התקדמות ועמידה במקום
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי, אתה יודע שמישהו בעבודה שלנו עוזב, ובנסיבות לא ממש משמחות. אז התנדבתי לאסוף כסף ולקנות לו מתנה. האמת שאני גם מחבבת אותו וגם חושבת שהתנהגו אליו לא יפה. והעובדה שהתנדבתי משמחת אותי וגורמת לי הרגשה טובה. זו פעם ראשונה אגב. אבל, לא מצליחה לסלוח ולחזור לדבר עם הקולגה שצעקה עליי מול כולם. שקראה לי אטומה, לא נחמדה, אנטיפתית וקיר אטום. אני רק נראת ומתנהגת כך, אני לא באמת כזאת.(ככה המטפלת שלי אומרת) ואת הקולגה הזו אני גם הכי הכי אוהבת. היא שונאת אותי כל כך, ועושה פרצופים כאלה שאני עוברת למולה. אולי היא מייחלת שאעזוב גם כן? איפה יום כיפור הזה , אולי שיתערב ויעזור לי לעשות סולחה? כנראה שזה גדול גם עליו :-(
סליחה זה לסלוח גם לעצמך....תמיד אפשר לנסות. בהצלחה.
הי מיקה, זה טוב שיש גם תחושות טובות. וזה טוב שיש גם את יום כיפור שמאפשר לתקן את מה שקשה יותר לעשות ספונטנית ביום יום. אז הוא באמת עוזר... אודי