שוב כותרת של תימהון :-)

הי כולם, שוב אותה שאלת זיהוי עצמי. המממ... אני?! הוי הוי הוי, צריכה לזהות אותי. מצאתי את עצמי קופצת על הזדמנות, כלומר, לפחות ניסיתי, ולא המתנתי שנים ופספסתי. אפילו לא המתנתי לפגישה עם דוקטור מטפל או לתגובה במייל. וואלה. שתיקה. סוריקטה

פירות של שנות טיפול ... צמיחה .. איזה כייף שאפשר לראות ... חיבוק

יקרה..לאט לאט יחלחל שזו אכן את!! כל הכבוד!!! אותה הגברת בשינוי אדרת 😗

ועוד יותר תימהון - כמעט מיידית חטפו אותי לעבודה חדשה. איזה פחד. סוריקטה

ידעתי שזה מה שיקרה אנחנו כאן רואים את היכולות שלך ..... זה ההבדל בין לחיות ללשרוד ... כששורדים פוחדים לעשות צעדים ומקבלים את מה שיש שחיים פועלים עם חשש אבל בידיעה שתמיד אפשר לשנות .. שמחה בשבילך מקווה שהפעם עשית בחירה שתהייה מדויקת לך .. ועוד משהו שלא אתפלא שאלו שעזבת ירצו בך חזרה .... חיבוק ענק ...מכירה את התחושה של הבהלה ....אתך

יפה האמירה שלך על החיים וההישרדות. את יודעת, עכשיו רגע ממש עצוב לי. תחושת אובדן כזאת. כמה השקעה. איני יודעת מה יהיה עם אלו שעתה אני נפרדת מהם. הקודמים וקודמיהם רוצים אותי חזרה. זה מחמיא. ואני חברה בקבוצה קטנה כזאת של אימהות, סבתות ומטפלות וילדודס ומרגישה ששם אני באיזה תפקיד מחבר ומייצב. או איזו שלדה. אולי קצת כמו פה, רק בחוץ. סוריקטה

סוריקיטה יקרה כל כך שמחה בשבילך💗