לבטים ...............................................

הי אודי, ביקשתי מהמטפלת שלי שתאמר לי מה האבחון שלה לגביי אני חושבת שיש לי הפרעת אישיות גבולית, אני ממש חושבת על זה הרבה לאחרונה אבל המטפלת לא הסכימה להגיד ואמרה שהיא לא מסתכלת על זה כך וממש שמתחשק לי לא לבוא אליה לפגישה , כי אני עייפה ומביך אותי לשבת מולה. ואני גם לא מספרת לה שום דבר חשוב. ובפגישה הכל טוב ויפה ואני מרגישה רוב הזמן מוכלת ושהיא מקשיבה. אבל בין הפגישות היא כאילו רחוקה ולא מבינה אותי בכלל. ואני בהתלבטות אם לבוא או לא ואני כל הזמן עייפה ומותשת מכך. אבל שתדע אודי שהיא חמודה ממש ולפעמים אני אפילו מצחיקה אותה קצת. אבל לא נראה לי שאני הסגנון שלה ולצערי היא לא ממש מחבבת אותי :( ואני גם קצת מציקה לה בהודעות , אבל בינתיים היא סבלנית וכל פעם מחדש אני מבטיחה לעצמי שלא לפנות, ובסוף אני פונה אליה ומציקה לה. היא חמודה ממש. אני מתכננת להגיע לפגישה הקרובה ולא לבטל. למרות שחפרתי שאני לא אבוא.

היי מיקה יקרה! את ממש מזכירה אותי..לפעמים אני נדהמת מהדמיון למרות שמאמינה ששתינו מרקע ובעיות שונות לחלוטין..אבל בענייני קשר טיפולי..וואו. היום אני במקום אחר. אבל פעם היה כך בדיוק. רחוקה בין הפגישות, לא מבינה אותי ובפגישה מכילה, טובה ומבינה...השיר "היא לא יודעת מה עובר עליי" התנגן אצלי בראש המוןןןן....ולקח זמן שדברים קשים עלו בפגישה עצמה...והמון שליחות הודעות של "איומים" שלא אבוא יותר לפגישה של קושי והבנה אם היא מתחברת/אוהבת אותי..מתאימה וכו' ובסוף הייתי מתרצה ובאה..היא לא הסכימה לזה! היא אמרה שאני מעמידה אותה במצב שהיא צריכה לשכנע אותי למה לבוא ושהיא לא מתכוונת יותר. בקיצור הגענו גם לחיכוכים... אבל על פי רוב היא נמנעה מהם מאוד!! היא פשוט התנהגה טוב אליי...הייתי בטוחה שהיא לא מתחברת אליי, שאנחנו כל כך שונות וכו' תראי, את איתה מעט זמן יחסית. תני לזה זמן, לי לקח שנה להבין, להתחבר וכו' ואת תמיד אומרת שהקשר שלי איתה מעורר אצלך קצת קנאה נכון? אז הנה עברתי אותו הדבר והקשר רק מתחזק עם השנים ופחות תלותי..יותר קשר כזה קיים, ממשי אולי...אח כמה שאני מתגעגעת...עד שתחזור יקח זמן והנה פעם הייתי אומרת אז נפרד וזהו..היום אני מתחילה להרגיש שהחופש שלה גורם לי להתגעגע חיובי, לגדול קצת אפילו. החזיקי מעמד יש התפתלויות אבל המטרה כדאית. ולגבי אבחון. המון זמן ביקשתי והיא התנגדה..גם אצלי לא רצתה. אני מעריכה אותה על כך. לשם מה לך איבחון? מכירה את השיר "אל תכלאוני בשום כלוב?" אז ככה..בלי שום תווית עדיף. באהבה רבה: מיכל.

הי מיקה, את יודעת, לפחות ממה שאני מכירה, העייפות והכבדות הזו יכולות להיות סימן של חרדה. ומסכימה עם הגישה של המטפלת - 'לא להסתכל על זה כך'. זה ממש נכון בעיניי. יש מצב שאת אומרת לה שאת חושבת שהיא חמודה? או שזה נורא מבהיל...? כמה מחשבות עבורך, סוריקטה