אודי וכלם, סליחה וכן, מחליטה להפרד ולהפסיק להתלבט.

סליחה אם הרגשתם ששמתי אתכם במלכוד... אני פשוט רוצה שיהיו איתי בהחלטה, כל חיי החליטו בשבילי, נכון שאני כבר אדם מבוגר ומחליטה בשביל עצמי אבל אני מאוד נוטה להקשיב לאחרים ולא ללכת עם הלב שלי., זה השתנה בתקופת הטיפול, פתאום בטיפול לא מחליטים עבורי, אני מחליטה. קשה לי להשאר באוויר הרבה זמן, קשה לי להתלבט, אני לא כל כך רגילה לכל זה...ובטיפול אני העליתי הרבה פעמים את המילה פרידה ושנצטרך להפרד...גם כשהיה לי קשה ורציתי לחתוך את הטיפול, הגעתי! לא ברחתי מהטיפול, פעם אחת נפרדתי ממנה אחרי שנתיים ראשונות וזה היה בלית ברירה...אחר כך הרגשתי שאי אפשר וחזרתי, פעם אחרת ממש התלבטתי וכמעט נפרדנו היא כבר חשבה שבפגישה מסוימת נפרדות ובסוף ביקשתי להשאר..כך שהאמביוולנטיות בנושא הזה ממש מלווה אותי. הפעם מנסה להחליט איך לבצע פרידה, כי החלטתי שאין צורך לחפור יותר לעומק כרגע, זה לא מפריע לי בחיי היום יום ולכן לא רוצה להכנס לרגרסיה, לא מתאים לי, להישאר בשביל תחזוקה זה קצת מאולץ וחבל על הכסף והמאמץ. אז בשורה התחתונה החלטתי שנפרד, איך ומה יקרה? אין לי מושג...לא בורחת ולא אומרת להתראות מיד כמו שרציתי, גם פה תדרש עבודה ואפילו קשה לדעתי (מבחינתי להפרד בפגישה הקרובה יותר קל לי) החלטתי שכן אלך על תהליך ונבדוק הכל, אולי אציע פגישת "איך הולך לבד" אחרי כמה חודשים? אולי אציע פגישת תחזוקה? לא יודעת אולי נפרד לגמריי...לא יודעת פרידה סופית מלחיצה אותי...אפילו שהיא אומרת שדלתה פתוחה תמיד. אודי, מה קורה בד"כ? אנשים נפרדים ואינך שומע מהם יותר לעולם? פתאום נורא חשוב לי קשר....קרה לי עם חברה שחידשתי קשרים ישנים ועוד חברה אחרת קרובה מאוד שספרתי לה מה עברתי ואז התנתקתי ממנה כלומר דחיתי ודחיתי פגישות איתה (בושה, פחד וכו') עד שהחלטתי לחדש קשר ואני שמחה שאנחנו בקשר. פתאום יש לי קשרים עם חברות כמעט כמו שיחלתי לעצמי....לכן קשרים פתאום חשובים לי (פעם הייתי מתנתקת ויותר אין לי קשר עם אנשים מהעבר) ועכשיו בטיפול זה לא כמו בחיים, נפרדים כאילו היא נוסעת למקום רחוק בלי מחשב או נייד :( או להבדיל אלף אלפי הבדלות: מוות.... אז מה קורה בטיפול כשנפרדים? אפשר להחליט על פגישה עתידית? אפשר לשמור על קשר ולומר חג שמח? שנה טובה? כל כך מבלבל וקשה אבל רוצה להחליט, עצם ההחלטה שהיא שלי זה כבר נותן משהו...

וואוו.. לא פשוט מה שאת עוברת עם עצמך .. ההתלבטות הזו... האמביוולנטיות... רוצה לשתף אותך ולומר לך שקראתי את ההודעות השונות שכתבת בתקופה האחרונה.. את השאלות והחרדה הגדולה לגבי רגרסיה והצורך בכך, לגבי המטפלת שלך ,האם קיבלה הכשרה לכך ועוד... האם אפשר להתאושש מהרגרסיה ולהמשיך ולתפקד במציאות החיצונית ועוד... כל כך מבינה אותך... אולי אפילו אין לך מושג עד כמה... אני יודעת מה זה כניסה לרגרסיה... זה מרגיש כזה שאתה ממש ממש לא רוצה להיכנס למקום ההוא ויחד עם זה משהו שאתה אפילו לא יודע מה זה מושך אותך פנימה ומושך עוד ועוד פנימה... איתך בכל החלטה שתחליטי, במבי.

תודה במבי יקרה! מרגישה שאת ממש יכולה להבין...(ולא מאלה שאומרים "מבינה אותך" בלי כוונה אמיתית.) בהחלט זה נובע מכל מה שכתבת..אך ההבדל הפעם הוא די גדול, הפעם המניע אחר, לא מבריחה של פחד, אלא ממקום יותר שקול, אני קוראת לו "אמיתי" יותר. והפעם בשונה מתמיד היא מאמינה שיש לי כוחות גם בלעדיי הפגישות, אני פועלת מחוץ לפגישות הרבה...עשיתי שינויים רבים, גם בתחום העבודה לקחתי על עצמי משהו (לא אפרט) גם בתחום החברתי, זוכרת שאמרתי שאין לי חברות? כלומר אמיתיות שאפשר להתקרב..אז מצאתי חברה קרובה שתמיד הייתה והתרחקתי ממנה וחזרנו שוב, שרק היא יודעת מה עברתי....גם בעלי כבר יודע הרבה יותר, גם חידשתי קשר ישן עם מישהיא ממש מקסימה...הרעיון בטיפול היה שיהיו לי עוד מקומות חוץ ממנה..ופתאום יש לי!!! זה עצום בשבילי, לקשור קשר בלי לפחד לאבדו!!!! אז איתה קצת יותר פוחדת לאבד :) אבל זה שונה... והלא נודע..יישאר שם בינתיים כי הוא לא מפריע לי יותר בחלומות וביום יום. אין צורך ממשי ברגרסיה לשפר את איכות חיי, איכות חיי משופרת :) יותר ממה שחשבתי. אבל שוב, מלחיץ, מפחיד, מה יהיה ואיך....אדבר איתה על הכל כמובן. וכמובן שיהיו עוד סבבים כמו שאודי כתב :) אבל אתגבר, וארצה להשאר פה לפחות לעבור את הכל, הדבר היחיד שממש קשה הוא שאיש לא יודע על הטיפול (גם לא החברות הללו) ואז גם לא יודעים על פרידה ממנו...לכן ארצה שלפחות כאן אוכל לכתוב. תודה יקירתי ששתפת.