אתם יודעים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

19/10/2017 | 07:29 | מאת: סוריקטה

הי כולם, בהמשך למה שנכתב כאן, גם אליי, איכשהו אני מרגישה ברגעים אלו קצת אאוטסידרית. נדמה לי, שאיני נוטה להרעיף המון מילות אהבה ותודות תדיר כלפי אודי, למשל, גם לא כלפי המטפל שלי. שני המקומות הללו הם אולי היחידים בהם אני מרגישה, שיש לי אפשרות ביטוי חופשית למדי (ולפעמים אני מרגישה שאני מגזימה). אני תוהה אם לכן אני יוצרת ריחוק ונאהבת פחות, או בכלל לא. האם אני נחוות כנצלנית, דורשנית וכפויית טובה. אבל זו גם הגנה מוכרת לי. אם לא יאהבו, 'אמא' לא תקנא ותתקוף אותי. המרכאות מדברות קול פנימי או השלכה. ואשתף גם, שאתמול הלכתי לבקר את השכן הקשיש שלי אחרי ניתוח בבית חולים. הוא איש בודד ודל מאד. אם כי יש לו אחים ואחיינים. הוא היה שם לבד, לא ממש מתפקד. האכלתי אותו - הוא לא יכול היה בעצמו. אלמלא הייתי שם הוא שוב לא היה ניזון וזוכה לתשומת לה, ומתפרע כי הוא תלוש ולא יכול. כמה עצוב. סוריקטה

לקריאה נוספת והעמקה
19/10/2017 | 08:37 | מאת: אביב 22

אישה יקרה ההודעה שלך נוגעת ומתוך הבילבול שאני נמצאת בו תפש אותי חזק . אאוטסיידרית ופיות נאהבת. . תגידי את רצינית !!!!!!!!!!!!!! אני יודעת שכן אני יודעת ששם הקושי שלך ...וזה מה שהתכוונתי במה שכתבתי לך . הקושי שלך להאמין שאוהבים אותך ... יקרה אין כאן אחד או אחת שלא אוהבים אותך ..שאת לא יקרה לו ... בנתיים אנחנו מחזיקים בידיעה הזו עבורך .. עד שתרגישי באמת נאהבת, שווה ,אחת מ... וכל כך מבינה את המקום הזה והכי חשוב זה שאת מרשה לעצמך לבדוק את המקום הזה . אז שום אומר לך הייתי שמחה עם הייתי מכירה אותך בחיים האמיתיים ולא וירטואלי את בהחלט אישה מדהימה ואני בטוחה שגם חברה מדהימה .. אוהבת אותך באמת מכל הלב 😍😍😍😍😍

19/10/2017 | 08:56 | מאת: אביב 22

לא רוצה להגיב לך ממקום קרבני שלי .... אני יודעת שבימים אלה אני מבולבלת מאוד ומניחה שזה ניכר גם בכתיבה .. אז רק רוצה שתדעי שכל מה שכתבתי לך הוא ממקום טוב עבורך שרואה אותך גדלה צומחת מאפשרת עוד ועוד קרבה...זה כתגובה למה שכתבת לבמבי על הקנאה.. אז זה משהו שאני רואה בך ואת כנראה עוד לא מרגישה שקורה לך ....אבל זה משהו טוב . אוףףף סוריקטה מרגישה ששוב אני מסתבכת עם עצמי ובכל זאת משאירה את מה שכתבתי ... שורה תחתונה ..את בסדר אפילו בסדר גמור וממש לא אוטסיידרית הייתי אומרת עמוד תווך מרכזי .

19/10/2017 | 08:57 | מאת: mika

הי סוריקטה לדעתי את דווקא הרבה פעמים מודה לאודי ומתעניינת בו יש בך משהו מאוד מתבונן לדעתי, מאוד חכם ומנתח ולפעמים תכונות כאלה אולי יוצרות סוג של ריחוק . אולי גם כי אי אפשר באמת להתבונן אלא אם קצת מתרחקים ואז באות התובנות. בכל אופן, לדעתי זה אופי, וזו מתנה ויכולת נהדרת. ואני גם רוצה להוסיף, שיש אנשים שיש להם נטייה להתבונן אבל הם מאוד "קרים" ואנליטיים (אולי כמוני לפעמים?), אבל בהתבוננות שלך ובניתוחים שלך יש משהו מאוד מכיל , מקבל ורגיש. לשם , אגב, הייתי, אני, רוצה לשאוף.

