תגובה לפיטורי עמיתה לעבודה

שלום לך. להלן תאור של מה שקרה מאז שפיטרו עמיתה לעבודה,שעבדתי לצידה(חדר לידה)במשך שנה וחצי מבצמבר 2015 עד יוני האחרון. מתנצל מראש על אורך הפנייה. שלום רב. אני עובד במקום עבודה במחלקה קטנה-היינו 4 עובדים(מנהל מחלקה, 2 עובדות ואני-בסה"כ 2 גברים ו-2 נשים). לאחרונה פיטרו את אחת העובדות.אומנם מנהל המחלקה פיטר אותה אך לחצו עליו מלמעלה לעשות זאת. המפוטרת בת 48.אני צעיר מימנה בשנתיים וחצי.שנינו נשואים ובעלי משפחות.כשהייתי מגיע לעבודה בבוקר והייתי רואה את הרכב שלה בחניה-הייתי עולה למשרד בכיף ובהרגשה טובה ואחרי פיטוריה-אני מגיע לעבודה רק כי "צריך לעבוד"ללא כל הרגשה טובה.ראיתי את אותה מפוטרת בתור דמות של"אחות בוגרת"במובן הזה שאפשר לשוחח איתה כמעט על כל דבר-כולל על דברים אישיים,ולקבל תמיד מענה ואוזן קשבת.כמוכן-אולי חיבבתי אותה גם על רקע זה שמסתבר שהייתה לנו הסטוריה משותפת-למדנו באותו בית ספר תיכון.כשהייתי בכיתה י',היא היתה ב-יב'.הפיטורים האלה גרמו לי לקחת את זה מאוד קשה ובמשך שבועיים להיות עצוב מאוד ואף לפגוע לי(בעיקר בימים הראשונים)בתפקוד בעבודה.אני כמובן מאוד אהבתי אותה ומאוד חיבבתי אותה.למרות שברור שלא יכול להיות בינינו משהו רומנטי או מיני(כי אנחנו כאמור בעלי משפחות)-איך יתכן שכך הרגשתי והגבתי?האם יש לכך הסבר? אחרי שבועיים מהפיטורין הצלחתי לקבוע איתה פגישה בקפיטריה של מועדון ספורט שם לשנינו יש מנוי-ונירגעתי במובן הזה שהתברר שאוכל לשמור איתה על קשר ידידותי. בסביבות ה20ליולי אחרי שהמשכתי"להימרח"עליה בעיקר בהודעות טקסט טלפוניות וגם להזכיר לה דברים ממקום העבודה שהיה שלי(והוא עדיין שלי)היא שלחה לי הודעה שהיא מבינה שיש לי כוונות טובות אך התנהלותי מעיקה עליה וביקשה שאפסיק.התנצלתי על זה שאני מזכיר לה דברים ממקום העבודה הקודם שהיא כבר רוצה לשכוח והיא לכאורה קיבלה את התנצלותי. ואז במקום העבודה האשמתי את אחת העובדות שיש לה חלק בפיטורי הבחורה שאני"מת"עליה(ושהצטערתי כאמור מאוד על עזיבתה)וזה גרר תגובה מצד המקורבים של זאצ שהאשמתי אותה-התקשרו אל זאת שאני"מת"עליה והאשימו אותה בכך שהיא מתסיסה אותי.ואז המפוטרת שאני אוהב אמרה לי-"אני צריכה לקבל טלפונים כאלה?!אני כל הזמן דאגדי לך וזה מה שאני מקבלת מימך בתמורה?-הסברתי שהכל קרה כתוצאה מכך שלקחתי קשה את פיטוריה וזה הכל כתוצאה מתגובה רגשית אך הפעם היא לא קיבלה את ההסבר ונוצר בינינו במקום שבו אני פוגש אותה(במועדון הספורט)מעין נתק ש"משגע"אותי-איך עד לא מזמן הייתי כה קרוב אליה ועכשיו כמו 2 זרים.הנתק הזה נוצר באוגוסט.שלחתי לה בטלפון לא מזמן,בסוף ספטמבר"התנצלות"על רקע יום כיפור אך לא ניראה לי שזה עזר במיוחד.ואותי בעצמי קצת מרתיע לברך אותה בשלום-כשאני רואה אותה ליידי במתקנים השונים של מועדון הספורט.האם להתגבר על המבוכה וכן לברך אותה?ודבר נוסף-יש לנו שם גם חוג משותף.האם כדאי לי לנסות ולהתחבב על החברות שלה שם בחוג וזה אולי יעזור לי בעתיד לחדש את התיקשורת המילולית איתה?