אודי יקר...

מצב הזוי... נשמע כמו חלום בלהות, כמו סיוט שעוד מעט ואתעורר ואספר לאמא צביה איזה סיוט, חלום נוראי חלמתי בלילה.. לא.. זו המציאות החיצונית ,הממשית שמתקיימת כרגע, בפה ועכשיו בבית שלנו, פה במדינה.. אודי יקר !!! שומעת על ההתרחשויות בצפון, דואגת לך, דואגת פה לכולכם.. סוריקטה מותק, בא לי לשאול אותך היכן את מתגוררת ? ישוב קטן.. וואוו.. בלתי נסבל כל מה שקורה פה.. הטבח הנוראי בדרום, החטופים.. מראות זוועה חולפים בראשי כשאני 'רואה' את הילדות הקטנות, הילדים הקטנים, הנערות, הנשים, מה הן/ם עוברים עכשיו ? מי מגן עליהם ??? הקשישה הזו 'רודפת' אותי.. היא חייבת את התרופות שלה.. וואוווו איזה חוסר אונים מטורףףף וואוו... ואולי באמת אני חולמת חלום בלהות ואתעורר עוד מעט ואגיד לאמא צביה :' איזה חלום רע חלמתי בלילה'.... וואוו...

טןב שכתבת. לי אין טיפול בזמן האחרון והמטפל ומשפחתו נסעו הרחק, ולא ידוע אם ומתי ישוב, כך שהמחשבות אגורות פנימה. וכבר זמן ארוך שהשכבות סוגרות וסוגרות. פגישות זום בלתי נסבלות מבחינתי. זמן ארוך שאני מרגישה שאיש לעצמו ואין הגנה ואין על מי לסמוך. זו הרגשה של אנשים בודדים כמוני ממילא. לא יישוב קטן, אלא אי זערורי כמעין חלום גן עדן חבוי ומעורבב בסביבה מוזנחת, שיצרתי בתוך יישוב לא קטן. מאחר שתלויה בכוחותיי ובתחבורה ציבורית בלבד - מקום מרכזי, נגיש בקרבה יחסית, יותר מאפשר. שמרי על עצמך, והמון תודה שעדכנת, סוריקטה

לא תאמיני.. בא לי להגיע אלייך ל'אי הזערורי כמעין חלום גן עדן חבוי ומעורבב בסביבה מוזנחת' ו'שומעת' אולי בכמה רבדים.. התוך שבך, סוריקטה, החבוי, כגן עדן , היצירתיות ,החכמה, הטוב, האיכפתיות העמוקה, הרגישות, הפגיעות שבך שיוצרת השלם ,היפה והעמוק שבך.. וכל זאת ,לצד סביבה חיצונית שמזניחה.. ןחןצמזה, סוריקטה מותק, עוד מעט נובמבר ולנו יומולדת.. (אולי אם נשרוד את המלחמה הזו) אולי סוג של התחדשות..(?) שלך, במבי