19/10/2017 | 09:20 | מאת: אביב 22

את יודעת כנראה שאני הרבה יותר מעורבבת מימה שאני רוצה לראות ...תודה לך שדרכך הצלחתי לראות את זה ולהיות מאוד זהירה היום. אז סליחה על שתי הודעות שבאו ממקום קרבני מרוכז באני ובאגו.. ואם פשוט תרשי לי להיות לידייך לשבת אתך ברגשות הקשים האלה שעלו בך ... בבור הכואב הזה של -אמא - שאיך שהוא תמיד אנחנו חוזרים אליו..ראשוני כל כך וחסר כל כך .. וסוריקטה יודעת כמה להיות ליד אדם קשיש ערירי שמאבד את היכולות הכי פשוטות וטבעיות הורג משהו בנפש ... אוהבת אותך ומחבקת ברכות שולחת לך ברכות של טוב לסופש קל יותר....

20/10/2017 | 10:10 | מאת: סוריקטה

אביב יקרה, מדוע התנצלות, אין לדעתי סיבה (ולא אתווכח עם תחושתך). אך בעיניי לא עשית כל רע. אעדכן, שעזרתי לאותו אדם בבית החולים, ולמחרת הוא השתפר פלאים. זאת חכמה של בדיעבד, אבל כנראה יצר החיים, בשותפות עם השני, גם משחק תפקיד. עד גבול מסוים. שבו אנחנו לא יכולים. כאן, אצלי, יש כאב גדול. שלך, סוריקטה

22/10/2017 | 18:12 | מאת: אביב 22

המקום שהייתי בו היה קורבני במידה מסויימת ולא ידעתי עד כמה זה היה בכתיבה את כתבת על מה שכתבו לך כמובן שלקחתי את זה למקום שאומר "אביב כתבת לי משהו שפגע בי " נו ידעתי שלא אבל שם זה ישב ... וכתבתי לך את שתי ההודעות מהמקום הזה המסביר התנצל ...וזה די קרבני .ולכן ההתנצלות . אתך

19/10/2017 | 12:12 | מאת: -חנה

סוריקטה יקרה... עצוב לי לשמוע שכך את מרגישה כלפי עצמך כי אני רואה בבירור אותך אחרת. אותך שדואגת לאחר, מילה טובה ויחס. ולא רק כאן בפורום אלא גם בעולם שבחוץ. אני ממש לא רואה אותך מרוחקת או נחווית כנצלנית. אני רואה לנגד עיניי אישה מקסימה ואכפתית לסביבה ולאנשים. חיבוק חם אם מתאים.. ושיהיה סופש נעים ומשמח (והפעם אני מהמחשב אז תדמייני סמיילי של לב)

19/10/2017 | 12:32 | מאת: שירה 1234

לא לא סוריקטה, את נאהבת יותר! זה בסדר שאינך מכבירה מילות תודה, הן שם בין שאר המילים והרכות שאת משאירה כאן תמיד. את כולך אומרת טוב. שלך שירה

19/10/2017 | 17:17 | מאת: .במבי פצוע..

אישה אהובה שכמותך.... ממש כאב לי לקרוא את הודעתך.... בעיני את נחווית כל כך ,כל כך אחרת.. בעיני אני רואה אותך סוריקטה, אישה כל כך חכמה, רגישה, עמוקה, בעלת יכולת התבוננות על הפרטים ויכולת ליצור אינטגרציה בין הפרטים ולחבר באופן מעניין ,מקורי ויצירתי.. רואה אותך אישה חמה מאוד ומלאת חמלה שבא לידי ביטוי ברצון לעזור ובעזרה לחלשים.. אם זה לצומח,לבעלי חיים, לתינוקות ,לקשישים, לגלמודים ולכל "השקופים" שבחברה.. בעיני סוריקטה את קסם של אדם !!!! אמרתי לך כבר יותר מפעם אחת... אלייך ממש ממש הייתי רוצה ובוחרת להתקרב במציאות החיצונית.. הייתי רוצה ממש ממש להיות ידידתך הקרובה... אני גם חושבת שלמרות שאין לך דיפלומות וניירות למיניהם במכון הפסיכואנליטי היו יכולים ולהסתייע בך רבות בתור מדריכה לפסיכואנליטיקאים... את באמת אחת ויחידה !!! אוהבת אותך, מאוד. מאוד. במבי.

19/10/2017 | 19:20 | מאת: מיכ...

מסכימה עם כל מילה שנאמרה. התודה שלך היא בין השורות והמילים! את מאוד חכמה ומיוחדת. אוהבים אותך ואת רצויה כאן עד מאוד!!!!!

הי סוריקטה, את נחוויית דווקא כמאוד קשורה ו'בפנים'. מעניין שתחושתך הפוכה... הביטי כמה שאת אהובה, הביטי. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית