלנו אנחנו מכירים ... תודה יקרה על התמיכה והעידוד. אתך
את יודעת לוקחת את המילים שלך ומשחקת איתן ... שואלת את עצמי מה אהיה בלי הכאבים .. הכטב הפיזי נותן לי לגיטימציה להיות חולה נזקקת מוגבלת קורבנית ניראת אפילו הסימפטומים של הפוסט טראומה אפשר להסביר על ידי הכאב הפיזי ...ההמנעות מפעולות מסוימות . הבדידות . הויתור ההתכנסות פנימה .האל תיגע בי ...ואני חושבת שעוד הרבה ... כן אין ספק שהכאב הזה מאפשר לי חופש ...במחירים ענקיים אבל בהחלט עוזר לתפקד . אפילו בזכותו אני נחשבת די גיבורה כי מתפקדת 100 אחוז גם איתו ... מי רואה כשהנפש שלי מפורקת כן סוריקטה בהחלט נותן ניראות ...עצוב וחשוב כל כך ...מעתיקה לטיפול...
את יודעת, אביב, וגם אודי וכולם, מעניין. הייתי אצל הרופאה לפני כמה ימים. כי כבר לא סחבתי. והיא התרשמה שאני איזו ספורטאית או משהו ובריאה והכל. הנזקקות לא עוברת. כתבתי גם לך, אודי, הודעה חדשה. זה כאילו שאני כל-יכולה ולא תופסים אותי כמוגבלת. ואני הכי. ואיפשהו היה לי חלום שאוגדר כנכה, כי אז אתפוס את התפקיד של הגיבורה המתפקדת. וכרגע, במקום העיקרי בו אני נמצאת, לא סופרים אותי. ככה זה. אנשים מרוכזים עמוק בעולם שלהם, וטפשי היה מצדי לצפות שידאגו לי. באסה. סוריקטה
יקרה ... מה שלומך עכשיו . ואיך את סוחבת ....
אביב יקרה !!! אין לי משהו חכם או לא חכם לומר לך... לכן לא אומר ... רוצה להיות איתך אם זה בסדר... לתת לך יד ולהיות איתך... במבי.
כל כך הרבה אמרת במעט שלא אמרת פשוט היית ...וזה כל כך הרבה תודה על יד מחמם את הלב
הי שוב, הי אביב יקרה, ... ועכשיו פתאום אני מתבוננת על המילה האחרונה שרשמת בכותרת. שתי האותיות האחרונות שלה... כמה יסורים. 😟 סוריקטה
סיפורו של אב ... וואוו סוריקטה ...פשוט וואוו
הי אביב, כאב משמעו חיים. נדמה לי שסיפרתי פעם שכשהייתי חובש בצבא - פצוע שצעק מכאב מצבו היה טוב עשרת מונים מזה שלא היה מגיב לכאב... וזו מטפורה מתאימה גם לכאב נפשי... שתהיה שנה טובה, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
