הפסקה וסיום.....................

הי אודי, זקוקה לעזרתך... הוא שב וחוזר על הפסקה וסיום. נראה שנדבק ביאוש שלי. אמר שאם אי אפשר לטפל בחלקים אין טעם וחבל על הזמן והמשאבים. כשהפגישות מתמקדות בתמיכה ביום יום בקשיים ובכאבים שלי נראה שהוא סתם משתעמם. אני אמנם במצב מתפקד אבל הימים שלי מסויטים מלאים בפגיעות מסוגים שונים ודכאון קשה שגם בו לא ניתן לטפל לטענתו מפני שהחלקים הם אלה שמייצרים אותו. הכל מדובר איתו ועדין רבים סימני השאלה והתהיות. אני מרגישה שהוא חותך את החוט האחרון שנשאר בעצם ההתמדה שלי להגיע לכל הפגישות תמיד בזמן להיאחז בטיפול ולא לוותר. מרגישה שמבחינתו אם לא אגיע בשבוע הבא תהיה הקלה. אני לא מבינה איך אפשר כך אחרי יותר משש שנים של דרך לא פשוטה. שהוויתור שלו אמור לחזק את הוויתור שלי. אין תקנה. אם את רוצה לבוא ולשתוק ולקרוע טישו את יכולה בשבילי זו עבודה קלה. וזה לא מה שקורה כל הזמן. אני מדברת מספרת לפעמים אני גם עוברת למצבי תודעה אחרים. רק שם זה מתאפשר אין להם מקום אחר. שם זה הבית של הנפש שלי ואני לא רוצה לעבור דירה אבל גם לא רוצה להרגיש לא רצויה. אני פוחדת כי אני מרגישה מאוד שברירית ולא מוכנה לשינוי. מקווה שהצלחתי להסביר אודי ושתוכל לשתף בתובנות שלך. תודה שירה

שירה יקרה כמה קשה התהליך!! כמה קשה!!! יש מעט מטפלים שיודעים ויכולים להכיל אותנו!! זה לא אשמתינו שאנחנו במצב שלנו. אם המטפל שלך לא מסוגל לעזור, כמה שזה קשה אחרי 6 שנות טיפול ווהתמדה שלך, יש מטפלים שכן יכולים לעזור.. כאן יחד איתך. מאמינה בך. שולחת לך מלא חיזוקים חיוביים. ינשופים

הי שירה יקרה... נשמע לא פשוט הסיום והחוסר ודאות והמחשבות.. נראה לי שכל השאלות והמחשבות שלך צריכות לקבל מענה מולו, כדי שלפחות תבינו אחד את השניה וביחד. איתך, חנה

הי שירה, אמנם פנית לאודי, אך אנחנו קבוצה ואני קוראת את הטקסט הנפלא שלך וחושבת: להדפיס ולהראות למטפל. מתוך דברייך נשמע לי שהמטפל מדהים והוא לא בקטע של ויתור, אלא מנסה להילחם עליך ברצינות. אבל התנאי הוא שתהיי שותפה, כנראה. שש שנים של דרך - הייתה דרך. 'שם זה הבית של הנפש שלי ואני לא רוצה לעבור דירה' - כמה מופלא, יקירתי. תצטרפי אליו. למטפל. הם לא טפשים החבר'ה האלה שעובדים עם הנפשות שלנו. הם מאד מאד לא. וגם מאד אחראים. אולי הוא מנסה להזמין אותך להתבונן גם מגובה ורחוק ולא רק ממש מבפנים. שלך, סוריקטה

אמנם פניתי לאודי אבל כולן מוזמנות בהחלט. אני חושבת שאמרתי את כל זה בפגישה, לכן כתבתי שהכל מדובר בטיפול. את התנאים לטיפול אני כנראה לא מצליחה לקיים כי הכל מנותק, אני לא בוכה בפגישות, שש שנים וכמה דמעות תועות. תודה על המילים הרגישות והחשובות שלך, מנסה לחשוב מהזווית שאת מציעה.. בהתבוננות מבחוץ. שלך שירה

תודה רבה ינשוף יקרה על הרגישות והמילים המחזקות.

תודה חנה יקרה, מנסים להבין ביחד ועדין נראה שכל אחד בעמדתו.

הי שירה, את יודעת, מכירה את עצמי מימים קודמים של שיחות. היו שתיקות זעף. בטישיו אמנם לא ממש נגעתי - עוד פאק, לא משנה, בכל אופן, אם מסתכלים קצת מבחוץ על חדר טיפולים שבו מטפל ומטופל שותקים עם הקטע של הטישיו, אלמלא היה זה טראגי כל כך באותן נסיבות, אפשר להתבונן על זה באופן הומוריסטי מצחיק. הייתי אומרת אותו דבר עליי. זה מעניין. סוריקטה